עוזי שרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עוזי שרון
UziSharon1.jpg
המצאות עיקריות
הטורפדו הימי המונחה "כריש", השרפלן - מכשיר לייזר לניתוחים, מערכת גילוי לחומרי נפץ, מערכת מסווגת
נתונים נוספים
תאריך לידה 1926
תאריך פטירה 2010 (בגיל 84 בערך)
מקצוע מהנדס מערכות
ארצות מגורים ישראל, ארצות הברית
פרסים והנצחה פרס מפקד חיל האוויר על פיתוח מערכת מסווגת

עוזי שרון (19262010) היה מהנדס מערכות אשר תרם תרומה משמעותית בפיתוח אמצעי לחימה והיה דמות מפתח בתחום הטילים והלייזר בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרון נולד בירושלים, ובילדותו עבר עם הוריו לקיבוץ גבעת השלושה. הוא למד חשמל ומכניקה בבית הספר המקצועי הטכני בסמ"ת של הטכניון. שרון סיים תואר ראשון בטכניון בהנדסת מכונות, והשתלם באלקטרוניקה ופיזיקה באוניברסיטת ניו-יורק. הוא נישא לכוריאוגרפית מירל'ה שרון בשנת 1953, ולזוג נולדה בת בשנת 1969. בשנת 1997 התקבל כחבר באקדמיה למדעים של ניו-יורק (New York Academy of sciences), וכן היה חבר ב-OSA ‏(Optical Society of America) ובאגודה הישראלית לניתוחי לייזר ולרפואה (Israel Society for Laser Surgery and Medicine). שרון זכה בפרס מפקד חיל האוויר על פיתוח מערכת מסווגת.

שירות בפלי"ם ובצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 17 גויס שרון לחוליה לחבלה ימית של הפלי"ם. כבר בגיל צעיר זה התבלט ביכולת ההמצאה והאלתור שלו בפיתוח ובניית הטורפדו הימי המונחה "כריש", אשר היה בסיס לפיתוח נשק מונחה בצה"ל. שרון היה החלוץ בפיתוח כלי נשק ממונעים לשימוש בזירה הימית, וכבר בשנת 1947 התבקש לפתח טורפדו, שנועד להטביע אוניות גירוש בריטיות.

"...הוחלט להציב את מערכת הניווט על סירה ולנסות אותה בבריכת הדגים של קיבוץ מעוז חיים. הניסוי הצליח בחלקו, ואפשר היה לנווט את הסירה בעזרת כבל חשמלי. עד מהרה התברר כי בים הפתוח בקיסריה הסירה מתהפכת ואינה ניתנת לשליטה... עוזי התחיל לתכנן טיל, שהוא קרא לו "כריש". תוך חודשיים הושלמה בניית שני "כרישים"..."

בכרך, אוריאל: בכוח הידע, פרקים בתולדות חיל המדע (חמ"ד), נ. ד.ד. מדיה בע"מ (2009)

"...עוזי לבדו הכניס את שקיות חומרי-הנפץ לתוך התא הקדמי. החומר היה מסוכן, ועוזי הרחיק את כל האנשים מהשטח. הטיפול הממושך בחומר-הנפץ גרם כאבי-ראש קשים ובעיות בריאות, ועוזי לקה בהרעלת-כבד ונאלץ להתאשפז בבית חולים למשך שבועיים..."

אלדר, מייק: שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב (1993)

"...כתגובה על תפיסת אניית המעפילים "אקסודוס", תוכננה פעולת חבלה שנועדה לפגוע במשחתת בריטית. בלילה המיועד הוטענו שני "כרישים" על הסירה והיו מוכנים לפעולה. כל המי-ומי בפיקוד הפלמ"ח הגיעו לצפות במחזה. בעוד אנו ממתינים לפקודת ביצוע, הופיע רץ רכוב על אופנוע ובידו מסר מאת דוד בן-גוריון לבטל את הפעולה, מחשש שיהיו לה תוצאות חמורות של קונפליקט בין המדינה-שבדרך לבין בריטניה..."

