עד סוף העולם (אלבום)
 | |||
| אלבום אולפן מאת הפרויקט של עידן רייכל | |||
| יצא לאור | 12 בספטמבר 2025 | ||
|---|---|---|---|
| שפה | עברית • אמהרית | ||
| אורך | 45:18 | ||
| חברת תקליטים | הליקון ארומה | ||
| |||
| |||
"עד סוף העולם" הוא אלבום האולפן החמישי של הפרויקט של עידן רייכל. האלבום יצא לאור ב-12 בספטמבר 2025, באמצעות חברת התקליטים הליקון ארומה מיוזיק.
רקע והפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתיבת האלבום החלה במהלך השנים 2023–2024, בתקופה של חוסר יציבות אישית של רייכל וחוסר יציבות ציבורית בישראל. רייכל עבד על האלבום במקביל למלחמת חרבות ברזל ולתקופה של שינויים בחייו הפרטיים.[1] האירועים הציבוריים והלאומיים, לרבות המלחמה, השפיעו על נושאי האלבום ועל אופיו הרגשי. אירועי טבח שבעה באוקטובר היוו גורם מכונן בהיווצרות האלבום.[2] באותו יום נפל טיל סמוך לביתו של רייכל בתל אביב, וחברו הקרוב, אל"ם רועי לוי, נהרג בלחימה בדרום. חוויות אלה השפיעו על כתיבת הטקסטים ועל הטון הכללי של היצירה, המאופיינת באבל, חיפוש אחר נחמה ותקווה אנושית. בבוקר ה-7 באוקטובר עזבה בת זוגו של רייכל, דמאריס דויבל, עם ארבעת ילדיהם לאוסטריה. הפרידה הממושכת מהמשפחה והחיים בשתי מדינות משמשים רקע אישי לשירים אחדים באלבום, העוסקים בגעגוע, ניתוק ומרחק. ההתייחסות לנושאים אלה מופיעה באופן עקיף, במסגרת תמות של אהבה ואובדן.[3] האלבום הוקלט לצד נגני ההרכב הקבוע של "הפרויקט של עידן רייכל" השתתפו בהקלטות שורה של אמנים אורחים, בהם שירה בן שמחון, ששון איפרם שאולוב, ריקי גל וכפיר בן ליש.[1] חלק מן השירים נכתבו בשיתוף יוצרים נוספים, ובהם שחר הדר, מאיר גולדברג ואבי אוחיון.[4] הסגנון המוזיקלי משלב בלדות אישיות עם עיבודים אתניים מתונים ומרכיבים אלקטרוניים עכשוויים.[4][5]
האלבום יצא לאור בספטמבר 2025 במסגרת "הפרויקט של עידן רייכל". הוא כולל 13 רצועות שהופקו על ידי רייכל עצמו, בשיתוף עם תמיר צור, פטריק סבג ומתן דרור.[4] האלבום יצא בהוצאת חברת הליקון ארומה. האלבום קרוי על שם אחד השירים הכלולים בו. השם משמש סמל מרכזי באלבום ומשקף מוטיבים של מסע, התמדה וקצה רגשי, לצד תחושת סיום או אובדן.[1][5] האלבום נחשב לאחד האישיים והאינטימיים ביצירתו, ומשקף מגמה של התבוננות פנימית, בהשוואה לאופי הקולקטיבי שאפיין את מרבית יצירותיו הקודמות.[5] הוא נתפס כהמשך ישיר להתפתחותו האמנותית של רייכל, מן הפרויקט הרב-תרבותי המוקדם אל ביטוי אישי ובוגר יותר.[5]
הרכב האלבום
