עבודה זרה בשיתוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

ביהדות, עבודה זרה בשיתוף היא מציאות שבה אדם עובד את ה' בשיתוף עם אל אחר או אלילים אחרים, והיא כלולה באיסור עבודה זרה, שהוא מהחמורים בתורה. הדוגמה המקראית למציאות זו היא הכותים שהובאו לשומרון מאזור אשור. ישנה מחלוקת הלכתית באחרונים האם מותר לגויים לעבוד עבודה זרה בשיתוף, ובאילו תנאים.

מקורות הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי מובאים דברי רבי יוחנן שבזכות שאמרו ישראל בחטא העגל "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" בלשון רבים, ניצלו מכליה, כי על אף שעבודה זרה בשיתוף עם ה' אסורה לישראל, אין היא חמורה כעבודה רק לאל זר. הגמרא מביאה על כך מחלוקת תנאים, האם עבודה זרה בשיתוף אכן קלה מעבודה זרה ללא שיתוף עם ה', או לא:

אמר רבי יוחנן: אלמלא וי"ו שב"העלוך", נתחייבו שונאיהם של ישראל [בלשון סגי נהור] כלייה. כתנאי; אחרים אומרים: אלמלא וי"ו שב"העלוך" נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה, אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר: "בלתי לה' לבדו"! אלא מה תלמוד לומר: "אשר העלוך" - שאיוו אלוהות הרבה

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סג עמוד א

הכותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מלכים ב' פרק י"ז מסופר שמלך אשור הגלה לאזור השומרון את הכותים ועמים נוספים, אך היות והם המשיכו לעבוד את אלוהיהם גם בארץ ישראל, ה' שלח עליהם אריות שטרפו בהם. בעקבות זאת פנו הכותים למלך אשור, והוא שלח להם כהן מממלכת ישראל שילמד אותם את "משפט אלוהי הארץ". הכותים לא זנחו את פולחנם לאליליהם בעקבות זאת, אך צרפו אליה גם את חוקי ה', אלוהי הארץ, והאריות חדלו מלפגוע בהם. בלשון המקרא מוגדים מעשיהם כך: ”וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת ה' וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה“ (מלכים ב' פרק י"ז פסוק מ"א).

מספר ראשונים ואחרונים מזכירים מאורע מקראי זה כדוגמה לעבודה זרה בשיתוף שלא נאסרה לגויים.[1]

מחלוקת האחרונים האם השיתוף מותר לגויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי התוספות על מסכת תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ג, עמוד ב' מביאים מספר נימוקים מדוע בימיהם מותר להשביע נוצרי בבית המשפט כדי לגבות ממנו ממון שהנוצרי חייב לו, אף שלכאורה הוא גורם בכך לנוצרי להישבע באלוהיו ויש בזה משום איסור לא ישמע על פיך. אחד הנימוקים הוא שבני נח לא נצטוו על השיתוף:

ורבנו תם אומר: מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד... מכל מקום בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן, ואין תופסין בהם אלהות. ואף על פי שמה שמזכירין עמהם שם שמים, וכוונתם לדבר אחר, מכל מקום אין זה שם עבודת כוכבים. גם דעתם לעושה שמים, ואף על פי שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף. ו'לפני עור' ליכא, דבני נח לא הוזהרו על כך

תוספות מסכת סנהדרין דף סג עמוד ב

דברי התוספות הועתקו בראשונים ואחרונים רבים, ובראשם הרמ"א על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ו, סעיף א'.

נחלקו האחרונים מה כוונת בעלי התוספות: לדעת רוב האחרונים, הכוונה היא שאין לגויים איסור לעבוד את ה' בשיתוף עם פולחן אלילי.[2]

מנגד, לדעת כמה אחרונים כוונת התוספות שאין לגוי איסור להישבע בשם ה' ובשם אל נוסף, אך לעבוד אל נוסף מלבד ה' אסור גם לו.[3]

הגדרת השיתוף המותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר עולת תמיד[4] הגדיר שהשיתוף שהותר לגויים להאמין בו הוא זה שהמאמין בו סובר שה' ברא את השמים והארץ, ונתן ממשלה מסוימת בידי הכוכבים וכדומה המושלים תחתיו, ולכן יש מקום לעבוד גם אותם. אך להאמין שיש שתי רשויות אלוהיות שוות - גם לגויים אסור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שו"ת הרשב"א החדשות סימן שס"ח. מלבי"ם על ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ל"ד, ועוד.
  2. ^ דרכי משה אורח חיים סימן קנ"ו סעיף קטן ב', וביורה דעה סימן קנ"א. באר הגולה חושן משפט סימן תכ"ה סעיף קטן ש. עולת תמיד אורח חיים סימן קנ"ו סעיף קטן ג'. ש"ך יורה דעה סימן קנ"א סעיף קטן ז, ועוד רבים.
  3. ^ שו"ת שער אפרים סימן כ"ד. שו"ת מעיל צדקה סימן כ"ב. רבי שמואל סג"ל לנדא, בשו"ת נודע ביהודה תניינא יורה דעה סימן קמ"ח, ועוד.
  4. ^ אורח חיים סימן קנ"ו סעיף קטן ג'.