שרון, עוזי: פיתוח ה"כריש" טורפדו נהוג מרחוק כנגד אניות, רפא"ל שלנו, גיליון 6 עמ' 1 (2006)

לאחר ביטול הפעלת הכריש, שרון הצטרף ליחידת הסירות וקיבל לרשותו מעבדה קטנה. הוא טיפל בנושא איתור הלוחמים במים באמצעות מתקני אינפרה-אדום שבנה על קסדות. השימוש במתקני אינפרה-אדום היה פריצת דרך בכל תחום האמצעים המיוחדים, שרון עסק גם בנושאי חבלה: מוקשי פרופלור שמופעלים רק לאחר שהאנייה עוזבת את הנמל, מוקשי קרן בעלי ארבע קרניים המתפוצצים ברגע שאונייה נוגעת בהן, פצצות עומק ומצופי עשן. יחידת הפיתוח עסקה גם בתכנון כלי ימי מונחה מרחוק, שהיה המשך לפיתוח הכריש.[1] בתקופת פיתוחו של "כריש 2", החלו גם קשריו של עוזי שרון וצוותו עם חמ"ד שעסק בפיתוח "כלב" יבשתי. [המתקן] נועד לשמש "פצצה על גלגלים" נגד עמדות הערבים, שהתבצרו בעיר התחתית בחיפה. חיפה שוחררה באפריל 1948, בטרם הגיע "כלב" לכלל שימוש מבצעי.[2] עם הקמת המדינה המשיך עוזי שרון לשכלל את "הכרישים". בשלב הבא (1948–1953) נוצר "כלב ים 1" וסירות "ג 11", שהפכו בשנת 1955 לסירות מבצעיות עבור חיל הים. טילי "שפריר", שפותחו במסגרת רפא"ל בסוף שנות ה-50, היו תולדות של פיתוח "כלב ים 1".[3]

"...רוח האדם לא הייתה הדבר היחידי שניצח בקרב. ניצחו בה אמצעי הלוחמה האלקטרונית (ל"א) שחלקם פותחו בישראל, וניצח בה הטיל גבריאל, שגם הוא לא צמח יש מאין. תחילתו בשנת 1948 במיודענו הכריש, שתוכנן ויוצר על ידי עוזי שרון ולא הגיע לכלל הפעלה מבצעית. עוזי המשיך ופיתח את הדגם הראשון של הסירה המונחית מרחק, שקיבלה את שם הצופן ג-11. השלב הבא היה סירה בעלת הנחיה עצמית של מכ"ם, שנקראה ג-12. בשלב מסוים החליטו עוזי וחבריו ביחידת הפיתוח לתכנן ולבנות טיל אוויר-קרקע. הם בנו מין כריש אוירי שנקרא ג-25. היה זה מעין דאון שתוכנן להיות מוצנח ממטוס דקוטה, לפגוע במים ולשוט לעבר מטרתו הימית. השלב הבא בפיתוח היה הטיל לוז, שתוכנן כטיל גלישה אוירי נגד מטרות ים – וממנו התפתח ה"גבריאל", שניצח בלטקיה..."

אלדר, מייק: שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב (1993)

עוזי שרון הקים את ענף בקרה וטילים בחיל החימוש. במהלך כהונתו היה אחראי לפיתוח אמצעי ראיית לילה ועסק בפיתוחי לייזר למערכות נשק. שרון הצטרף למפקדת קצין חימוש ראשי (מקחש"ר) ב-1960 וכיהן כראש ענף מחקר. ב-1961 מינה המטכ"ל וועדה בין-חיילית-זרועית להחליט בדבר ייעודו של הטיל "לוז" שפותח ברפא"ל. חברי הוועדה מטעם חיל החימוש היו: רס"ן עוזי שרון וסרן אריה לביא (לימים המדען הראשי במשרד התמ"ס). הוועדה הצליחה לפתח את ה"לוז" לטיל "ים-ים" שנודע בשם "גבריאל". בהיעדר צוות מהנדסים וטכנאים בחיל החימוש, הנדרשים לפיתוח מסוג זה, הוחלט שהמשך הפיתוח והייצור יועברו לתע"א ולתע"ש. עם ביצוע הרפורמה של 1966, ענף מחקר במקחש"ר בוטל [1]. שרון השתחרר מצה"ל בדרגת סגן אלוף.