[עריכת קוד מקור | עריכה]האלבום מאופיין בשילוב בין סגנונות פופ ישראלי, בלדות אישיות ומרכיבים אתניים מתונים.[6] הצליל נשען על מאפיינים המזוהים עם "הפרויקט של עידן רייכל" – שימוש בכלי נגינה אקוסטיים לצד עיבוד אלקטרוני עדין, טקסטורות הרמוניות צפופות, ושירה בהירה במרכז המיקס. ההשפעות נעות בין מוזיקה מזרח-תיכונית, רוק קל ופיוז'ן עולמי, לבין אלמנטים של מוזיקה אפריקאית ואירופית. השירים באלבום עוסקים בנושאים של אהבה, פרידה, געגוע, תקווה וחיפוש אחר משמעות אנושית. לצד התמות האישיות מופיעות גם התייחסויות למציאות הציבורית בישראל לאחר אירועי טבח שבעה באוקטובר, ולהיבטים של זהות, אחריות ואחדות. המתח שבין האישי לקולקטיבי מהווה ציר רעיוני מרכזי ביצירה. העיבודים באלבום מאופיינים במינימליזם יחסי. השירים משלבים גיטרות אקוסטיות, פסנתר, כלי מיתר וכלי הקשה לצד שכבות סינתיסייזרים ותכנות עדינים. ההפקה המוזיקלית נעשתה בידי עידן רייכל, בתמיכת תמיר צור, פטריק סבג ומתן דרור. באלבום משתתפים מספר אמנים אורחים, בהם הזמרת שירה בן שמחון, ששון איפרם שאולוב, ריקי גל וכפיר בן ליש. האלבום כולל גם תרומות נגינה של נגני ההרכב הקבוע של "הפרויקט של עידן רייכל". חלק מן השירים נכתבו או עובדו בשיתוף יוצרים נוספים, ובהם שחר הדר, מאיר גולדברג ואבי אוחיון. מרבית השירים באלבום כתובים בסולמות מינוריים, המאופיינים באווירה מלנכולית ובקצב איטי עד בינוני.[5]
רייכל שימש כמפיק ראשי לצד צור, סבג ודרור. באלבום משתתפים נגנים קבועים מהפרויקט, לרבות גיטרות אקוסטיות וחשמליות, פסנתר, כלי מיתר, כלי הקשה וקאנון. השימוש בכלים אתניים נעשה במינון נמוך, כחלק מהעיצוב הצלילי הכולל. רוב השירים נכתבו והולחנו על ידי רייכל, חלקם בשיתוף כותבים נוספים. הלחנים מבוססים על תבניות מלודיות פשוטות ועל חזרתיות מודעת, בהתאם למאפייני הכתיבה המזוהים עמו.[5]
הקשר לאירועים אישיים וביוגרפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרידה מבת זוגו, דמאריס דויבל, מהווה רקע ישיר לחלק מהשירים באלבום.[7] המרחק הפיזי והרגשי ביניהם משתקף בתמות של בדידות וגעגוע. החיים על הציר שבין ישראל לאוסטריה מעצבים את זהות הדובר באלבום, הנע בין תחושת שייכות לארץ לבין חוויית ניכור זמנית.
האלבום נכתב במקביל לעיסוק ציבורי בשבי, באובדן ובמלחמה. רייכל קיים קשר עם שורדי שבי ועם משפחות נופלים, וחוויות אלה תרמו לאופי הרפלקטיבי של היצירה.[8][9] האלבום מציג זיקה בין משבר אישי למשבר קולקטיבי, תוך טשטוש הגבולות בין התחושות הפרטיות של הכותב לבין האווירה הציבורית בישראל לאחר המלחמה.[5]
האלבום מתייחס בעקיפין לשאלות של אחריות אמנותית ולמקומו של האמן בשיח הציבורי. רייכל נמנע מהצהרות פוליטיות ישירות אך עוסק בערכים של סולידריות, זהות ולאומיות.[10] בהשוואה לאלבומים קודמים כגון "ואם תבואי אלי" ואלבומי הפרויקט של עידן רייכל, "עד סוף העולם" מאופיין במיקוד רב יותר בקולו של רייכל ובחוויה האישית שלו.[5] הטקסטים ישירים ופחות פיוטיים, והסאונד מאופק ומרוכז. האלבום משתלב בגל של יצירה אישית ובוגרת בזמר הישראלי שלאחר מלחמת חרבות ברזל.
שירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיר הפתיחה "האהבה שלי" הוא בעל אופי אינטימי, העוסק באהבה כואבת ומורכבת, הנמצאת בין תשוקה להרס עצמי. הדובר מתאר אישה שנשברה ונשרפה מהעיר ומהחיים בה, אך הוא ממשיך לאהוב אותה למרות הפצעים והכאוס. הוא מבוסס על תזמור פסנתר וכלי מיתר. שיר הנושא של האלבום, "עד סוף העולם", מתאר אהבה עזה, טוטאלית ותמימה – מערכת יחסים שבה הדוברת בוחרת להאמין באהובה, למרות עברו המפוקפק והרמזים לכך שהוא עלול לפגוע גם בה. זהו סיפור על התמסרות רגשית מוחלטת, על אמונה באהבה "נגד כל העולם", ועל הרצון להישאר בתוך הפנטזיה, גם אם יש חשש שזו אשליה שתתנפץ. מבוצע בדואט עם שירה בן שמחון. השיר "תגיד לי אתה" מתאר סערה רגשית פנימית, מאבק בין שכחה וזיכרון, אהבה וכאב, שקט וסערה. הדוברת חווה מצוקה נפשית עמוקה וחיפוש אחר משמעות או רגיעה, ומול זה מופיעה דמות אהובה שמביאה נחמה רגעית בתוך הכאוס. זהו שיר על התמודדות עם כאב רגשי, כמיהה לשלווה, והניסיון למצוא ריפוי דרך אהבה או חיבור אנושי.
השיר "שרק אוכל לשכוח" עוסק בזיכרון ובמאבק הקשה לשכוח את העבר – כאב, אובדן או טראומה שנצרבו עמוק. הדוברת מתארת רצון להשתחרר מהמחשבות והזיכרונות כדי למצוא שלווה ולחזור לחיים, אך מגלה עד כמה הזיכרון עיקש וכמה קשה באמת להירפא. השיר "דרישת שלום מחיים אחרים" מתאר געגוע עז לאדם שאיננו עוד, ייתכן אהוב שנפטר או התרחק, כשהמפגש עימו מתאפשר רק בחלום. הדוברת חיה בין עולמות: מציאות של בדידות ושגרה מול לילות שבהם הוא "שב" אליה בדמיון. השיר "ויום אחד" הוא על קבלה, התבגרות פנימית ופיוס עם האל והעצמי, רגע לפני הסוף.
השיר "לא לעצור" הוא שיר מחאה המבטא רוח של תקווה והתעוררות קולקטיבית לאחר תקופה של אובדן דרך או משבר. הדובר מכירה בכך שהעבר כבר לא ניתן לתיקון, אך מאמין באור חדש ובכוח ההתחדשות שבא מהעם, מהרוח ומהמאבק על חיים בעלי משמעות. השיר "שמלת חלומותיה" מתאר את התעוררותה של אישה צעירה, פיזית ונפשית, אל עולמה הפנימי ואל השאלה הנצחית על משמעות האהבה. השיר "אם את הולכת" מתאר פרידה שקטה אך טעונה, שבה הדובר משחרר את אהובתו לדרכה מתוך השלמה עצובה.
השיר "עוד ועוד" מבטא אהבה עיקשת ועמוקה העומדת מול קשיים, פחדים ושבירה, אך בוחרת שוב ושוב להמשיך. השיר "געגועים לא מזדקנים" מתאר התמודדות מתמשכת עם כאב, אובדן וגעגוע, רגש שלא נעלם גם כשמנסים להסתירו. הדמות שבמרכזו נראית מתפקדת כלפי חוץ, אך נושאת בתוכה לב שבור, פחדים ולילות ארוכים של בדידות. השיר "רחוקה מכאן" הוא שיר קינה אינטימי המבטא שברון לב עמוק ואבל על אהובה שאיננה עוד, פרידה שהותירה עולם ריק וחסר חיים. שיר הסיום, "ארץ", הוא המנון פיוס ותקווה למדינת ישראל, דיוקן של מקום מורכב, מלא סתירות ורגשות. הוא מתאר את הארץ כמרחב שבו יופי ושבר, אמונה ומאבק, חיים זה לצד זה.
קידום
[עריכת קוד מקור | עריכה]האלבום הושק בישראל במהלך ספטמבר 2025, בסמוך לראש השנה. ההשקה לוותה בראיונות נרחבים שנערכו עם עידן רייכל באמצעי התקשורת המרכזיים, בהם ידיעות אחרונות, אולפן שישי, 103FM ואתר ynet. בראיונות אלה הציג רייכל את האלבום כביטוי אישי לתקופה של טלטלה אישית ולאומית. ההשקה לוותה בפרסום רחב בפלטפורמות דיגיטליות, ברשתות החברתיות ובערוצי סטרימינג, לצד סדרת הופעות מצומצמת באולמות ברחבי הארץ.[7][2][1]
שירים אחדים מתוך האלבום בוצעו לראשונה במסגרת ההופעות לקראת צאתו, ובהם שירי הנושא "עד סוף העולם" ו"האהבה שלי". השיר "ויום אחד" זכה לחשיפה תקשורתית בעקבות ביצועו בתוכנית הרדיו של איריס קול ובמהלך הופעה מיוחדת שהוקדשה למשפחות החטופים.[1] רייכל כלל את מרבית שירי האלבום במופעיו בתקופה שלאחר צאתו, ובמיוחד בגרסאות אינטימיות שכללו פסנתר, כלי מיתר וכלי הקשה קלים.
