ע'ולאם-עלי חדאד-עאדל
.jpg) | |||||||||||||
| לידה |
9 במאי 1945 (בן 81) טהראן, איראן  | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | איראן | ||||||||||||
| השכלה | אוניברסיטת טהראן, אוניברסיטת שיראז | ||||||||||||
| תארים |
דוקטור לפילוסופיה | ||||||||||||
| מפלגה |
Society of Devotees of the Islamic Revolution | ||||||||||||
| השקפה דתית |
אסלאם שיעי | ||||||||||||
| בת זוג |
Tayyebeh Mahroozadeh | ||||||||||||
| ילדים |
זהרא חדאד-עאדל | ||||||||||||
| חתימה |
 | ||||||||||||
| |||||||||||||
  | |||||||||||||
ע'ולאם-עלי חדאד-עאדל (בפרסית: غلامعلی حداد عادل; נולד ב-9 במאי 1945) הוא פוליטיקאי איראני שמרן ויו"ר המג'לס לשעבר. כיום הוא חבר המועצה האיראנית לאבטחת אינטרס המשטר. הוא היה הראשון שאינו איש דת בתפקיד יו"ר המג'לס מאז המהפכה האיראנית. בנוסף, הוא התמודד בבחירות לנשיאות 2013 אך פרש ב-10 ביוני, ארבעה ימים לפני הבחירות.[1][2] הוא חלק מקבוצת השמרנים האיראנים.[3]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חדאד-עאדל נולד בטהראן ב-9 במאי 1945 למשפחה של אנשי עסקים.[4] הוא קיבל תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת טהראן ותואר שני בפיזיקה מאוניברסיטת שיראז. הוא גם מחזיק בתואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת טהראן, אותו קיבל בשנת 1975. הוא למד פילוסופיה אסלאמית אצל מורטזה מוטהרי ואצל סייד חוסיין נאסר.
הוא מכהן כחבר במועצה העליונה למהפכה התרבותית באיראן ובמועצה האיראנית לאבטחת אינטרס המשטר. מאז 1995 הוא מכהן כנשיא השני של האקדמיה לשפה וספרות פרסית.[5][6] בשנת 2019 קיבל מחברי פרס עט הזהב (אנ') את תואר הדמות הספרותית של השנה. הוא גם המנהל הביצועי של קרן האנציקלופדיה האסלאמית.
חדאד-עאדל נשוי לטייבה מהרוזאדה, ולהם בן אחד ושלוש בנות.[7] בתם זהרא חדאד-עאדל נישאה למנהיג העליון של איראן האייתוללה מוג'תבא ח'אמנאי. זהרא נהרגה יחד עם חמיה במהלך ההתנקשות בעלי ח'אמנאי בפתיחת מבצע שאגת הארי.[8][9]
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המהפכה האיראנית הפך חדאד-עאדל לחבר במפלגת הרפובליקה האסלאמית ושירת בתפקידים ממשלתיים רבים, כולל סגן שר התרבות וההכוונה האסלאמית (1979) וסגן שר החינוך (1982–1993).[10]
הוא כיהן במג'לס במשך שלוש עשרה שנים, במשך ארבע כהונות. הוא דורג רשמית כמועמד ה-33 של טהראן בבחירות לפרלמנט בשנת 2000 וקיבל את מירב הקולות מטהראן ארבע שנים לאחר מכן. הוא זכה לתמיכת ברית בוני איראן האסלאמית (אנ') והפך ליושב ראש הפרלמנט לשנה אחת החל מ-6 ביוני 2004, עם 226 קולות מתוך 259. בשנים 2008 עד 2026 שימש כיועץ למנהיג העליון עלי חמינאי.[10] ב-2012 התמודד שוב לתפקיד יושב ראש המג'לס, אך הפסיד.