המצאות ופיתוחים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכשיר לייזר CO2 לשימושים רפואיים מדגם שרפלן 40C, פרי פיתוחו של עוזי שרון

לאחר פרישתו מצה"ל השתלב שרון בחברה האמריקאית בלוק אנג'ינירינג ועסק בפיתוחי לייזר לתוכנית החלל האמריקאית. עם חזרתו לישראל ב-1970, הקים את חברת פאן-אנג'ינירינג שעסקה בפיתוח של מערכות שונות עבור משרד הביטחון בתחום הלייזר ובפיתוח לייזר רפואי לצרכים כירורגיים. בשנת 1972 תכנן שרון ופיתח את ה-שרפלן,[4][5] מכשיר הלייזר הראשון בעולם המחליף את איזמל הניתוח במקרים רבים.[6][7][8]

עוזי שרון היה אוטודידקט בעל תחומי התעניינות ופעילות מגוונים, ורשומים על שמו פטנטים רבים. בד בבד עם פעילותו בתחום הביטחוני והרפואי פיתח גם מערכת גילוי לחומרי נפץ, מערכת לקטיף רובוטי של אשכוליות, ומכונה למסיק זיתים. בתחילת שנות השישים, נוצר קשר עמוק בינו ובין המלחין יוסף טל. שרון תרם תרומה מכרעת בבניית המעבדה למוזיקה אלקטרונית בירושלים, ואיפשר בכך את חיבור היצירות של טל למוזיקה אלקטרונית.

שרון במעבדה למוזיקה אלקטרונית (1962)

"...בתוך כך הגיע לאוזני שמעו של מהנדס צעיר מתל אביב, שעשה לו שם בפיצוחן של בעיות בלתי-פתורות-לכאורה בתעשייה. נפגשנו ומצאנו במהרה שפה משותפת. עוזי שרון... מיד החל במלאכה וייעד כל שעה פנויה ביום ובלילה לאתגר החדש..."

עד יוסף - זכרונות, הרהורים, סיכומים, הוצאת כרמל, 1997 (עם עדה ברודסקי) ISBN 965-407-162-2 ע' 186

פטנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל לרמן, החוליה מכה שנית, סיפורה של חוליית החבלה הימית, תל אביב: אופיר, 1992, סדרת "עלילות כוח המגן", ISBN 9654380226
  • אברהם זהר, הקומנדו הימי בפלמ"ח, בת ים: תג, 1994, ISBN 9654870002
  • יובל נאמן, מן הקורט ועד לקוסמוס, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלדר, מייק: שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב (1993)
  2. ^ מרדור, מוניה מ.: רפא"ל – בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור (1981)
  3. ^ בכרך, אוריאל: בכוח הידע, פרקים בתולדות חיל המדע (חמ"ד), נ. ד.ד. מדיה בע"מ (2009)
  4. ^ ריינגולד, אוריאל: הלייזר של עוזי, "הארץ", 10.5.1973 ע' 14
  5. ^ פרופ' אייזיק קפלן פעל כיועץ לשימוש בלייזר לצרכים רפואיים. שמו של המכשיר נקרא על שם השניים: שרון-קפלן
  6. ^ Isaac Kaplan and Uzi Sharon: CURRENT LASER SURGERY, Annals of the New York Academy of SciencesVolume 267, Issue 1, Article first published online: 16 DEC 2006
  7. ^ ISAAC KAPLAN, RALPH GER’ and UZI SHARON: THE CARBON DIOXIDE LASER IN PLASTIC SURGERY: British Journal of Plastic Surgery (1973), 26, 359-362
  8. ^ KAPLAN, I ., SHARON, U, and GER, R. (1973). “The carbon dioxide laser in clinical surgery”. In Laser applicarions in medicine and biology Vol. 2, Plenum Press, N.Y., ed. By Wolbarsht, M.