בניגוד לאלבומיו הקודמים, "עד סוף העולם" לא לווה בסיבוב הופעות בינלאומי. רייכל ציין כי בעקבות המלחמה בישראל גברה הרתיעה של גורמים בינלאומיים מהפקת אירועים שבהם משתתפים אמנים ישראלים. מספר פסטיבלים בחו"ל ביטלו השתתפות מתוכננת של ההרכב, בשל שיקולי ביטחון ולחץ ציבורי. בהתאם לכך, קידום האלבום התמקד בישראל, וכלל פעילות תקשורתית מוגברת ומעורבות של רייכל בפרויקטים ציבוריים, בהתנדבות ובאירועים חברתיים.[7]
תגובות וביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם יציאת האלבום "עד סוף העולם" זכה רייכל לשבחים מצד מבקרי מוזיקה אחדים, שציינו את רגישותו האמנותית ואת יכולתו לשקף את רוח התקופה בישראל שלאחר אירועי טבח שבעה באוקטובר. המבקרים הדגישו את האמינות הרגשית של הכתיבה, את הפשטות הישירה של הביצוע ואת היכולת לתרגם חוויות אישיות לכדי שפה מוזיקלית נגישה לציבור רחב. ביקורות אחדות ציינו לטובה את השירים "עד סוף העולם", "תגיד לי אתה" ו"דרישת שלום מחיים אחרים" כנקודות שיא באלבום, בזכות השילוב בין אינטימיות, איפוק והבעה רגשית גבוהה. כמו כן, צוין לטובה הדואט עם שירה בן שמחון, שנתפס כהמשך למסורת שיתופי הפעולה הנשיים המזוהים עם רייכל מראשית דרכו.[5]
לצד ההערכה, הושמעו גם ביקורות שליליות כלפי האלבום. מבקרים ציינו כי חלק מהשירים סובלים מחזרתיות מלודית ומחוסר חידוש משמעותי ביחס ליצירותיו הקודמות של רייכל. בן שלו, מבקר המוזיקה של עיתון הארץ, טען כי מרבית שירי האלבום "פושרים מבחינה מוזיקלית ונדושים מבחינת הטקסט", וכי האלבום מתמקד במסרים כלליים של תקווה וריפוי ללא עומק רגשי או תובנה חדשה. מבקרים אחרים העירו על נטייה להימנע מהתמודדות ישירה עם נושאים חברתיים או פוליטיים, ועל העדפה של טקסטים כלליים ונוחים, שאינם מחדשים או מעוררים מחלוקת.[10]
הצלחה והשפעה ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם יציאתו בספטמבר 2025 זכה האלבום "עד סוף העולם" לקבלת פנים חמה מצד הקהל הישראלי. ההופעות הראשונות בעקבות האלבום, שנערכו באולמות סגורים ברחבי הארץ, היו מלאות עד אפס מקום. רייכל, ששמר על קהל נאמן לאורך שני עשורים, הצליח לשמר את מעמדו כאחד האמנים הפופולריים בישראל, גם מבלי להוציא להיטי ענק ברדיו. הקהל קיבל את האלבום בעיקר כיצירה כנה המשקפת את התקופה האישית והלאומית שלאחר מלחמת חרבות ברזל.
מספר שירים מתוך האלבום, ובהם "עד סוף העולם", "דרישת שלום מחיים אחרים" ו"ויום אחד", זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו הארציות והאזוריות. השירים שולבו בפלייליסטים של גלגלצ ותחנות נוספות, וזכו לביצועים חוזרים בהופעות חיות ובאירועים ציבוריים. אף כי האלבום לא הניב "להיט מדינה" בהיקף של יצירות קודמות של רייכל, הוא הצליח לשמר נוכחות גבוהה לאורך חודשים ולזכות למעמד של אלבום משמעותי בשנת תשפ"ו.
