סרצנים
"סָרָצֶנִים" או "סָרָקֶנִים" (ביוונית: Σαρακηνοί, בלטינית: Saraceni)[1] היה הכינוי שנתנו הרומאים העתיקים לכל השבטים "הפראיים" שממזרח לאימפריה שלהם. בימי הביניים (בייחוד בתקופת מסעות הצלב) היה סרצנים הכינוי לערבים, לפרסים, לטורקמנים, ולמוסלמים בכלל בפי הנוצרים, בין אם מוצאם מחצי האי ערב, מאסיה הקטנה או מכל מקום אחר.[2]
בכתובת דו־לשונית נבטית־יוונית מופיע, במקביל למונח היווני τὸ τῶν θαμουδηνῶν ἔθνος (העם התמודים (אנ')), המונח הנבטי "שרקת תמודו"; ייתכן שמדובר בעדות לכך שמקור המונח "סרקנים" הוא בצורת ההתייחסות של הסרקנים לעצמם בשפתם.[1] יש המשערים כי מקור המילה במונח הערבי شرقيين (שַׁרְקִיִין), שמשמעותו "מזרחיים", אך על פי המילון האנגלי של אוקספורד אין ודאות כי אטימולוגיה זו נכונה.[דרוש מקור] על פי השערה אחרת מקור המילה הוא ב"מוּשְׁתַרַכָּה" כלומר משותפת/משותפים, במשמעות שותפיהם של הרומאים בשמירה על הלימס.[דרוש מקור] מלומדים נוצרים יצרו פרשנויות מקראיות רבות ושגויות למונח;[1] בכתבים הנוצריים מבואר המונח כמכוון ל"אלו שאינם מצד שרה", לאמור צאצאי ישמעאל בן הגר.[דרוש מקור] בזמנים מאוחרים יותר שימש המונח גם לציון שודדי ים מן הים התיכון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרצנים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
