לדלג לתוכן

עוברת אורח בסן סוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עוברת אורח בסן סוסי
La Passante du Sans-Souci
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על רומן של ז'וזף קסל
בימוי ז'אק רופיו
הופק בידי ארתור בראונר, ריימון דנון
תסריט ז'אק קירשנר, ז'אק רופיו
עריכה ויליאם ריינולדס
שחקנים ראשיים רומי שניידר
מישל פיקולי
ונדלין ורנר
מוזיקה ז'ורז' דלרו
צילום ז'אן פנזר
מדינה צרפתצרפת צרפת
גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית
חברה מפיצה Parafrance Films
הקרנת בכורה 14 באפריל 1982
משך הקרנה 110 דקות
שפת הסרט צרפתית
גרמנית
סוגה סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עוברת אורח בסן סוסיצרפתית: La Passante du Sans Souci) הוא סרט קולנוע צרפתי-מערב גרמני משנת 1982 בבימויו של ז'אק רופיו, עם רומי שניידר ומישל פיקולי בתפקידים הראשיים.

התסריט מבוסס באופן חפשי ורופף על רומן בשם זה מאת הסופר היהודי-צרפתי ז'וזף קסל (אנ') (1936).

הספר העלה בזמנו את בעיית דיכוי הפרט ומחנות הריכוז בגרמניה שרבים לא היו מודעים לה. התסריט מורחב ל-50 שנה לאחר העלילה הראשונה ומראה שגם לאחר השואה, האנטישמיות קיימת. רומי שניידר משחקת בתפקיד כפול. העלילה מתרחשת בפלאשבק בין ההווה לעבר.

סן סוסי (בלי דאגה) הוא פאב-מסעדה בפריז שאליו היו באים פליטים מגרמניה שנמלטו מהנאצים.

הנעימה "שיר הגולים" מושמעת בסרט בכינור ובשירה.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס באומשטיין (מישל פיקולי) נמצא בראש ארגון זכויות אדם בשם "סולידריות" אותו הקים ונלחם באמצעים לא אלימים למען זכויות אדם המופרות במדינות רבות. הוא מגיע לפריז להיפגש עם שגריר פרגוואי בצרפת כדי לדון איתו על שחרור אסירה הכלואה שם בגלל מלחמתה בדיכוי זכויות הפרט בפרגוואי.

הוא מתקבל אצל השגריר פדריקו לגו (מתייה קארייה) ושואל אותו אם הוא מכיר אישה בשם אלזה וינר ואם לא שירת כדיפלומט גרמני בפריז בשם רופרט פון לגארט?

השגריר משיב בהן מהוסס ואז שולף מקס אקדח. יורה והורג אותו. הוא נאסר ועומד למשפט. אשתו לינה (רומי שניידר) מבקרת אותו בכלא והוא מספר לה את הסיפור שהביא אותו לרצח.

1 במרץ 1933, הנער מקס באומשטיין (ונדלין ורנר) הולך עם אביו בברלין ושניהם מותקפים על ידי נאצים במדים. האב נהרג ומקס נפצע קשה ברגלו ונשאר כל חייו צולע וזקוק למקל הליכה. אלזה וינר (רומי שניידר) רואה זאת ממרפסת ביתה ומפרידה אותו מהתוקפים. אלזה ובעלה מישל (הלמוט גרים), מאמצים אותו, הם לא יהודים. מישל הוא בעל בית דפוס ששם מדפיסים ביקורת על הממשלה. הנאצים פורצים ומחבלים במכונות ומישל מציע לאלזה ולמקס לברוח לפריז.

בהתחלה הוא שולח להם כסף והם גרים במלון יקר ומקס מנגן בכינור בחדר האוכל לבקשתה של אלזה (נעימה שמזכירה את זו מרשימת שינדלר) אבל אחר כך הם נאלצים לעבור למקום זול יותר ואלזה שהייתה זמרת אופרה בברלין נאלצת להופיע במועדון לילה, לשיר ולהזמין את האורחים לשתיית אלכוהול. אחד מהאורחים הוא הדיפלומט הגרמני רופרט פון לגארט (מתייה קארייה) שחושק באלזה.

