סרפיטה
 | |
| ציור מתוך הרומן "סרפיטה". הכומר בייקר מעשן, מימינו הבת מינה, משמאלו וילפריד | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אונורה דה בלזק  |
| איורים |
אדוארד טודוז |
| שפת המקור |
צרפתית |
| סוגה |
רומן |
| מקום התרחשות |
נורווגיה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1834 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
Louis Lambert |
  | |
סרפיטה (בצרפתית: Séraphîta) הוא רומן פילוסופי צרפתי מאת אונורה דה בלזק. הרומן פורסם ב-Revue de Paris בשנת 1834. סרפיטה זכה להצלחה רבה ויצא לאור בשבע מהדורות חדשות.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרפיטוס/סרפיטה - דמות מסתורית, כמעט מיתית, אישה או גבר, החיה לבדה בתוך טירה גדולה. בת 27 שנים. מאוהבת באלוהים.
- וילפריד - מאוהב באופן אובססיבי בצד הנשי של סרפיטה. והתכוונותה המתמדת באלוהי, גוררת אותו לתחושות עזות של התעללות מצידה, פגיעה בו, באישיותו, עד לרגע שהוא כמעט דוחף אותה מן ההר אל התהום. אהבתו אליה עזה כמוות. בן 30.
- מינה - מאוהבת בצורה עזה עד מוות, גם היא, בסרפיטוס, בצדה הגברי של השלמות המיתולוגית הזו. בתו של הכומר המקומי, בת 17.
- הכומר בייקר - אביה של מינה. אדם ספקן, קורא בכתבי הקודש, אך מזלזל בהערצתם של הצעירים כלפי סרפיטה. איננו מבחין בצד האנדרוגינוס שבה, רואה אותה כאישה צעירה ואף מטורפת. לאט לאט, במשך הרומן, חש במשהו מיוחד ויוצא דופן באישיותה.
- דוד - זקן מאוד, שהכיר היטב את הוריה של סרפיטה. נועד לטפל בה ובכל צרכיה. מגן עליה מפני התערבותם של כוחות הרשע, התוקפים אותה ללא רחם.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העלילה מתרחשת על ובקרבת Stromfjord הפיורד הנורווגי, ובטירה שבה שוכנת "סרפיטה". הדמויות נפגשות גם במשכנו של הכומר המקומי, בייקר, אביה של מינה. "בלזאק מצליח לחדור לעולם על-טבעי"[1]. הוא "מתאר דמות ייחודית ביותר, שהיא למעשה אנדרוגינוס. דמות מיתולוגית עתיקת יומין, המעידה על שלמות אנושית, שהרי האנדרוגינוס נחשב למי שהשיג שלמות באופן מוחלט"[2]. סרפיטה היא צעירה בת 27 המאוהבת באלוהים ולא באנשים, באלוהים ולא בעולם שברא. יופייה מעורר אהבה סביבה. וכך מתאהב בה וילפריד, תייר צעיר עוצמתי בן 30 ממוצא שווייצרי שנקלע לאזור, הרואה בה אישה לכל דבר. גם מינה, הנורווגית בת ה-17 מתאהבת ב"סרפיטוס", ורואה בו גבר לכל דבר. אהבתם של וילפריד ומינה לאישה/גבר היא אובססיבית מאוד, בלתי מתפשרת ובלתי מעורערת. ואילו הדמות "סרפיטה/סרפיטוס" היא "דמות רגישה בהחלט לכל רמז של אהבה, המסרבת לקרב אותם אל גופה"...[3].
האנדרוגינוס, סרפיטה/סרפיטוס, נחשבת לדמות המייצגת את השלמות. היא נולדה להורים שתרגלו את תורתו של עמנואל סוודנבורג[4] העוסקת בהשגבת תנאי החיים האנושיים על-מנת להתעלות ברוחניות האלוהית. סרפיטה/סרפיטוס היא דמות משכילה מאוד שלא למדה, "בעלת יכולות שמעבר לכל יכולות האנושיות המוכרות"[5]. היא חיה חיי בדידות והתבוננות. "דמות כמעט שמימית זו חולמת על אהבה מושלמת, אהבה שבה היא אוהבת במקביל את שני המאוהבים בה, וללא מגע פיזי"[6]. היא מאמינה שתוכל לאחד את וילפריד ומינה באהבה רוחנית, לאחר מותה. וכך היה. אמנם במקביל לחייה הרוחניים, מתרחש מאבק על חייה, לכאורה, של מלאכים מול שדים נוראים, עליו מעיד דוד. אך בסופו של דבר, לנגד עיניהם של וילפריד ומינה, הדמות הזו מתמודדת עם שער הכניסה לשמים, וכאן מתרחשת דרמה קשה מנשוא. מועמדות בפניה השאלות הקשות ביותר, ולבקשותיה, שתיקת השמים רועמת... הרומן זכה להצלחה רבה מאוד ותורגם לשפות שונות.
עיבוד לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר עובד להצגת תיאטרון בידי ברברה היימן ואוריאל זוהר שגם ביים אותה בשנת 2010 בתיאטרון THEATRE DE L'îLE SAINT LOUIS בפריז ובמקומות רבים בצרפת. ההצגה מופיעה בבית בלזאק[7] בפריז בשנת 2012[8]. ברברה היימן משחקת בהצגה זו, שהופיעה גם בבריסל, בפסטיבל תיאטרון ביוון, בשווייץ, בקונגו-ברזוויל, במכון הצרפתי בחיפה, באיסטנבול, ובאורוויל שבהודו בשנת 2014.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על סמך ויקיפדיה בצרפתית
- ^ לקוח מ-Mircea Eliade, Méphistophélès et l’androgyne au XIXe siècle, p.141-142.
- ^ דברי בלזאק מתוך הרומן בצרפתית.
- ^ "טוב לב הוא תשוקה פנימית הגורמת לנו לעשות מעשים טובים למרות שאין אנו מקבלים מאום בתמורה. זוהי השמחה שבחיינו, כאשר אנו עושים מעשים טובים הנובעים מתשוקה זו, יש טוב לב בכל מחשבה אמרה או מעשה שלנו." עמנואל סוודנבורג.
- ^ ראו הערה 2
- ^ דברי בלזאק בצרפתית, ברומן זה.
- ^ Jacqueline Ordas Quand Séraphita Nous Entraine, in "Le Courrier Balzacien" pp. 64-65 No. 19, Paris 2012 מאמר ביקורת בצרפתית על ההצגה
- ^ על פי ויקיפדיה צרפתית