ע'ולאם-רזא פהלווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ע'ולאם-רזא פהלווי
غلامرضا پهلوی
ע'ולאם-רזא פהלווי, 2007
ע'ולאם-רזא פהלווי, 2007
לידה 15 במאי 1923
טהראן, המדינה האימפריאלית של פרס איראן (1925-1910)איראן (1925-1910)
פטירה 7 במאי 2017 (בגיל 93)
פריז, צרפת צרפתצרפת
מדינה איראן
השכלה אוניברסיטת פרינסטון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק קצין עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג הומא אעלאם
מניז'ה ג'האן-באני
שושלת פהלווי
אב רזא שאה
אם טוראן אמיר סולימאני, קמר אל-מולכ
האתר הרשמי
פרסים והוקרה
הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ע'ולאם-רזא פהלוויפרסית: غلامرضا پهلوی; 15 במאי 19237 במאי 2017) היה נסיך איראני ובן לשושלת פהלווי, בנו של רזא שאה ואחיו למחצה של מוחמד רזא פהלווי, השאה האחרון של איראן.

לאחר מותה של אחותו למחצה אשרף פהלווי ב-7 בינואר 2016,[1] ע'ולאם-רזא נשאר הצאצא החי האחרון של רזא פהלווי. הוא התגורר בפריז עם משפחתו. ב-7 במאי 2017 נפטר ע'ולאם-רזא בגיל 93, שמונה ימים לפני יום הולדתו ה-94.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פהלווי נולד ב-15 במאי 1923 בפרס.[2] הוא היה ילדו החמישי (ובנו השלישי) של רזא שאה, מייסד שושלת פהלווי באיראן. אמו, טוראן (קמר אל-מולכ) אמיר סולימאני, התייחסה לשושלת קאג'אר שהודחה בשנת 1925. היא הייתה בתו של אציל קאג'ארי, עיסא מג'ד א-סלטאנה. היא הייתה גם נכדתו של מהדי קולי מג'ד-י דוולה, דודו של נאצר אל-דין שאה. הוריו של ע'ולאם-רזא נישאו בשנת 1922, והתגרשו זמן קצר לאחר לידתו בשנת 1923.[3][4]

ע'ולאם-רזא קיבל חינוך יסודי באיראן וחינוך תיכוני בשווייץ. בשנת 1936, הוא חזר לאיראן ולמד בבית ספר צבאי. הוא ליווה את אביו, רזא שאה, בגלותו במאוריציוס כאשר נאלץ לוותר על כסאו בספטמבר 1941. בעקבות התפטרותו של רזא שאה, נציגי בריטניה ורוסיה ניסו להושיב את ע'ולאם-רזא על כס המלכות, תוך עקיפת נסיך הכתר מוחמד רזא, לאחר שמאמציהם להדיח את שושלת פהלווי ולהשיב את שושלת קאג'אר נכשלו.[5] גם ניסיון זה לא עלה בידם. ע'ולאם-רזא סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון.[6] עם חזרתו לאיראן הוא הצטרף למכללה להכשרת קצינים כדי לרכוש קריירה צבאית. הוא פרש בדרגת תת-אלוף.

קריירה ופעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע'ולאם-רזא החל את הקריירה שלו בכוחות צבא איראן, במשרת המפקח הכללי.[7][8] לאחר שמילא תפקידים שונים בצבא הוא קודם לדרגת אלוף בשנת 1973.

בשנת 1955, הוא הפך לחבר הוועד האולימפי הבינלאומי.[9] הוא גם שימש כנשיא הוועד האולימפי האיראני.[10] הוא היה חבר המועצה המלכותית אשר שלטה באיראן במהלך ביקוריו הבינלאומיים של מוחמד רזא פהלווי.[11]

בשנת 1973, הוא ואשתו ביקרו בסין ביקור רשמי טרם האמנת השגריר האיראני הראשון, עבאס ארם, שם.[12] כנשיא הוועד האולימפי הלאומי, הוא תמך בהתנגדותה של סין להשתתפותה של טייוואן במשחקים האולימפיים במונטריאול בשנת 1976.[13]