כיושב ראש הפרלמנט, חדאד-עאדל גינה את הפיצוצים במסגד אל-עסכריה בשנים 2006 ו-2007. הוא הוסיף כי על מדינות האסלאם לקדם סולידריות באמצעות הבטחת אחדות וביטחון מול אויבים משותפים. בינואר 2008 ביקר בקהיר לשיחות עם הנשיא דאז חוסני מובארכ, מה שהפך אותו לבכיר הראשון בפרלמנט האיראני שניהל שיחות בדרג בכיר עם עמיתיו המצריים לאחר המהפכה.[11]
מועמדות לנשיאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2012 הקים חדאד-עאדל קואליציה שנקראה 2+1 יחד עם מוחמד באקר קאליבאף ועלי אכבר ולאיתי, לקראת הבחירות לנשיאות איראן 2013. הוא משך את מועמדותו כמה ימים לפני הבחירות, ואמר בהצהרה שפורסמה בסוכנות הידיעות מהר: "עם פרישתי אני מבקש מהעם היקר לשמור בקפדנות על הקריטריונים של המנהיג העליון של המהפכה [חמינאי] כאשר הם מצביעים למועמדים". הוא לא תמך באף מועמד אחד, אך קרא לניצחון שמרני קיצוני.[12][13]
חדאד-עאדל הוא חבר בכיר בארגון הגג השמרני ברית בוני איראן האסלאמית, וכן בחזית העממית של כוחות המהפכה האסלאמית (אנ') (JAMNA) ונחשב קרוב לאגודת מאמיני המהפכה האסלאמית (אנ') ולאגודת מחפשי הדרך של המהפכה האסלאמית (אנ').[14]
תוצאות במערכות הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | בחירות | קולות | % | מיקום | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| 2000 | הפרלמנט | 556,054 | 25.20 | ה-29 | ניצח לאחר ספירה חוזרת |
| 2004 | הפרלמנט | 888,276 | 50.45 | 1 | ניצח |
| 2008 | הפרלמנט | 844,230 | 44.21 | 1 | ניצח |
| 2012 | הפרלמנט | 1,119,474 | 47.94 | 1 | ניצח |
| 2013 | נשיאות | – | פרש | ||
| 2016 | הפרלמנט | 1,057,639 | 32.57 | ה-31 | הפסד |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Edit (2013-06-10). "Hardline candidate withdraws from Iran election". The Times of Israel. ISSN 0040-7909.
- ↑ حدادعادل انصراف داد
- ↑ THE ISLAMIC REPUBLIC’S POLITICAL ELITE & SYRIA
- ↑ Iran's Political Elite | The Iran Primer, iranprimer.usip.org (באנגלית)
- ↑ Persian Academy, persianacademy.ir
- ↑ Angel Lin, Peter W. Martin, Decolonisation, Globalisation: Language-in-education Policy and Practice, Multilingual Matters, 2005-01-01, ISBN 978-1-85359-824-1. (באנגלית)
- ↑ Administrator, بیوگرافی خانم دکتر طیبه ماهروزاده, nwsiw.alzahra.ac.ir (בפרסית)
- ↑ איש הצללים ש"צותת לטלפון של אבא", סומן כיורש - ונעלם: זה חמינאי הבן, שעל הכוונת הישראלית, באתר ynet, 6 במרץ 2026
- ↑ פזית רבינא, האב, הבן ורוח האימאם: מי אתה, מוג'תבא חמינאי, בעיתון מקור ראשון, 13 במרץ 2026
- 1 2 Marya Hannun, A guide to Iran's elite eight presidential candidates, Foreign Policy, 2026-03-24 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Casey L. Addis, Iran: Regional Perspectives and U. S. Policy, DIANE Publishing, 2010-11, ISBN 978-1-4379-2528-9. (באנגלית)
- ↑
Reuters, Conservative drops out of Iranian presidential election, Haaretz , June 10, 2013 - ↑ Candidate quits Iran presidential race, CNN, 2013-06-10 (באנגלית)
- ↑ Iran after Ahmadinejad, www.semanticscholar.org
