עודד חרמוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עודד חרמוני (נולד ב-16 באוקטובר 1973) הוא עיתונאי לשעבר ב"הארץ", דה מרקר ובעל טור בכלכליסט, יזם ומשקיע הון סיכון בעמק הסיליקון וישראל, מייסד ושותף מנהל של קרן ההון סיכון האמריקאית J-Ventures. הוא השקיע בלמעלה מ-50 חברות סטארט אפ, בהן חברות ששוות מעל מיליארד דולר כמו יוטפו, דטהרובוט וויזבי מדיקל.

בעבר[דרושה הבהרה] עמד בראש איגוד תעשיית ההיי-טק הישראלי (כיום IATI) ואיגוד ההון סיכון הישראלי (IVA) והיה ממייסדי הארגונים ICON, INTRO וכמו כן היה חבר במועצות המנהלים של הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו, JFCS, ידידי האוניברסיטה העברית בארצות הברית, מועצת האוניברסיטה של האוניברסיטה הפתוחה ובחבר הנאמנים של עיתון פורוורד. הוא חבר במועצת המנהלים של ארגון העיתונות העצמאי "השומרים" שהוא בין מייסדיו. הוא בוגר תוכנית ווסקנר למנהיגי קהילות יהודיות בארצות הברית ובוגר תוכנית גוונים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עודד רן חרמוני נולד בירושלים עשרה ימים לאחר שאביו, רס"ן עודד חרמוני, קצין החינוך של גייסות השריון, נהרג בחזית הדרומית ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים. הוא קרוי על שמו של אביו. אמו היא המדענית והציירת, ד"ר מירה חרמוני – לוין, ואביו המאמץ הוא הפרופ' רפאל ד. לוין, חתן פרס ישראל לכימיה.

את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר התיכון על שם מיי בויאר בירושלים ואחר כך שירת ביחידת דובר צה"ל בפיקוד המרכז והוא סרן במילואים. לאחר שירותו הצבאי, ב-1995, הוא פתח עם דן רייכר, חברו מהשירות הצבאי, את "רייכר תקשורת", משרד יחסי ציבור מוביל באותן שנים בירושלים. הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה וסוציולוגיה (ולימודי כלכלה), ובעל תואר שני במנהל עסקים, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

עבודתו כעיתונאי וכעורך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 החליט לעזוב את החברה כדי להיות עיתונאי והצטרף למוסף הכלכלי של עיתון ירושלים שם חשף בין היתר פרשות הקשורות לראש הממשלה באותה תקופה, בנימין נתניהו שפורסמו במקביל בידיעות אחרונות.

כמה חודשים לאחר מכן חבר לחברו מהשירות הצבאי עמירם ברקת ויחד עם גדעון גולד הקימו את המוסף הכלכלי של "כל העיר"- "פלוס" שאותו הוא ערך בין השנים 1998–2000. בין היתר חשף כעיתונאי ועורך פרשות כלכליות שונות ושחיתויות בעיריית ירושלים שהובילו לפסיקות בג"ץ ולאישומים והרשעות פליליות (פרשת הולילנד, פרשת עין חמד).

בשנת 2000 הוא עבר למוסף הכלכלה של עיתון "הארץ", שם שימש כעיתונאי בכיר בתחום ההיי-טק. בשנת 2004 מונה לעורך מדור ההיי-טק והתקשורת ועורך "קפטן אינטרנט" עם שחר סמוחה. באותה שנה גם היה בצוות החשיבה האסטרטגי שבנה את העיתון הכלכלי המודפס דה מרקר, שמיזג לתוכו את מוסף הארץ כלכלה וערך את מדורי ההיי-טק, התקשורת וקפטן אינטרנט. במקביל, הקים באותה שנה עם חברו מהילדות, אסף יצחקי, את אתר Ozeret4u שנמכר מאוחר יותר לקבוצת דפי זהב אחרי שהפך לאתר הגדול בישראל למנקים, בייסיטרים ומטפלים. עם מכירת החברה ב-2006, הוא עזב את העיתונות והצטרף לקבוצת ההשקעות "קפיטל פוינט". מאז פרסם טור קבוע במגזין דה מרקר ובכלכליסט וכתב מאמרים בשניהם.

