עדי קמחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עדי קמחי
Adi Kimchi.jpg
ענף מדעי גנטיקה מולקולרית
וירולוגיה
ארצות מגורים ישראלישראל  ישראל
פרסים והנצחה פרס מילשטיין
פרס מייסדי חברת טבע
פרס א.מ.ת

עדי קמחי היא פרופ' לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע אשר מזוהה ברחבי העולם כחלוצה ומובילה בנושא מוות תאי מתוכנת ובקרת האיזון הפיזיולוגי של תאים בתנאי דחק דרך אוטופגיה.[1] פרופסור קמחי בודדה גנים חדשים דרכם זיהתה טיפוסים שונים של מוות תאי מתוכנת. גנים אלו זוהו דרך טכניקה חלוצית שקמחי פיתחה. אחד הגנים שבודדה, KPAD ,מדכא התפתחות סרטנית. נוסף על כך פרופ' קמחי פיתחה גישות חדשות להבנת ולניתוח רשת חלבונים המבקרת על תהליכי מוות וחיים בתאים. עבודותיה של פרופסור קמחי מצוטטות בהרחבה, והיא מוזמנת בקביעות להציג את הישגיה בכנסים בתחומים שונים. מעבר למחקריה ומאמריה, עדי קמחי פעילה במספר רב של ארגונים בארץ ובעולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור קמחי סיימה את לימודי הדוקטורט (D.ph) שלה בהצטיינות במסגרת אוניברסיטת תל אביב.

לאחר מכן ערכה את ההשתלמות הפוסט דוקטוריאלית שלה במחלקה לווירולוגיה במסגרת מכון ויצמן למדע.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן, בה כיהנה כראש מחלקה בין השנים 2006-2001.[1]

חברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[1], באקדמיה האירופית לחקר הסרטן[2] ובאקדמיה האירופית למדעים.[3]

התמנתה לתפקיד יועצת הנשיא לקידום נשים[3] והייתה חוקרת אורחת ב-Whitehead Institute שבקיימברידג', מסצ'וסטס

פרסמה 160 מאמרים בעיתונות מהשורה הראשונה ו-22 פרקים בספרים.[1]

תרומתה למדע

פיתוח שיטה חדשה לאיתור גנים "חבויים", הממלאים תפקידים מרכזיים במסלולי התקשורת הביוכימית ו"שולטים" בצמתים המרכזיים ברשת. שיטה זו קרויה "ברירת נוק-אאוט טכני". שיטה אשר באמצעותה התאפשר גילוי של חמישה גנים המקודדים חלבונים שמכונים DAP, הקשורים לתהליכים גורמי מוות בתאים. פיתוח השיטה וזיהוי הגנים זכו להכרה בין-לאומית נרחבת.

בנוסף פרופ' קמחי הייתה שותפה במחקר אשר גילה כי חלבון האוטופאגיה Atg12 מסוגל להיקשר לחלבוני Bcl-2 וכך לקדם מוות באמצעות אפופטוזיס.

מחקר זה גילה בנוסף כי תפקידו של Atg12 באפופטוזיס אינו תלוי בתפקיד שהוא ממלא באוטופאגיה, כיוון שתהליכים אלו מבוצעים על ידי אזורים שונים בחלבון.

מחקר זה תרם רבות לחקר הסרטן.[4]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 זכתה בפרס מילשטיין בנושא מחקר ציטוקין וכן בפרס לנדאו בתחום הביולוגיה וביוטכנולוגיה.[5]

בשנת 2002 זכתה בפרס סרוסי.[5]

בשנת 2006 זכתה בפרס לומברוזו.[1]

בשנת 2008 זכתה בפרס מייסדי חברת טבע על הישגים פורצי דרך בחקר הגנטיקה של הסרטן.[3]

בשנת 2012 זכתה בפרס א.מ.ת בקטגוריה מדעי החיים, בתחום פיזיולוגיה בנושא חקר הסרטן - חקר מוות של תאים.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]