לדלג לתוכן

עבד אל-פתאח חמאייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עבד אל-פתאח חמאייל
عبد الفتاح حمايل
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 בפברואר 1950 (בן 75)
כפר מאליכ
שם לידה عبد الفتاح محمد إبراهيم الحمايل עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ירדן, הרשות הפלסטינית
מפלגה פת"ח
שר הנוער והספורט בממשלת הרשות הפלסטינית
30 במרץ 20037 באוקטובר 2003
(6 חודשים ו־9 ימים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עבד אל-פתאח מוחמד איברהים חמאיילערבית: عبد الفتاح حمايل; נולד ב-22 בפברואר 1950) הוא פוליטיקאי וטרוריסט פלסטיני, שכיהן כשר בממשלת הרשות הפלסטינית בראשות מחמוד עבאס.

חמאייל נולד בכפר מאליכ ב-22 בפברואר 1950, בתקופת השליטה הירדנית ביהודה ושומרון. הוא התחנך בכפר מגוריו ובבית חנינא. לאחר מלחמת ששת הימים עזב לירדן. לפי חמאייל, הוא התגייס מיד לפת"ח ונשלח למשימה ראשונה - לחצות את הגבול בחזרה לישראל ולהשיג תעודת זהות ישראלית. במרץ 1969 נשלח שוב לישראל עם קבוצה של פדאיון כדי להקים חוליית טרור באזור שכם.[1] הוא הספיק גם לעבור הכשרה במכללה הימית בבגדאד.[2]

בראיון, תיאר חמאייל את פעולת הטרור המרכזית בה היה מעורב, במסגרתה נרצחו שני חיילים: "ביוני 1969 הקמנו מארב בוואדי אל-תופה... היינו חמישה אנשים. בדיוק בחצות עבר לפנינו סיור המורכב משני כלי רכב צבאיים ורכב אזרחי לבן של המודיעין הישראלי. הם פנו לעיירה בית איבה כדי לבצע בה פעולות מעצר. לאחר שהמכוניות היו לפנינו ובמרחק של 20 מטר, ירינו עליהן כדורים ורימוני יד. היה בלבול בקרב החיילים והם לא הצליחו לירות עלינו כדור אחד. מאוחר יותר נודע לנו דרך הרדיו הישראלי ומקורות נוספים ששני חיילים נהרגו ושלושה נוספים נפצעו. משך העימות היה קצר מאוד, ולא עלה על חמש דקות. לאחר מכן הוטל עוצר על שכם והחל מסע סריקות רחב היקף".[1]

בעקבות פעולת הטרור, חיסל צבא הגנה לישראל ב-7 בספטמבר 1969 את מרבית חברי החוליה. חמאייל נעצר ונשפט למאסר ממושך של שבעה מאסרי עולם ו-17 שנים. הוא שוחרר ב-20 במאי 1985 במהלך עסקת ג'יבריל. עם שחרורו התחתן ומיד שב לעסוק בטרור בתיאום עם אבו ג'יהאד. ב-27 במרץ 1988 הוא נעצר בפעם השנייה ושוחרר ב-19 באפריל 1988. ב-4 באוגוסט 1990 הוא נעצר בפעם השלישית, נשפט לשנתיים וחצי מאסר ולגירוש. הוא נבחר להיות חבר המשלחת המשא ומתן לוועידת מדריד (1991), אולם ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר התנגד להכללתו במשלחת בשל עברו הטרוריסטי.[1][2]

במהלך הבחירות הכלליות ברשות הפלסטינית ב-1996 הוא נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית,[3] וקיבל 15,412 קולות במחוז רמאללה ואל-בירה.[4] כמו כן, כיהן כמושל נפת בית לחם בין השנים 2009 ל-2014.[5] בנוסף, בשנת 2009 זכה בבחירות למועצה המהפכנית של פת"ח, שהתקיימו במהלך ועידת הפת"ח השישית בבית לחם, והפך לחבר בה.[6][7]

ב-2003 כיהן כשר בממשלתו של מחמוד עבאס.[8]

ב-2003 אישר כי יאסר ערפאת מעביר כספים לגדודי חללי אל-אקצא.[9] ב-2005 היה מעורב בשילוב מחבלים מבוקשים במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית והודיע כי "נחתם הסכם בין הרשות הפלסטינית לבין כל הפלגים הפלסטיניים בדבר קליטת המבוקשים במנגנוני הביטחון של הרשות".[10] ב-2010 קידם פרויקט להחרמת תוצרת ישראלית מיהודה ושומרון.[11] באוגוסט 2012 ניסה לארגן משלחת של פעילים פרו-פלסטינים שתבקר בבית לחם,[12] אך ישראל מנעה את כניסתם.[13]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 محافظ بيت لحم "عبد الفتاح حمايل"يروي تفاصيل انضمامه لفتح واعتقاله والافراج عنه ويكشف لحظات تاريخية, دنيا الوطن, ‏2013-02-19 (בערבית)
  2. ^ 1 2 المحافظ عبد الفتاح حمايل في قصة نجاح, web.archive.org, ‏2020-04-08
  3. ^ المجلس التشريعي الفلسطيني, web.archive.org, ‏2020-04-08
  4. ^ תוצאות הבחירות הכלליות ברשות הפלסטינית ב-1996
  5. ^ قرار رقم (93) لسنة 2009 بتعيين عبد الفتاح محمد إبراهيم حمايل محافظا لمحافظة بيت لحم بدرجة وزير | مركز المعلومات الوطني الفلسطيني, web.archive.org, ‏2020-04-08
  6. ^ حمايل: مطلوب من المجلس الثوري تطبيق البرنامج السياسي لمؤتمر الحركة, web.archive.org, ‏2020-04-08
  7. ^ نتائج انتخابات اعضاء المجلس الثوري لحركة فتح مع عدد الاصوات التي حصل عليها كل مرشح, web.archive.org, ‏2013-08-01
  8. ^ עלי ואקד, אבו מאזן סיים להרכיב את ממשלתו, באתר ynet, 27 באפריל 2003
  9. ^ "ערפאת מעביר מדי חודש 50 אלף דולר לגדודי אל-אקצה", באתר ynet, 8 בנובמבר 2003
  10. ^ הסכם ברש"פ לשילוב מחבלים במנגנוני הביטחון, באתר ערוץ 7, 6 בספטמבר 2005
  11. ^ מאות פעילים פלסטינים מסיירים בערי הגדה וקוראים להחרים תוצרת ההתנחלויות | המפלגה הקומוניסטית הישראלית
  12. ^ עמירה הס, אחרי המשט והמטס, הפעילים הפרו-פלסטינים באים באוטובוס, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2012
  13. ^ עמירה הס, ישראל מנעה מפרו-פלסטינים להיכנס לגדה מגשר אלנבי, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2012