פעילות עסקית 2006–2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 הצטרף כסמנכ"ל לקבוצת ההשקעות קפיטל פוינט ולחממה הטכנולוגית מיט"ג שבקצרין מתוך תפיסה ציונית של הגדלת ההשקעות בפריפריה. הוא היה בצוות שהנפיק את החברה בבורסה בתל אביב באותה שנה. במהלך השנים 2006–2010 הוא היה פעיל ב-14 מועצות מנהלים של חברות פורטפוליו בתחומי הרפואה, החקלאות, התוכנה והייצור.

חרמוני עזב את קפיטל פוינט ב-2010 בעקבות בקשה של בכירים בתעשיית ההיי-טק שיוביל את הקמת איגוד תעשיית ההיי-טק הישראלי, תפקיד שאותו מילא בין השנים 2010 לסוף 2011, עת שפרש בעקבות החלטת משפחתו לעבור לעמק הסיליקון.

איגוד תעשיית ההייטק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל ונשיא איגוד תעשיית ההיי-טק, הודיע חרמוני לחברי מועצת המנהלים כי הוא רואה בכך שירות מילואים לטובת התעשייה ולא ימלא את התפקיד יותר משנתיים. הקמת האיגוד לוותה בהתנגדות מגופים שונים- קרנות ההון סיכון שהתאגדו קודם לכן תחת IVA חששו שהגוף החדש שהתרחב לכלל תעשיית ההיי-טק לא ייצגם, מנגד התאחדות התעשיינים התנגדה להקמת הגוף בטענה שהם מייצגים את תעשיית ההיי-טק.

עם תחילת תפקידו קרא חרמוני לאחד את תעשיית ההיי-טק, לעבוד עם הממשלה, ועם הרשויות ולנסות למנף בצורה אופטימלית את המקבצים השונים שמהווים את החדשנות הישראלית - אקדמיה, חברות סטארט אפ, קרנות הון סיכון, חברות רב לאומיות, חממות טכנולוגיות ומשקיעים פרטיים ולאפשר לציבורים בחברה הישראלית שאינם חלק מהתעשייה ליטול בה חלק – חרדים, נשים וערבים. במהלך 18 החודשים ששימש בתפקיד, איגוד תעשיית ההיי-טק דחף לחקיקה של 3 חוקים שהתקבלו לקידום תעשיית ההיי-טק יחד עם משרד האוצר ושדולת ההיי-טק בכנסת:

  • חוק האנג'לים שמסדיר ומעודד השקעות פרטיים כשירים בחברות מטרה
  • שינוי חוק המו"פ שיצור וודאות לגבי היקף ההחזרים למדינה בעת מימוש
  • חוק לעידוד השקעות מוסדיים בקרנות הון סיכון שהושק יחד עם משרד האוצר

במקביל יזם חרמוני את הקמת הקונגרס העולמי של ראשי איגודי ההון סיכון שהתקיים לראשונה בהשתתפות 30 מנהלי האיגודים הללו בניו יורק ב-2010 וב-2011 בירושלים.

חרמוני הקים יחד עם ערן וענונו, שעמד בראש אורקל ישראל ויורם יעקובי שעמד בראש מיקרוסופט ישראל את פורום החברות הרב לאומיות שקישר בין מנהלי חברות הרב לאומיות בישראל והאינטרסים המקומיים שלהם ויצר את הכנס השנתי של הגופים האלו.

במהלך תקופתו באיגוד ההייטק פעל חרמוני למזג לתוכו ארגונים שונים כדי ליצור מטריה רחבה של תמיכה בתעשיית ההיי-טק. חברות המסחור של האוניברסיטאות, חממות טכנולוגיות, חברות רב לאומיות וחברות סטארט אפ הצטרפו לחברים הקיימים שהיו ברובם קרנות הון סיכון. עיקר מאמציו היו למזג את איגוד מדעי החיים הישראלי ILSI ואת איגוד תעשיית ההיי-טק לגוף אחד ששמו נקבע ל IATI ולאחר עבודה מאומצת של כשנה ולפני פרישתו מהאיגוד, אושר המיזוג והשם החדש בשתי מועצות המנהלים של שני הגופים. חרמוני, שעמד לסיים את תפקידו באיגוד ולעבור לעמק הסיליקון השאיר את המיזוג עצמו למחליפתו.