רשימת רצועות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מס' | שם | מילים | לחן | הפקה | משך |
|---|---|---|---|---|---|
| 1. | "האהבה שלי" | שחר הדר | עידן רייכל | רייכל | 2:44 |
| 2. | "עד סוף העולם" (עם שירה בן שמחון) | רייכל | רייכל | רייכל | 3:37 |
| 3. | "תגיד לי אתה" | רייכל | רייכל | רייכל | 3:00 |
| 4. | "שרק אוכל לשכוח" | רייכל ואבבה מלסה[א] | רייכל | רייכל | 4:42 |
| 5. | "דרישת שלום מחיים אחרים (מילי)" (עם שירה בן שמחון) | רייכל ואבי אוחיון | רייכל ואוחיון | מתן דרור ורייכל | 3:16 |
| 6. | "ויום אחד" (עם ששון איפרם שאולוב) | הדר | רייכל | רייכל ותמיר צור | 3:02 |
| 7. | "לא לעצור" | רייכל | רייכל | פטריק סבג ורייכל | 3:58 |
| 8. | "שמלת חלומותיה" (עם ריקי גל) | מאיר גולדברג | רייכל | עמוס בן דוד ורייכל | 3:00 |
| 9. | "אם את הולכת" | רייכל ואוחיון | רייכל ואוחיון | דרור ורייכל | 3:04 |
| 10. | "עוד ועוד" (עם אליה גבאי) | רייכל ויעקב גלעד | רייכל | גלעד שמואלי ורייכל | 4:00 |
| 11. | "געגועים לא מזדקנים" | הדר | רייכל | רייכל | 4:34 |
| 12. | "רחוקה מכאן" (עם כפיר בן ליש) | רייכל ואוחיון | רייכל ואוחיון | רייכל | 2:53 |
| 13. | "ארץ" | רייכל, אור מילשטוק ועמרי קסטן | מילשטוק וקסטן | דרור ורייכל | 3:25 |
| משך כולל: | 45:18 | ||||
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אבבה מלסה כתב את הטקסט באמהרית בשיר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על האלבום "עד סוף העולם" באתר MusicBrainz
האלבום "עד סוף העולם" באתר ספוטיפיי
האלבום "עד סוף העולם" באתר דיזר
האלבום "עד סוף העולם" באתר אפל מיוזיק
האלבום "עד סוף העולם" באתר טיידל
האלבום "עד סוף העולם" באתר יוטיוב
.svg){kind=logo}
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 איריס קול, "יש יותר יצירה והכול מתקשר ל-7 באוקטובר", באתר 103FM, 22 בספטמבר 2025
- ^ 1 2 דני קושמרו, "בטוח שהיא תחזור": עידן רייכל על המלחמה שפירקה לו את המשפחה, באתר מאקו, 12 בספטמבר 2025
- ^ רז שכניק, עידן רייכל: "אשתי אמרה, 'אני זזה מפה ואני לוקחת את הילדים, אתה בא?' אמרתי לה לא", באתר ynet, 9 בספטמבר 2025
- ^ 1 2 3 דודי פטימר, ביקורת אלבומים: עדן בן זקן, איתי לוי, אברהם טל - אבל יש אחד שלא דומה לכלום | דודי פטימר, באתר מעריב אונליין, 17 בספטמבר 2025
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 יוסי חרסונסקי, הפרויקט של עידן רייכל – עד סוף העולם, באתר יוסמיוזיק, 21 בספטמבר 2025
- ^ אסף נבו, אשתו של עידן רייכל עזבה אותו. הגעגוע שלו אליה גרם לנו להזיל דמעה, באתר וואלה, 5 באוקטובר 2025
- ^ 1 2 3 רז שכניק, עידן רייכל פותח את פצע הפרידה שמטלטל את חייו זה שנתיים, באתר ynet, 12 בספטמבר 2025
- ^ עידן רייכל: "אם שורד שבי היה פותח את הרדיו הוא היה נעלב", באתר וואלה, 26 במרץ 2025
- ^ בערב יום הזיכרון: עידן רייכל במחווה מרגשת לשורד השבי, באתר אייס, 29 באפריל 2025
- ^ 1 2
בן שלו, אחרי שפע להיטי "עידן רייכל יד שנייה" מגיע הדבר האמיתי, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2025
בקרת זהויות  |
|
|---|