עווינאת
 | |
| תצלום לוויין של הר עווינאת | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 1,934 מטר |
| מדינה |
 לוב מצרים סודאן |
| מיקום | משולש הגבולות לוב–מצרים–סודאן |
| רכס הרים |
גילף כביר  |
| קואורדינטות | 21°55′N 24°59′E / 21.917°N 24.983°E |
  | |
הר עֻווינאת (בערבית: جبل العوينات; תעתיק מערבית: ג'בל אל-עֻוֵינאת[1]) הוא גוש הררי במפגש הגבולות מצרים–לוב–סודאן (רובו בשטחה של לוב). סביבת ההר עשירה באתרים של אמנות סלע.
גאוגרפיה וגאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הר עווינאת מתנשא מעל רמות אבן החול של גילף כביר שלצפונו, ופסגתו, שהיא הגבוהה ביותר בסהרה המזרחית, מגיעה לרום 1,934 מ'. הפסגה מצויה כיום בגבולות לוב. מבחינה גאולוגית[2] מהווה הר עווינאת במערבו מחדר של סלעי גרניט, שנחשף בתהליכי סחיפה ונותר בנוף כהר בדד (הר מִשְאָר) בצורת טבעות של רכסים קונצנטריים בקוטר כ-25 ק"מ. חלקו המזרחי של הר עווינאת בנוי אבני חול ונופו רמתי. הר עווינאת נהנה ממקורות מים ומכאן שמו – "הר של מעיינות קטנים". בצפון-צפון-מערבו של הר עווינאת, בגבולות לוב, מתנשא גוש הררי דומה במבנהו – הר אַרקַנוּ (אנ').
גילוי וסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הר עווינאת התגלה ב-1923 במסעו של אחמד חסנין מאל-כופרה לדארפור.[3] חסנין דיווח בין היתר על מציאוּת ציורי סלע ואף הביא עמו תצלומים שעשה, אך לא סקר את הר עווינאת במלואו. ב-1926 הגיע לאזור הנסיך המצרי כמאל אל-דין חוסיין (אנ') ובשובו פרסם דוח מדעי ראשון על ציורי הסלע שמצא. בשנות ה-30 פקדו את עווינאת כמה וכמה משלחות חוקרים, בהן אלה של הבריטי רלף בגנולד (שזכרו כוּבד בקריאת אחד הרכסים על שמו) ושל אלמאשי וקלייטון (אנ').[4] ב-1933 הגיעה לעווינאת משלחת מיפוי איטלקית בראשות מארקֶזי (Marchesi),[5] שסימן את פסגת ההר בגל אבנים (לצד גל האבנים שהעמיד שם בגנולד כשנה לפני כן) ורשם אותה במפות כ-"Cima Italia". במרוצת מלחמת העולם השנייה הושהה המחקר באזור והתחדש רק עשרות שנים אחרי כן. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 פועלת במקום ברציפות משלחת של מכון היינריך בארת (Heinrich Barth Institut) מאוניברסיטת קלן. ההר וסביבתו מהווים כיום מוקד לתיירות מדברית, והם נתונים בסכנת השחתה של אתרי אמנות הסלע.
אמנות סלע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסלעי הגרניט של עווינאת נמצאו ציורים (פטרוגליפים), ואילו על אבני החול שבוואדיות וברמות שבמזרח ההר – חרותות (פטרוגרפים). באלפי הציורים והחרותות מתוארים אריות, ג'יראפות, יענים, אנטילופות ואפילו בקר. בעלי החיים האופייניים לסוואנה האפריקאית, כגון הג'ירפה וחלק ממיני האנטילופות, מצביעים על תנאים אקולוגיים שונים מתנאי המדבר השוררים בהווה. חלק מהציורים מתוארכים לאלף העשירי עד לאלף השביעי לפני זמננו, אך יש בהם ציורי סלע מאוחרים לכך: מחזות של מרעה מתוארכים לא לפני האלף השישי לפני זמננו שאז, כמקובל על החוקרים, החל השימוש בבקר מבוית באזור. כמו כן, ציורי הסלע המראים גמלים אינם יכולים להיות מוקדמים לתקופה שבה הופיע הגמל בצפון אפריקה, היינו – לסביבות האלף השלישי לפני זמננו.
הר עווינאת, שכונה "מוזיאון של אמנות סלע", נכלל מאז 2007 ב"פארק לאומי גילף כביר" של מצרים[6] ונמצא בתהליך אכרזתו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו,[7] גם בשל קיום מיני חי וצומח שסביבת המדבר הצחיח מעבר להר זרה להם. ההר מוגדר כ"נוף תרבות חוצה גבולות" (Transboundary Cultural Landscape) והאכרזה תלויה בשיתוף הפעולה של המדינות שההר משתרע בשטחן ובוויתור על ריבונות בלעדית שלהן בחלקיו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בשפות אירופה מופיע שם ההר בכתיבים שונים: Al Awaynat, Auenat, Ouenat, Ouinat, Owainat, Oweinat, Uwaynat, Uweinat
- ^ פרטי המבנה הגאולוגי של הר עווינאת (באנגלית)
- ^ אחת הרמות במזרח ההר נקראת על שמו – רמת חסנין
- ^ אלמאשי וקלייטון מופיעים בשמות בדויים בעלילת "הפצוע האנגלי"
- ^ משלחת המיפוי האיטלקית פעלה באזור במסגרת מאמצי ההשתלטות של איטליה על מדבר לוב, שגבולותיו באותם ימים עדיין לא הותוו באורח מוסכם
- ^ יחד עם "ים החולות הגדול" ועם רמות גילף כביר שמצפונו
- ^ הצעת תוכנית לאכרזת עווינאת כאתר מורשת עולמית