לפני שמישל נעצר, הוא מצליח לעלות על הרכבת לפגוש בסוחר יין צרפתי בשם מוריס בוייאר (ז'ראר קליין) ולדחוף לו שטרות כסף להעביר לאלזה. מתפתחת ידידות אפלטונית בין מוריס לאלזה. היא שולחת אותו לברר אצל עו"ד הלוויג בעניין שחרורו של מישל. הוא פוגש בברלין את אנה הלוויג (מריה של) אשתו, והיא מספרת לו כי בעלה נלקח לחקירה ואחר כך הוחזר כאפר בכד.

אלזה המיואשת מתמסרת לפון לגארט כדי שיעזור בשחרור מישל. מישל משוחרר לבסוף וחוזר כשבר כלי לפריז. הם הולכים לסן סוסי ובפתח מחכים להם שליחיו של לגארט שהורגים אותם כשלגארט מתבונן מרחוק.

מקס מודה באשמה וטוען שהוא וארגונו נגד אלימות אבל יש לפעמים צורך שהחלשים יגיבו גם הם כמו שהוא הרגיש במקרה הזה. המושבעים גוזרים עליו חמש שנים על תנאי. בחוץ, אחד יורק על לינה ואומר: "זה בשביל היהודים שלך, זונה". אנטישמי אחר (ז'אן רנו) קורא לעברה: "הוא לא יזכה לגן עדן"...

שניהם הולכים לאכול במסעדת סן סוסי שבכניסה אליה יש שלט הנצחה לאלזה ומישל וינר שנרצחו שם ב-1935.

לבסוף מופיעה כתובית כי מקס ולינה באומשטיין נרצחו כעבור חצי שנה ליד ביתם והרוצחים לא נתפסו.

צוות השחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם השחקן/ית שם הדמות הערות
רומי שניידר אלזה וינר/לינה באומשטיין
מישל פיקולי מקס באומשטיין
ונדלין ורנר מקס באומשטיין הצעיר
מריה של אנה הלוויג אשתו של עו"ד הלוויג
הלמוט גרים מישל וינר בעלה של אלזה
מתייה קארייה רופרט פון לגרט/פדריקו לגו דיפלומט גרמני/שגריר פרגוואי בפריז
ז'ראר קליין מוריס בוייאר ידיד של אלזה

זהו סרטה האחרון של רומי שניידר: כחודש לאחר הקרנת הבכורה, היא נמצאה מתה בחדרה, ונקבע כי סיבת המוות הייתה דום לב. היא הקדישה את הסרט לבעלה הראשון ולבנה שמתו טרם זמנם. בעלה הראשון, השחקן הארי מאיין (אנ') היה מישלינג שנכלא במחנה הריכוז נוינגמה וסבל מאז מדיכאון, התאבד בתלייה ב-1979. בנם דייוויד-כריסטופר היה בן 14 כשמת מאיבוד דם לאחר פציעתו כתוצאה מניסיון טיפוס על גדר מחודדת בביתו של סבו החורג. חברות הביטוח סירבו לבטח אותה לסרט מחשש שתתאבד במהלך הצילומים.

זהו הסרט היחידי בו הופיע הנער הגרמני ונדלין ורנר, ששיחק בתפקיד של מישל פיקולי בתור נער, ושאחר כך הפך לאחד מחשובי המתמטיקאים בעולם, זוכה מדליית פילדס.

הסרט היה מועמד לארבעה פרסי סזאר וזכה באחד:

  • פרס סזאר לסאונד הטוב ביותר
  • מועמד לפרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר – רומי שניידר
  • פרס סזאר לשחקן המשנה הטוב ביותר – ז'ראר קליין
  • פרס סזאר לפסקול הטוב ביותר – ז'ורז' דלרו

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]