עד קצה העולם: מסע אל החופש בלב השממה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'ון קראקאוור |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ביוגרפיה / מסע אמיתי |
| נושא |
כריסטופר מקנדלס  |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Companhia das Letras, Villard |
| תאריך הוצאה |
1996 |
| מספר עמודים | 256 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | כנרת זמורה דביר |
| תאריך | 16 בנובמבר 2014 |
| תרגום | יואב כ"ץ |
| סדרה | |
| ספר קודם |
Eiger Dreams |
| הספר הבא |
Into Thin Air |
  | |
עד קצה העולם: מסע אל החופש בלב השממה הוא ספר עיון משנת 1996 מאת ג'ון קראקאוור. הספר נכתב כהרחבה לכתבה בת כ־9,000 מילים שכתב קראקאוור על כריסטופר מקנדלס בשם "מותו של תמים", אשר פורסמה בגיליון ינואר 1993 של כתב העת "Outside".[1]
הספר עובד בשנת 2007 לסרט באותו השם, בבימויו של שון פן, ובכיכובו של אמיל הירש בתפקיד מקנדלס. הספר הוא רב־מכר בינלאומי שתורגם ל־30 שפות וראה אור ב־173 מהדורות ופורמטים.[2] הספר נמצא בשימוש נרחב בתוכניות לימוד בבתי ספר תיכוניים ובמוסדות להשכלה גבוהה.[2]
הספר זכה לשבחים רבים ממבקרים, ובשנת 2019 נכלל ברשימת 50 ספרי העיון הטובים ביותר ברבע המאה האחרונה של כתב העת Slate.[3]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כריסטופר מקנדלס
כריסטופר ג'ונסון מקנדלס גדל בפרוור אננדייל שבוירג'יניה. לאחר שסיים את לימודיו במאי 1990 בהצטיינות באוניברסיטת אמורי, ניתק מקנדלס קשר עם משפחתו, תרם את קרן הלימודים שלו בסך 24,500 דולר לאוקספם, ויצא למסע ברחבי מערב ארצות הברית. בהמשך נטש את מכוניתו, מדגם דטסון B210, לאחר שנקלע לשיטפון בזק.
ב־28 באפריל 1992 הגיע מקנדלס בטרמפים אל נתיב העדרים (אנ') שבאלסקה. שם החל לצעוד לאורך השביל המושלג ופתח במסע הישרדות כשברשותו כ־4.5 קילוגרם אורז בלבד, רובה רמינגטון קליבר .22, מספר קופסאות תחמושת, מצלמה ומבחר מצומצם של ספרים — בהם מדריך לשדה לצמחי מאכל באזור, Tana'ina Plantlore. הוא דחה הצעה של מכר לרכוש עבורו ביגוד וציוד טובים יותר. מקנדלס מת ככל הנראה בסביבות השבוע של 18 באוגוסט 1992, לאחר ששרד בטבע 113 ימים.
תקציר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־6 בספטמבר 1992 נמצאה גופתו של מקנדלס באוטובוס נטוש על נתיב העדרים שבאלסקה.[4] שנה לאחר מכן התחקה הסופר ג'ון קראקאוור אחר מסלולו של מקנדלס במהלך השנתיים שבין סיום לימודיו בקולג' לבין מותו באלסקה. מקנדלס זנח את שמו החוקי כבר בתחילת מסעו ואימץ את הכינוי "אלכסנדר סופרטרמפ", בהשראת הסופר והמשורר ויליאם הנרי דייויס (אנ').
הוא שהה תקופה בקרתג' שבדקוטה הדרומית, שם עבד במשך חודשים בממגורת תבואה בבעלותו של ויין וסטרברג, ולאחר מכן יצא בטרמפים לאלסקה באפריל 1992. קראקאוור מציע כי אישיותו הסגפנית של מקנדלס הושפעה מכתביו של הנרי דייוויד תורו ומהסופר האהוב עליו, ג'ק לונדון.
קראקאוור בוחן את הדמיון בין חוויותיו ומניעיו של מקנדלס לבין אלו שלו עצמו בצעירותו כמטפס והרפתקן, ומתאר בפירוט את ניסיונו לטפס על האגודל של השטן (אנ') באלסקה. בנוסף, הוא מביא את סיפוריהם של צעירים נוספים שנעלמו בטבע, כגון אוורט רואס וקרל מק'קאן, ומתאר בהרחבה את האבל של הוריו של מקנדלס, אחותו קארין וחבריו.
