ע'אבסייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ע'אבסייה (יישוב לשעבר)
الغابسية
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי  המנדט הבריטי
מחוז מחוז הגליל
נפה נפת עכו
שפה רשמית ערבית
שטח 11,786 דונם (1945)
גובה 75 מטרים
סיבת נטישה מלחמת העצמאות
תאריך נטישה 21 במאי 1948
יישובים יורשים נתיב השיירה, יחיעם, געתון, עברון, שבי ציון
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 690[1] (1945)
קואורדינטות 33°00′02″N 35°09′00″E / 33.000525°N 35.14996389°E / 33.000525; 35.14996389 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ע'אבסייהערבית: الغابسية) היה כפר ערבי בגליל המערבי, דרומית-מזרחית לנהריה. בתקופת המנדט נכללה ע'אבסייה בנפת עכו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגד הכפר הוקם בתחילת המאה ה-19, בתקופת שלטונו של אביו של עבדאללה פאשה באזור. החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר ב-1875. סקר הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1881 מציין שבכפר כ-150 תושבים, בתיו בנויים מאבן, הוא מוקף עצי תאנה וזית ומים זמינים בו בשפע.[2]. תושבי הכפר השתמשו במעיינות הסמוכים עין אל עסל (כיום עין צוף), אל ע'אואר ואל-מפשוח (כיום עין שפע) וכן במי נחל געתון. במפקד של 1922 נמנו 427 תושבים בכפר, כולם מוסלמים[3]. סקר הכפרים המנדטורי משנת 1945 אמד את אוכלוסיית הכפר ב-690 תושבים. שטחי הכפר השתרעו על פני 11,771 דונמים. על פי החלטת החלוקה נועד הכפר להשתייך למדינה הערבית.

בסמוך לכפר הותקפה בסוף מרץ 1948 שיירת יחיעם, בה נהרגו 46 לוחמים של ההגנה. בעל המשמר נטען שרוב תושבי הכפר כרתו ברית עם ההגנה והעבירו ידיעות ונשק לתושבי היישובים היהודיים בסביבה[4][5][6]. בדבר, לעומת זאת, נטען שתושבי הכפר היו מראשי הפורעים שהשתתפו בהתקפה על שיירת יחיעם[7]. בעת כיבוש הכפר על ידי צה"ל ב-21 במאי 1948, מבצע בן עמי, גורשו תושביו מהמקום. יש גרסאות שונות לגבי כיבוש הכפר. בספר חטיבת כרמלי נכתב שתושבי הכפר נכנעו ונשארו במקום, בעוד עדויות אחרות מספרות שכמה מתושבי הכפר נהרגו ובעקבות זאת השאר ברחו[8].

באביב 1949 שבו חלק מהתושבים לכפר, ובסוף 1949 הורשו חלק מהתושבים לשהות זמן מה בכפר לצורך מסיק זיתים[9]. בינואר 1950 פונו לשיח' דנון התושבים שנמצאו בע'אבסייה[10][11]. אדמות הכפר נמסרו לידי יחיעם, געתון, עברון ושבי ציון[9].

שלושה מהתושבים פנו לבג"ץ[12]. בנובמבר 1951 הורה בג"ץ להחזיר לכפר 31 מתושביו[13] בגלל שהצו להפיכת הכפר לשטח סגור לא פורסם ברשומות[14]. בעקבות זאת, פרסם שר הביטחון צו חדש רטרואקטיבי והתושבים גורשו מהכפר. התושבים פנו שוב לבג"ץ[15]. אחד מהם - שייח' רבאח עווד - אף שלח מכתב לראש הממשלה ובו התלונן על כפיות הטובה של הרשויות כלפיו[16]. תחילת 1955 התקיים משא ומתן בין התושבים לרשויות, בחסות השופט משה לנדוי על פיצוי התושבים[17].

