עודד ניר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עודד ניר
Oded Nir Markusfeld Portrait.jpg
לידה 16 באפריל 1936 (בן 85)
חיפה, המנדט הבריטי
לאום ישראלישראל  ישראל
לימודי רפואה אוניברסיטת ליברפול
התמחות וטרינריה
תפקידים וטרינר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עודד ניר (מרקוספלד) (נולד ב-16 באפריל 1936) הוא וטרינר, תת-אלוף במיל' ומומחה ישראלי ברפואה וטרינרית, זוכה פרס קפלן. שימש כרופא ראשי מטעם אגודת "החקלאית" ומנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניר נולד בחיפה. התגייס לשירות סדיר בחטיבת הצנחנים לגדוד 890[1], במסגרתו השתתף בצניחה המבצעית בקרב המיתלה במהלך מבצע סיני. ב-1963 סיים את לימודיו בבית הספר הוטרינרי באוניברסיטת ליברפול, אנגליה והחל לעבוד כרופא שדה בגליל המערבי באגודה "החקלאית". ניר שימש כרופא קליני מטעמה למעלה מ-30 שנה ואף שימש כרופא וטרינר הראשי מטעם "החקלאית"[2].

באותן שנים, פיתח וייסד את תוכנית רפואת העדר המתקדמת[3][4][5], אשר החליפה את שיטת רפואת הפרה הבודדת שהונהגה עד אז בחקלאות הבקר בארץ. החידוש שהנהיג התבסס על איסוף נתונים של הרפתנים בשטח, הזנתם במסד נתונים אלקטרוני ולאחר מכן בתכנה לניהול העדר, דבר שאיפשר ניתוח רב משתני באופן שגרתי בנתוני רפתות מסחריות. עד אז, נתוני בריאות ותחלואה של פרות לא היו זמינים, וניהול העדר התבצע על סמך הערכות פרטניות של וטרינרים. באותן שנים תכנן וניהל סדנאות בינלאומיות להכשרת וטרינרים.

במקביל לעבודתו החקלאית, מילא תפקידים שונים בצה"ל: בין 1977–1978 שימש כמפקד חטמ"ר 228 (צמח), בשנת 1978 החליף את גיורא ענבר כמפקד חטיבת אלכסנדרוני (820), ושימש בתפקיד זה במשך שנתיים. בהמשך מונה למפקד אוגדה 85, אוגדת מילואים מרחבית. סיים את שירותו במילואים בדרגת תת-אלוף[6].

ב-1999 מונה למנהל השירותים הוטרינרים במשרד החקלאות, ושימש בתפקיד זה כ-5 שנים[7]. בתקופתו כמנהל השירותים, התמודד עם מגפת הפרה המשוגעת אשר פגעה בבקר וגרמה להתפתחות מחלת קרויצפלד-יעקב באנשים צעירים[6]. משבר נוסף עמו התמודד היה "משבר הדגים"[8].

מאז פרישתו לגמלאות ב-2004 משמש כיועץ לאגודה החקלאית ולחברת אפימילק[9][10].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס האגודה הבריטית לאפידמיולוגיה ווטרינרית על פרסום אפידמיולוגי מצטיין בעיתונות הבריטית 1985[11]
  • פרס קפלן מהמכון לפריון העבודה והייצור, 1994[6][11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]