סיבת המוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקנדלס שרד כ־113 ימים בשממת אלסקה, כשהוא מלקט שורשים ופירות יער למאכל, צד חיות שונות — ובהן אייל קורא — וכתב יומן. תוכניתו המקורית הייתה לנדוד ולהגיע לחוף, במרחק של כ-530 קילומטר. הקרקע הבוצית של הקיץ הקשתה עליו מאוד, ולכן בחר להתגורר באוטובוס נטוש שהושאר בידי חברת עבודות כביש. ביולי ניסה לעזוב ולחזור אל הכביש המרוחק כ-30 קילומטר בדרך שבה הגיע, אך גילה שהמעבר נחסם על ידי נהר טקלניקה הגועש ממי הפשרת השלגים. ב־30 ביולי כתב ביומנו: "חלש מאד. בגלל זרעי תפוח אדמה".[5]
בהתבסס על רישום זה, קראקאוור שיער שמקנדלס אכל את מה שחשב לשורשיו של צמח מאכל משנצת אלפינית (אנ'), המכונה גם "תפוח-אדמה בר אסקימואי", ששרשיו מתוקים ומזינים באביב אך נעשים קשים מדי לאכילה בקיץ, ולכן ייתכן שאכל את הזרעים שלו במקום זאת. תחילה העלה קראקאוור את האפשרות שהזרעים היו למעשה של צמח דומה, משנצת צפונית (אנ'), או "אפונת בר מתוקה", ולא של תפוח האדמה האסקימואי, צמח המכיל אלקלואיד רעיל. נוסף לתסמינים נוירולוגיים, כגון חולשה ואובדן קואורדינציה, הרעלן גורם לרעב בכך שהוא חוסם את חילוף החומרים של חומרי המזון בגוף. אולם בהמשך טען קראקאוור שמקנדלס לא בלבל בין שני הצמחים. לדבריו, בבדיקה של זרעי המשנצת האלפינית שבאזור נמצא כי הם מכילים צורה לא מזוהה של רעלן.[6]
לפי קראקאוור, בתזונה בריאה ומגוונת אדם עשוי לצרוך את הזרעים ולשרוד, שכן הגוף יכול להשתמש במלאי הגלוקוז והחומצות האמינו שלו כדי להתגבר על הרעלן. מאחר שמקנדלס התקיים מדיאטה של אורז, בשר רזה, צמחי בר, והיה בעל פחות מ־10% שומן גוף בעת מותו, קראקאוור שיער שהוא לא הצליח להתגבר על הרעלנים. עם זאת, כאשר נבדקו תפוחי האדמה האסקימואים מאזור האוטובוס במעבדה של אוניברסיטת אלסקה בפיירבנקס על ידי ד"ר תומאס קלוזן, לא נמצאו רעלנים.
במרץ 2015 ערך קראקאוור יחד עם אחרים ניתוח מדעי של זרעי המשנצת האלפינית שמקנדלס אכל. הדו"ח מצא בזרעים רמות גבוהות יחסית של קנאבאנין - אנטימטבוליט רעיל ליונקים, והסיק כי "סביר מאוד שצריכת זרעים אלה תרמה למותו של כריס מקנדלס".[7]
נושאים מרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר עד קצה העולם דן בשאלות של השתלבות בחברה, וכיצד חיפוש עצמי לעיתים מתנגש עם היותו של אדם חבר פעיל בקהילה.[דרוש מקור] רוב המבקרים מסכימים שכריס מקנדלס יצא למסע כדי למצוא סוג של התעוררות רוחנית.[8][9][10]
הספר מביא גם את סיפורם של הרפתקנים אחרים ששאפו, כמו מקנדלס, למצוא את דרכם בטבע עם חפצים מינימליים בלבד. כדברי מקנדלס "זה הפך את המסע למהנה יותר".[11][12] נטילת הסיכונים הקיצונית שלו, כמו של אחרים שסיפורם מובא בספר, הובילה בסופו של דבר למותו.[11][12][13][14]
מקנדלס הושפע מטרנסצנדנטליזם ומהצורך "להפוך את חייך על ראשם ולהיכנס לתחום חוויה חדש לחלוטין".[15]
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות השבחים לספר מצד מבקרי ספרות, רמת הדיוק של הפרטים המובאים בספר שנויה במחלוקת מצד חלק מהמעורבים בסיפורו של מקנדלס ומצד מבקרים כמו העיתונאי תושב אלסקה קרייג מדרד. מדרד מצביע על מספר רב של פרטים מפוקפקים בספר, שרובם נובעים מהפרטים הדלים שביומנו של מקנדלס. הוא מסכם שקראקאוור נאלץ להסיק או להמציא חלק ניכר מחוויותיו של מקנדלס, ומותח ביקורת על הצגת השערותיו כעובדות. בנוסף, רישומי מזג אוויר מהתאריכים המתוארים בספר סותרים חלק מאירועי מזג אוויר הדרמטיים שמוצגים בסיפור.[16]
בעקבות הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – עד קצה העולם
עיבוד קולנועי לספר יצא לאקרנים בספטמבר 2007, בבימויו של שון פן ובכיכובו של אמיל הירש בתפקיד מקנדלס.