בינואר 1955 פוצצו חמישה בתים בכפר הנטוש[18] באימון של הצנחנים, בניגוד לפקודה מפורשת ולהוראה של בג"ץ שאסר על הריסת בתי הכפר[19]. שאר הבתים נהרסו בתחילת 1958 כדי שלא יהפוך למשכן למסתננים[20]. בעיתונות נטען שההריסות נעשו בניגוד לצו של בג"ץ שהורה להקפיא את המצב בכפר[21]. בחלק המערבי של הכפר הוקמה מעברה לעולים, רובם מעיראק. מאוחר יותר הפכה המעברה ליישוב הכפרי, נתיב השיירה. בקשתם של תושבי הכפר בשנת 1972 לחזור לכפרם נדחתה על ידי ממשלת ישראל[22]. בשנת 1977, בעקבות התבטאויות שתמכו בדרישת תושבי איקרית ובירעם לחזור לכפריהם, העלו תושבי ע'אבסייה גם הם את הדרישה לשוב לכפרם[23].

מן הכפר נותרו המסגד ובית הקברות. במשך שנים שימש המסגד כמחסה לרועים מפני הגשם. בשנת 1995 שיפצה עמותת יוצאי הכפר את המקום ויוצאי הכפר החלו גם להתפלל במקום. כיום, מי שיטייל במסגד יראה כתובות נאצה וכתובות אנטי יהודיות אחרות. מסביב המסגד ישנה כמות פסולת עצומה שהשאירו המטיילים המוסלמים של שיי'ח דנון אשר באו לבקר במקום. אל תוך המסגד, למרות הגידור ניתן להיכנס ולהסתובב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ע'אבסייה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  2. ^ Conder and Kitchener, The survey of western Palestine, page 147
  3. ^ יהושע בן אריה ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך: ארצות הגליל, כרך א', אוניברסיטת חיפה, 1983, עמ' 319
  4. ^ ערביי רבסיה בגליל המערבי נאלצו לעזוב את בתיהם, על המשמר, 30 בינואר 1950
  5. ^ השלטונות מציעים לערביי רבסיה, על המשמר, 21 במרץ 1950
  6. ^ יוסף אלגזי, סודו של השיח' רבאח, הארץ, 4 באפריל 1997
  7. ^ על מי מגן על המשמר?, דבר, 1 בפברואר 1950
  8. ^ מרדכי להב, חמישים שנות הפליטים הפלסטינים: 1948-1999, 2000, עמ' 130-131
  9. ^ 9.0 9.1 קבוצי השומר הצעיר גרשו בנשק ביד ערבים מאדמתם, חרות, 19 במרץ 1950
  10. ^ פונו תושבי כפר ערבי שליד גבול הלבנון, מעריב, 30 בינואר 1950
  11. ^ בחורבות פרוצות לגשם ולקור שוכנים עדיין ערביי רבסיה בגליל המערבי, על המשמר, 5 בפברואר 1950
  12. ^ פרשת ערביי רבסיה נדונה בביה"ד העליון, על המשמר, 21 במרץ 1950
  13. ^ ערביי רבסיה רשאים לחזור לכפרם - פסק ביה"ד העליון, הצופה, 2 בדצמבר 1951
  14. ^ בג"ץ 220/51, אסלן ואחרים נ' המושל הצבאי של הגליל, 30 בנובמבר 1951
  15. ^ פרשת ערביי רבסיה שוב בביה"ד העליון, הצופה, 15 בפברואר 1952
  16. ^ כהן, הלל, ערבים טובים, כתר 2006, ע' 45
  17. ^ הוצע לתושבי רבאסיה לעבד אדמת טרשים, על המשמר, 24 בפברואר 1955
  18. ^ יד נעלמה פוצצה, על המשמר, 20 בינואר 1955
  19. ^ יומן שרת, 23 בינואר 1955
  20. ^ י. אבירן, רבסיה לא יהיה מקלט למסתננים, מעריב, 12 בינואר 1958
  21. ^ עמנואל הראובני, הנוף ינוקה משרידי ההריסות, מעריב, 5 באוגוסט 1965
  22. ^ לא יותר לפליטי יתר הכפרים הנטושים לחזור, דבר, 23 ביולי 1972
  23. ^ יואל דר, תגובות מעורבות על הצהרת עזר וייצמן בעניין איקרית וברעם, דבר, 29 במאי 1977