עדנאן (אפונים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת מיקומם המוערך של שבטי חצי האי ערב בסביבות שנת ה-600 לספירה

עדנאןערבית: عدنان) היא דמות מיתולוגית ערבית (בהמשך מוסלמית) שהוא אב קדמון-אֶפּוֹנִים לכל ערביי צפון, מרכז ומערב חצי האי ערב[1][2][3][4]. בכך הם נבדלים משאר ערבי דרום חצי האי צאצאי קחטאן (שמו של יקטן במסורת הערבית). מסורת הדתות האברהמיות מציגה את ישמעאל כאביו הקדמון[5] ומוחמד כצאצאו בדור ה-21[6].

פרט לכך שעדנאן הוא צאצא של ישמעאל אין אחדות דעים אודות אבותיו הקדמונים וכמות הדורות ביניהם, אך השתמרו מסורות יוחסין שמראות שמוחמד הוא מצאצאיו[7][8]. רוב ההיסטוריונים המוסלמים טענו שהוא צאצא של קדר, בנו של ישמעאל[9][10][11][12] ורובם גם מתנגדים לבחינה מחדש של אילן היוחסין ביניהם אך אבן אסחאק הניח כי אביו הקדמון דווקא היה נביות בנו האחר[13]. במסורת האסלאמית נטען שבקרב בני עדנאן נשתמרה אמונה במונותאיזם עד מספר דורות לפני מוחמד, כשעמרו בן לחי, אחד מנכבדי העיר מכה הביא את פולחן הבעל (אל) מאזור א-שאם.

אילן יוחסין של עדנאן בהתאם לאבן הישאם

לפי מסורות ערביות ואסלאמיות, עדנאן נולד לאדד, אחד מאצילי שבט קֵדָר שישבו באזור המדבר הסורי. לאחר שאדמתם נכבשה על ידי צבאות נבוכדנצר השני ונחרבה ממלכתם, עדנאן ואביו נדדו דרומה והתיישבו בחג'אז, בעיר מכה, בעוד שאר אחיהם נפוצו והוגלו למסופוטמיה. לעדנאן נולדו שני בנים: מעד ועכ. מעד ירש את אביו והוליד בניהם שלימים יקומו מהם מרבית שבטי צפון ערב ועכ התיישב בתימן בעקבות נישואיו עם בת לשבט כהלאן בן שבא שגרו באזור ועבר לדבר בשפתם.

במסורת הטרום איסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות מוזכרת בשירה אפית טרום איסלאמית אצל פיטנים טרום איסלאמיים לביד אבן רביעה ועבאס אבן מרדאס[14].

דמותו של עדנאן נזכרה כאב נכבד של כלל שבטי צפון ערב (כנאנה, קיס, תמים, קמעה)[15] ושימש כסמל להתנשאות על שבטי קחטאן שהיו מיעוט ביניהם[16]. כאשר לילה בת לכיז, משוררת בת לשבט רביעה בן נזאר בן מעד בן עדנאן, נחטפה על ידי אחד מאצילי האימפריה הסאסאנית, היא שלחה לבני עמה שיר שתוכנו קריאה אליהם לבוא לעזרתה מתוך מחויבותם אליה כאחיה בני עדנאן[17].

פרט למסורות הטרום אסלאמיות השם עדנאן מוזכר בכתובות ת'מודיות. אצל הנבטים חשיבותו הגיע לכדי כך שחלק מן הכתובות חתומות ב"עבד עדנאן".

על פי המסורת הערבית צאצאי עדנאן כונו בני קיס (על שם אחד מנכדיו של עדנאן, שממנו יצא אחד מגדולי שבטיהם ונהיה לשם כולל) ואלערב אלמסתערבה (הערבים המשוערבים, שאמצו את הערביות ולא היו מיושבי חצי האי ערב המקוריים) לעומתם בני קחטאן (שעליהם נמנו בין היתר בני חמיר, סבא, שבט ע'סאן) כונו בני ימן על שם ארץ מולדתם תימן ואלערב אלעארבה (שפירושו - ״הערביים ביותר שבערבים).