פעילות עסקית בעמק הסיליקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 הוא עבר עם משפחתו לעמק הסיליקון והצטרף כשותף לקרן ההשקעות רודיום, שהקים דניאל רקאנטי. הקרן השקיעה בלמעלה מ-20 חברות בהן Yotpo, Outbrain, IMGN, Rounds ואחרות בישראל ובארצות הברית. יחד עם שותפיו הקים גם את חברת ההשקעות COIN שהשקיעה בכמה חברות סטארט אפ. הוא היה שותף בקרן עד 2019. במקביל שימש בוועדת ההשקעות של TIE Angels והיה מעורב בדרקטוריונים של כמה חממות.

J-VENTURES[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר בין יהדות ארצות הברית וישראל, העסיק את חרמוני לאורך שנותיו בעמק הסיליקון. החשש מהרחבת הפער בין שתי הקהילות הובילה אותו לשאוף להקמת תשתית שמחברת את שתי הקהילות בארצות הברית וזו קיבלה חיזוק עם סקר שמצא ש46% מיהדות מפרץ סן פרנסיסקו לא מרגישה קרבה לישראל, כשאחת הסיבות המרכזיות לכך – שאחוז גבוה לא פגש ישראלים בארצות הברית או בישראל. על מנת ליצור תשתית אפקטיבית, בין שתי קהילות מנותקות בארצות הברית הוא חיפש מודל שיוביל לעניין מעבר לזהות היהודית. יחד עם ג'ים קושלנד, בעבר נשיא הקהילה היהודית בסן פרנסיסקו ומבעלי חברת הג'ינסים ליוויס, הוא הקים ב-2016 את J-ANGELS שאיפשרה, באמצעות השקעות משותפות של ישראלים ויהודים אמריקאים ליצור קהילה חדשה. המועדון השקיע ב16 חברות, כשחמש מהן נמכרו. ביוני 2018 הקימה הקבוצה קרן הון סיכון במודל של "קיבוץ קפיטליסטי" שבו המשקיעים מעורבים בקרן. הקרן ביצעה 18 השקעות במהלך 18 חודשי פעילות – ורשמה שני אקזיטים. היקף הגיוסים של החברות עד שנת 2021 עמד על 180 מ דולר.

באוקטובר 2019 הקימה הקבוצה את קרן ההון סיכון הגלובלית שלה, שמרכזה בעמק הסיליקון – J-VENTURES II שגייסה עשרות מיליוני דולרים מכ-300 משקיעים, רובם בעמק הסיליקון וכוללים משקיעי הון סיכון, מנהלים בכירים בחברות ציבוריות ויזמים סדרתיים. בין החברות שבהן השקיעה הקרן – דטהרובוט, ויסבי מדיקל, קוני הלת', Veev, בי הירו ואחרות.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד פעילותו בקרנות הון סיכון ויזמות, חרמוני פעל לחיזוק הקשר בין יהדות התפוצות וישראל, ובין קהילות שונות של יהדות התפוצות, וכן בקידום ההיי-טק הישראלי בארצות הברית. בין הארגונים שהיה בין מייסדיהם שניים מהארגונים הישראלים הגדולים בעמק הסיליקון – ICON ואינטרו. בנוסף הוא שימש כחבר דרקטוריון של הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו, של JFCS- הארגון הקהילתי היהודי הגדול ביותר במפרץ סן פרנסיסקו, אגודת ידידי האוניברסיטה העברית בארצות הברית וארגונים נוספים. הוא ייעץ לקונסולים הישראלים ולפרויקט Back to tech להשבת ישראלים להיי-טק הישראלי, וסייע למשרד התמ"ת.

במקביל חבר חרמוני ליואל אסתרון וללאורה לאודר להקמה של "השומרים", גוף שלא למטרות רווח שמקדם תחקירים ועיתונות עצמאית בישראל לקידום הדמוקרטיה. הוא משמש בדרקטוריון הארגון מהקמתו. חרמוני גם יושב בחבר הנאמנים של העיתון היהודי הגדול בארצות הברית- פרוורד ויושב בוועדת האסטרטגיה שלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]