עאליה, מלכת ירדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלכה עאליה ובעלה חוסיין (משמאל) בפגישה עם נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד ואשתו בטי פורד (מימין), 30 במרץ 1976

המלכה עאליה בהאא א-דין טוקאןערבית: علياء بهاء الدين طوقان; תעתיק מדויק: עליאא' בהאא' אלדין טוקאן; 25 בדצמבר 1948, קהיר, מצרים - 9 בפברואר 1977) הייתה אשתו השלישית של חוסיין, מלך ירדן.

עאליה בהאא א-דין טוקאן נולדה ב-25 בדצמבר 1948 בקהיר למשפחה פלסטינית משכם. משפחת טוקאן קשרה קשרים טובים עם בית המלוכה הירדני עוד מתקופת המנדט הבריטי. אחד מקרובי משפחתה של עאליה, אחמד טוקאן, שימש כראש ממשלת ירדן בשנת 1970. אביה, בהאא א-דין טוקאן, שימש כשגריר ירדן במצרים בשעת לידתה, ולאחר מכן שימש כשגריר בארצות הברית, איטליה, טורקיה ובריטניה. עאליה נדדה יחד עם משפחתה בהתאם לשליחות אביה והתחנכה במוסדות מערביים. לאחר מכן למדה מדעי המדינה באוניברסיטה בשיקגו.

בשנת 1971 חזרה עאליה להתגורר בירדן, ועבדה בחברת התעופה הירדנית (לימים רויאל ג'ורדניאן). בספטמבר 1972 נתבקשה באופן פרטי בידי המלך לארגן פסטיבל סקי מים בעקבה. ב-22 בדצמבר 1972 נישאו עאליה וחוסיין בטקס פרטי, ועאליה הוכתרה למלכה עאליה אל-חוסיין. נישואי חוסיין ועאליה אירעו חודשים ספורים לאחר גירושיו של המלך מאשתו השנייה מונא אל-חוסיין. ייתכן כי להיכרותו של חוסיין עם עאליה היה חלק בגירושין[1].

לזוג נולדו שני ילדים: האיא (נולדה ב-3 במאי 1974) ועלי (נולד ב-23 בדצמבר 1975). האיא התחתנה עם השייח' מוחמד בן ראשד אאל מכתום, שליט דובאי וראש ממשלת איחוד האמירויות הערביות. כמו כן אימצו השניים ב-1976 ילדה פלסטינית יתומה בשם עביר (ילידת 1972). עאליה נחשבה למלכה פופולרית בדעת הקהל, ונישואיה עם המלך חוסיין נחשבו למוצלחים[1]. היא הרבתה בפעילויות צדקה וסעד, בייחוד בעזרה לבתי יתומים. ב-1974 תמכה במתן זכות בחירה לנשים בממלכה.

ב-9 בפברואר 1977 נהרגה המלכה בהתרסקות מסוק בעמאן שבירדן בדרך לדרום ירדן, בדרכה למשימת פיקוח על אזורים נידחים. על שמה נקרא נמל התעופה הבינלאומי עמאן-המלכה עאליה. כחצי שנה לאחר מותה נישא חוסיין בפעם הרביעית למלכה נור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עאליה, מלכת ירדן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 223