עבודה זרה בשיתוף

ביהדות, עבודה זרה בשיתוף היא מציאות שבה אדם עובד את ה' בשיתוף עם אל אחר או אלילים אחרים, והיא כלולה באיסור עבודה זרה, שהוא מהחמורים בתורה. הדוגמה המקראית למציאות זו היא הכותים שהובאו לשומרון מאזור אשור. ישנה מחלוקת הלכתית באחרונים האם מותר לגויים לעבוד עבודה זרה בשיתוף, ובאילו תנאים.

מקורות הדין

בתלמוד הבבלי מובאים דברי רבי יוחנן שבזכות שאמרו ישראל בחטא העגל "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" בלשון רבים, ניצלו מכליה, כי על אף שעבודה זרה בשיתוף עם ה' אסורה לישראל, אין היא חמורה כעבודה רק לאל זר. הגמרא מביאה על כך מחלוקת תנאים, האם עבודה זרה בשיתוף אכן קלה מעבודה זרה ללא שיתוף עם ה', או לא:

אמר רבי יוחנן: אלמלא וי"ו שב"העלוך", נתחייבו שונאיהם של ישראל [בלשון סגי נהור] כלייה. כתנאי; אחרים אומרים: אלמלא וי"ו שב"העלוך" נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה, אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר: "בלתי לה' לבדו"! אלא מה תלמוד לומר: "אשר העלוך" - שאיוו אלוהות הרבה

— תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סג עמוד א

הכותים

בספר מלכים ב' פרק י"ז מסופר שמלך אשור הגלה לאזור השומרון את הכותים ועמים נוספים, אך היות שהם המשיכו לעבוד את אלוהיהם גם בארץ ישראל, ה' שלח עליהם אריות שטרפו בהם. בעקבות זאת פנו הכותים למלך אשור, והוא שלח להם כהן מממלכת ישראל שילמד אותם את "משפט אלוהי הארץ". הכותים לא זנחו את פולחנם לאליליהם בעקבות זאת, אך צרפו אליה גם את חוקי ה', אלוהי הארץ, והאריות חדלו מלפגוע בהם. בלשון המקרא מוגדים מעשיהם כך: ”וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת ה' וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (מלכים ב' פרק י"ז פסוק מ"א).

מספר ראשונים ואחרונים מזכירים מאורע מקראי זה כדוגמה לעבודה זרה בשיתוף שלא נאסרה לגויים.

מחלוקת האחרונים האם השיתוף מותר לגויים

בעלי התוספות על מסכת תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ג, עמוד ב' מביאים מספר נימוקים מדוע בימיהם מותר להשביע נוצרי בבית המשפט כדי לגבות ממנו ממון שהנוצרי חייב לו, אף שלכאורה הוא גורם בכך לנוצרי להישבע באלוהיו ויש בזה משום איסור לא ישמע על פיך. אחד הנימוקים הוא שבני נח לא נצטוו על השיתוף:

ורבנו תם אומר: מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד... מכל מקום בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן, ואין תופסין בהם אלהות. ואף על פי שמה שמזכירין עמהם שם שמים, וכוונתם לדבר אחר, מכל מקום אין זה שם עבודת כוכבים. גם דעתם לעושה שמים, ואף על פי שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף. ו'לפני עור' ליכא, דבני נח לא הוזהרו על כך

— תוספות מסכת סנהדרין דף סג עמוד ב

דברי התוספות הועתקו בראשונים ואחרונים רבים, ובראשם הרמ"א על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ו, סעיף א'.

נחלקו האחרונים מה כוונת בעלי התוספות: לדעת רוב האחרונים, הכוונה היא שאין לגויים איסור לעבוד את ה' בשיתוף עם פולחן אלילי.

מנגד, לדעת כמה אחרונים כוונת התוספות שאין לגוי איסור להישבע בשם ה' ובשם אל נוסף, אך לעבוד אל נוסף מלבד ה' אסור גם לו.

הגדרת השיתוף המותר

בספר עולת תמיד הגדיר שהשיתוף שהותר לגויים להאמין בו הוא זה שהמאמין בו סובר שה' ברא את השמים והארץ, ונתן ממשלה מסוימת בידי הכוכבים וכדומה המושלים תחתיו, ולכן יש מקום לעבוד גם אותם. אך להאמין שיש שתי רשויות אלוהיות שוות - גם לגויים אסור.

ראו גם

• ייחוד השם

קישורים חיצוניים

• הרב משה צוריאל, אם גויים נצטוו על איסור שיתוף, באתר ישיבה
• הרב ד"ר דרור פיקסלר ועו"ד גיל נדל, האם הנוצרים בימינו עובדי עבודה זרה הם?, אתר עורכי דין גולדפרב זליגמן
• הרב יעקב ח' חרל"פ, עבודה זרה בשיתוף אצל בני נח, תחומין יט
• הרב אליעזר מלמד, דין עבודה זרה בשיתוף לבני אומות העולם, אתר רביבים