סיפורו של מקנדלס הוא גם נושאו של הסרט התיעודי של רון למות' בשם The Call of the Wild (2007). במחקרו על מותו של מקנדלס, למות' הגיע למסקנה שמקנדלס מת ברעב לאחר שאזל מלאי המזון ויכולות הציד ולא מהרעלה בעקבות אכילת זרעי תפוח האדמה האסקימואי.[17]
הקרן להנצחת כריסטופר ג'ונסון מקנדלס, שבראשה עמדו הוריו של מקנדלס, בילי ווולט, ובשיתוף עריכה וכתיבה של בני משפחה וחברים, הוציאה לאור את הספר Back to the Wild: The Photographs & Writings of Christopher McCandless (2010), המלווה בתקליטור. החומר כולל מאות תמונות וקטעי יומן שלא פורסמו קודם לכן. ג'ון קראקאוור כתב חלק מההקדמה לספר, ואילו האל הולברוק — שהופיע בסרטו של פן משמש כקריין בסרטונים שבתקליטור.[18]
האוטובוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוטובוס שבו מת מקנדלס הפך לאטרקציה תיירותית לאחר שהספר זכה לפופולריות. האוטובוס פונה ב־18 ביוני 2020 בשל תיירים שסיכנו את חייהם כדי להגיע לבקר בו בשממת אלסקה.[19] חברי המשמר הלאומי של אלסקה העבירו את האוטובוס באוויר על ידי מסוק למקום לא ידוע.[20] לאחר מכן, ב־24 בספטמבר 2020, המוזיאון של הצפון באוניברסיטת אלסקה בפיירבנקס הודיע על הצגתו הקבועה של האוטובוס.[21]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קארין מקנדלס, The wild truth, Carine Mccandless
- עד קצה העולם, באתר הוצאת כנרת, זמורה, דביר
- עד קצה העולם: מסע אל החופש בלב השממה, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Jon Krakauer, Death of an innocent, www.scribd.com
- 1 2 Formats and Editions of Into the wild. OCLC 35559213 – via WorldCat.org.
- ↑ Kois, Dan; Miller, Laura (2019-11-18). "The 50 Best Nonfiction Books of the Past 25 Years". Slate (באנגלית אמריקאית). ISSN 1091-2339.
- ↑ shanesworld (2008-05-26), Hiking to the Into The Wild Bus; Arriving At The Bus!
- ↑ Into the Wild. p. 189.
- ↑ Krakauer, Jon (1996). Into the Wild. New York: Anchor Books. p. 195.
- ↑ Krakauer, Jon; Ying Long; Andrew Kolbert; Shri Thanedar; Jonathan Southard (מרץ 2015). "Presence of L-canavanine in Hedysarum alpinum seeds and its potential role in the death of Chris McCandless". Wilderness & Environmental Medicine. doi:10.1016/j.wem.2014.08.014.
- ↑ Machosky, Michael, Into the Wild Book Review, Pittsburgh Tribune-Review, Pittsburgh, Pennsylvania, 2007
- ↑ Kollin, Susan, Into the Wild Book Review, American Literary History 12, UK: Oxford University Press, עמ' 41–78 doi: 10.1093/alh/12.1-2.41
- ↑ Raskin, Jonah, Calls of the Wild: On the Page & on the Screen, American Book Review 29 doi: 10.1353/abr.2008.0007
- 1 2 Dalsted, Kyle, Into the Wild Book Review, Teen Ink 7, 2007, עמ' 27
- 1 2 Virshup, Amy, Where Civilization Exists on the Fringes of the Backcountry, The New York Times, New York, 2009
- ↑ Christopher Lehmann-Haupt, Taking Risk to Its 'Logical' Extreme, 1996
- ↑ Into the Wild by Jon Krakauer | Summary, Themes & Analysis, study.com
- ↑ Impact Of Transcendentalism On Chris Mccandless | ipl.org, www.ipl.org
- ↑ Craig Medred, The fiction that is Jon Krakauer's 'Into The Wild', Anchorage Daily News
- ↑ ::: Terra Incognita films :::, www.tifilms.com
- ↑ Christopher Johnson McCandless, Back to the Wild: The Photographs and Writings of Christopher McCandless, Twin Star Press, Incorporated, 2011, ISBN 978-0-9833955-0-8. (באנגלית)
- ↑
אי-פי, ניסתה להגיע לאוטובוס מהסרט "עד קצה העולם" - ושילמה על כך בחייה, באתר הארץ, 29 ביולי 2019 - ↑ נולדת באוטובוס?, באתר מאקו, 21 ביוני 2020
- ↑ Bus 142 | Museum of the North, www.uaf.edu