היריבות בין ערבי החג'אז שראו בעדנאן ובישמעאל את אבותיהם הקדמונים לבין ערבי תימן והדרום שהתייחסו על בני קחטאן (יקטן),

הייתה מקור למלחמות שבטיות שנמשכו עוד מאות שנים לאחר קום האסלאם, שבאו לידי ביטוי ביריבות המסורתית של שבטי קייס וימן.

הקשר בין עדנאן למוחמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

השושלת המסורתית בין עדנאן למוחמד

השושלת שלטה לפרקים בעיר מכה והייתה בעלת החזקה על הכעבה.

  • עדנאן (عدنان)
  • מעד (معد)
  • נזאר (نزار)
  • מצ׳ר (مضر)
  • אליאס (إلياس)
  • מדרכה (مدركة)
  • ח׳זימה (خزيمة)
  • כנאנה (كنانة)
  • אלנצ׳ר (النضر)
  • מאלכ (مالك)
  • פהר (فهر) המכונה קורייש (قريش)
  • ע'אלב (غالب)
  • לואי (لؤي)
  • כעב (كعب)
  • מרה (مرة)
  • כלאב (كلاب)
  • קצי (قصي)
  • עבד מנאף (عبد مناف)
  • האשם (هاشم)
  • עבד אלמטלב (عبد المطلب)
  • עבדאללה (عبد الله)
  • מוחמד (محمد)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ al Mughiri, Abd al-Rahman. The chosen record of the Ancestries of Arab tribes Volume 1. p. 58.
  2. ^ Al Azzawi, Abbas. Clans of Iraq Volume 1. p. 13
  3. ^ Kathir, Ibn. Al-Bidaya wa'l-Nihaya (The Beginning and the End) Volume 2. p. 187
  4. ^ Ahmad al-Qalqashandi. Fulfilling the need of Knowing the origins of Arabs Volume 1. p. 118
  5. ^ Azraqi, Akhbar Makkah, vol. 1, pp. 58-66
  6. ^ Hughes Thomas Patrick. A Dictionary of Islam: Being a Cyclopaedia of the Doctrines, Rites, Ceremonies, and Customs, Together With the Technical and Theological Terms, of the Muhammadan Religion. — New Delhi: Asian Educational Services, 1995. — P. 19.
  7. ^ Al-Fusool Fe Sirat Ar-Rasul. p. 87
  8. ^ al Mughiri, Abd al-Rahman. The chosen record of the Ancestries of Arab tribes Volume 1. p. 60
  9. ^ Ahmad al-Qalqashandi. Fulfilling the need of Knowing the origins of Arabs Volume 1. p. 118
  10. ^ Ibn Wahaf Al-Qahtani, Dr.Sa'eed. Rahmat-ul-lil'alameen Volume 2. pp. 14–17. Ahmad al-Qalqashandi. Qala'ed Al-Joman Volume 1. p. 31
  11. ^ Abu Shaba, Dr. Mohammad. Al-Isra'eliyyat Wa Al-Mawdu'at Fe Kutub At-Tafsir. p. 259
  12. ^ Ibn Kathir. Al-Bidaya wa'l-Nihaya (The Beginning and the End) Volume 3. p. 203
  13. ^ Siratu Rasulillah, Volume 1, Page 1
  14. ^ Ali, Prof. Jawwad. The Detailed History of Arabs before Islam Volume 1. p. 393
  15. ^ Abu Al-Hasan Al-Maroudi. A'lam An-Nobouwwah. p. 215
  16. ^ Ali, Prof. Jawwad. The Detailed History of Arabs before Islam Volume 1. p. 372
  17. ^ Yamit Al-Bayrouti, Bashir (1934). The Arab Female Poets during the "Jahiliyyah" and Islamic eras. p. 33