המגזר הציבורי בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף עובד ציבור (ישראל))
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "רשות" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רשות (פירושונים).

המגזר הציבורי הוא החלק של הפעילות הכלכלית המתבצע על ידי הממשל - ממשל לאומי (כלומר הממשלה וגופים שבשליטתה), ממשל אזורי או שלטון מקומי.

הגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת זוסמן (1989) שדנה בשכר במגזר הציבורי עמדה על כך ש"אין הגדרה קבועה ויחידה לסקטור הציבורי, לא בחוק ולא בשימוש היומיומי". הגדרות שונות ניתנו למגזר הציבורי לעניינים שונים, החל מהגדרה מצומצמת הכוללת רק את השירות הממשלתי, דרך הגדרה הכוללת גם ארגונים אחרים המעסיקים עובדים בהתאם לחוקי שירות המדינה ועד להגדרה הרחבה הכוללת כל גוף הנשען באופן קבוע על תקציב ציבורי[1].

בישראל, חוקים שונים מכילים הגדרות שונות של המגזר הציבורי, אך באופן כללי הם כוללים את:

חוק חופש המידע כולל בנוסף לאלו[3]:

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נותן הגדרה רחבה יותר וכולל גם[4]:

גורמים רבים מבלבלים בין המגזר הציבורי הכפוף ישירות לממשלה, לבין השירותים הציבוריים הכוללים כ-900 אלף משרות לרבות עמותות פרטיות וחברות פרטיות בענפי הבריאות, חינוך, מחקר וכו' הממומנים בעיקרם על ידי הממשלה. על כן, לעתים נשמעת הטענה כי כשליש מהמשרות במשק הן במגזר הציבורי[5].

סוגי גופים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשות ציבורית בישראל היא יחידה ממשלתית, העוסקת ברגולציה בתחום מסוים או בתפעול של שירות ציבורי מסוים. רשויות ציבוריות כוללות בין היתר אל לא רק:[6]

הפרדתן של פעילויות ממשלתיות מהמשרד הממשלתי לרשות משלהן נעשית בדרך כלל באמצעות חוק המורה על הקמת הרשות וקובע את סמכויותיה. תהליך זה מביא בהדרגה להקמתן של עוד ועוד רשויות. בחלק מהמקרים, של רשויות העוסקות בפעילות עסקית, הופכת הרשות (כולה או חלקה) במהלך השנים לחברה ממשלתית, ומתחרה בחברות פרטיות בתחום זה.

דוגמאות לרשויות העוסקות ברגולציה:

דוגמאות לרשויות תפעוליות:

היקף המגזר הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היקף המגזר הציבורי נובע מאופיה של המדינה. בעוד ישנם תפקידים המשתייכים כמעט בכל מדינה למגזר הציבורי, כמו ביטחון פנים וחוץ, יחסי חוץ, ותפקידי פיקוח, בתחומים אחרים היקף הפעילות של המגזר הציבורי לעומת המגזר העסקי שונה ממדינה למדינה. תחומים אלו כוללים למשל, שידורי רדיו וטלוויזיה, חינוך ובריאות.

בשנת 2008 עבדו במגזר הציבורי כ-530 אלף עובדים לעומת כ-שני מיליון במגזר העסקי. ההוצאה הציבורית הייתה בשנת 2006 46.5% מהתוצר, הרמה הנמוכה ביותר בישראל מאז שנת 1969[9].

בהתחשב בכך שהמגזר הציבורי ממומן בעיקר בכספי המסים, עולה מפעם לפעם דרישה להקטין את מספר העובדים במגזר הציבורי, כדרך להקטנת נטל המס. לצעד זה משמשות דרכים אחדות:

  • הפרטה: מכירת יחידות של המגזר הציבורי לבעלות פרטית. צעד זה אפשרי בדרך כלל ביחס לחברות ממשלתיות, הפועלות למטרות רווח, ולכן המגזר העסקי מגלה עניין בהן.
  • צמצום הביורוקרטיה: צעד זה מבוסס על צמצום פיקוח הממשלתי על פעולת המשק. ביטול הפיקוח על מטבע זר, למשל, מייתר את העובדים העוסקים בפיקוח זה.
  • ייעול פעולת המנגנון הציבורי: צעד זה מותיר את השירותים הציבוריים בעינם, אך מנסה לספקם בדרך יעילה יותר, תוך צמצום מספר העובדים הנדרשים לשם כך.