עם זאת, הוא מעולם לא השתתף באופן פעיל בפוליטיקה האיראנית.[14] בתקופת שלטונו של מחמד רזא פהלווי היו בבעלותו שטחי אדמה באיראן, והוא היה בעל מניות גדול בשש חברות.[15]

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע'ולאם-רזא התחתן עם הומא אעלם ב-4 באפריל 1947 בטהראן. נולדו להם שני ילדים: מהרנאז (נולדה ב-4 בפברואר 1949), ובהמן (נולד ב-30 בינואר 1950). הם התגרשו בשנת 1956. בשנת 1962 התחתן בשנית עם מניז'ה ג'האן-באני בטהראן. ג'האן-באני היא נסיכה משושלת קאג'אר. לשניים נולדו שתי בנות (אד'ר-דוח'ת ומרים) ובן (בהראם).

ע'ולאם-רזא עזב את איראן לפני מהפכת 1979 יחד עם קרובי משפחה אחרים. הוא התיישב בפריז. מייד בעקבות המהפכה, איתאללה צאדק ח'לח'אלי, דיין ויו"ר בית המשפט המהפכני, הודיע לעיתונות כי גזר דין מוות הוטל על בני משפחת פהלווי, כולל ע'ולאם-רזא ונושאי תפקידים אחרים במשטר השאה.[16] ע'ולאם-רזא נפטר בגיל 93 בבית החולים האמריקאי בפריז ב-7 במאי 2017.[17]

בשנת 2005 פרסם ע'ולאם-רזא  את הספר אבי, אחי, מלכי איראן (Mon père, mon frère, les Shahs d'Iran), בו הוא מתאר את חוויותיו ואת מחשבותיו בנוגע לעתידה של איראן.[18] הספר יצא לאור בצרפתית ובפרסית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ע'ולאם-רזא פהלווי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ WILLIAM GRIMES, "Ashraf Pahlavi, Twin Sister of Iran’s Last Shah, Dies at 96", The New York Times, JAN. 8, 2016.
  2. ^ רשימת בני שושלת קאג'אר.
  3. ^ Gholamali Haddad Adel, Mohammad Jafar Elmi, Hassan Taromi-Rad, eds. The Pahlavi Dynasty: An Entry from Encyclopaedia of the World of Islam, EWI Press, 2012, pp. 132-133.
  4. ^ Cyrus Ghani, Iran and the Rise of the Reza Shah: From Qajar Collapse to Pahlavi Power, Tauris, 2000, p. 163 anf fn. 18.
  5. ^ Fariborz Mokhtari, "No One Will Scratch My Back: Iranian Security Perceptions in Historical Context," Middle East Journal, 59/2 (2005), pp. 209-229.
  6. ^ Mohammad Gholi Majd, Great Britain and Reza Shah, University Press of Florida, 2001, p. 320.
  7. ^ Interviews with Gholam Reza Pahlavi, April 11, 1990 and August 21, 1991, Interviewer: Mahnaz Afkhami.
  8. ^ E. Burke Inlow, Shahanshah: The Study Of Monarachy Of Iran, Motilal Banarsidass, 1979, p. 91.
  9. ^ דפי מידע על המשחקים האולימפיים.
  10. ^ נאום ע'ולאם-רזא בפני ועד המשחקים האולימפיים.
  11. ^ "Developments of the Quarter: Comment and Chronology," Middle East Journal 4/1 (1950), pp. 83-93.
  12. ^ John W. Garver, China and Iran: Ancient Partners in a Post-Imperial World, University of Washington Press, 2011, p. 308.
  13. ^ "IOC put off decision on China issue," New Straits Times, 25 May 1975.
  14. ^ The Rise and Fall of the Pahlavi Dynasty: Memoirs of Former General Hussein Fardust, 1988, p. 123.
  15. ^ "105 Iranian firms said controlled by royal family," The Leader Post, 22 January 1979.
  16. ^ "No Safe Haven: Iran's Global Assassination Campaign," Iran Human Rights Documentation Center.
  17. ^ "ע'ולאם-רזא פהלווי הלך לעולמו," אתר BBC בפרסית, 7 במאי 2017.
  18. ^ Mon père, mon frère, les Shahs d'Iran: entretiens avec Son Altesse Impériale le prince Gholam-Reza Pahlavi, [Nantes] Normant c 2004, ISBN 2915685061.