כללי עבודה של המגזר הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוקק מטיל על המגזר הציבורי חובות שונות הנובעות מהיותו מופעל בכספי משלם המסים מבלי שיש לאזרח את האפשרות שלא לשלם על שירותיו. בישראל, חובות אלו כוללים בין השאר:

  • על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית[10]
  • חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מטיל דרישות יותר נוקשות על המגזר הציבורי מבחינת נגישות לנכים בכך שאינו נותר פטור מסיבות של עלות ומספר הנזקקים לשירות[11]
  • חוק העונשין קובע עבירות פליליות החלות רק על עובד ציבור. אלו כוללות בין השאר: לקיחת שוחד, ניסיון ללקיחת שוחד ושימוש לרעה בכוח המשרה[12]

פעולתו של המגזר הציבורי כפופה לכללי המנהל הציבורי. הפיקוח על עמידתם של הגופים השונים במגזר הציבורי בכללים אלה נעשה על ידי מבקר המדינה. תלונות של אזרחים הנוגעים לאופן פעילותם של גופי המגזר הציבורי מטופלות על ידי נציבות קבילות הציבור.

השכר בשירותים הציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי השכר בשירותים הציבוריים (הכולל את המגזר הציבורי, עמותות וחברות פרטיות) נמוך מזה שבמגזר העסקי. הדבר נובע, בין השאר, מהביטחון התעסוקתי הניתן לעובד במגזר הציבורי לעומת המגזר הפרטי ולעתים מלחץ העבודה השונה. השוואה של השכר בשירותים הציבוריים לזה של המגזר העסקי בין השנים 1980-2007 מראה שלמעט בשנים 1994-1997 השכר במגזר העסקי היה גבוה יותר. עם זאת, ההפרש בין השכר במגזר העסקי ושירותים הציבוריים הצטמצם משנת 1997 ואילך לעומת ההפרש הגבוה יותר שנהג עד שנת 1993[13].

עם זאת, במגזר הציבורי נהוגות הטבות אשר מטיבות עם הבכירים והותיקים במגזר. הדבר מתבטא בפנסיה תקציבית בגילאים נמוכים, בעיקר במערכת הביטחון[14], לעומת פנסיה צוברת במגזר הפרטי החל מגיל 67[15], ועוד.

מדי שנה מתפרסם דו"ח הממונה על השכר באוצר, שמפרט את שיאני השכר במגזר הציבורי.

בעקבות הביקורת על נטל הפנסיה התקציבית ההולך ומכביד על תקציב המדינה בכלל ותקציב הביטחון בפרט (לדוגמה בשנת 2014 הגיע תקציב הגמלאות של משרד הביטחון לבדו ל-6.8 מיליארד ש"ח)[16] בעשור הראשון של המאה ה-21 נקבע שמצטרפים חדשים לשירות הציבורי ייקלטו במסלול של פנסיה צוברת ולא פנסיה תקציבית, מה שאמור להקטין את נטל התשלומים על המדינה עם השנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דו"ח זוסמן 1989, עמוד 21
  2. ^ צה"ל והמשטרה לא נכללו בחוק חופש המידע ולשכת נשיא המדינה לא הוכלל בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אך סביר שאין זה נובע מהבדלים בהגדרת המגזר הציבורי אלא מסיבות אחרות
  3. ^ חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, סעיף 2
  4. ^ חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998
  5. ^ דוח בנק ישראל 2009, עמוד 201-2
  6. ^ Wikisource-logo.svg חוק חופש המידע, בספר החוקים הפתוח באתר ויקיטקסט
  7. ^ Wikisource-logo.svg חוק שירות המדינה (משמעת), בספר החוקים הפתוח באתר ויקיטקסט
  8. ^ Wikisource-logo.svg חוק חובת המכרזים, בספר החוקים הפתוח באתר ויקיטקסט
  9. ^ בנק ישראל, דין וחשבון 2006, עמוד 213
  10. ^ חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, סעיף 1
  11. ^ חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
  12. ^ דנ"פ 10987/07, פסק דין מיום 2 במרץ 2009
  13. ^ שכר ריאלי בשנים 1980-2007 במחירי 2007, לפי נתוני בנק ישראל
  14. ^ גיא רולניק, פנסיה של יותר מ-4 מיליון שקל למרבית פורשי צה"ל - גם בדרגי הביניים ובתפקידים המשרדיים
  15. ^ אמיר בוחבוט, למה צה"ל בלחץ מנתוני הפנסיה של אנשי הקבע?
  16. ^ מוטי בסוק, הוצאות השכר בשיא: כ-20 מיליארד שקל מתקציב הביטחון - לשכר וגמלאות