עוזר שילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

עוזר שילד (1930 - דצמבר 2006), היה פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה. היה הנשיא הראשון של המרכז האוניברסיטאי אריאל, נשיא אוניברסיטת חיפה ומדען ראשי במשרד החינוך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילד נולד ב-1930 בקופנהגן, בבית ציוני-דתי. במלחמת העולם השנייה הוא ומשפחתו ניצלו בזכות מבצע הצלת יהודי דנמרק, במסגרתו הם הוברחו לשוודיה, שם הם היו פליטים עד לתום המלחמה. לאחר המלחמה שב עם משפחתו לדנמרק, השלים את לימודיו התיכוניים, והחל ללמוד באוניברסיטת קופנהגן. בעת לימודיו באוניברסיטה עבד כקצין הסברה בנציגות ישראל בקופנהגן, ריכז את פעילות בני עקיבא בסקנדינביה והיה חבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

לאחר שקיבל תואר שני בכלכלה בשנת 1957, עלה ארצה והחל לעבוד באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטורט שלו בנושא "דפוסי מנהיגות וציפיות המונהגים" עשה בהנחייתם של פרופ' שמואל נח אייזנשטדט ופרופ' לואי גוטמן. בשנת 1965 קיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים[1], והמשיך לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת ג'ונס הופקינס במרילנד.

עם חזרתו ארצה בשנת 1967 מונה לראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, תפקיד אותו מילא עד לשנת 1971, עת יצא לשמש כפרופ' אורח באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ובאוניברסיטת ניו יורק בסטוני ברוק. כשחזר, בשנת 1973, התמנה לדיקן (מטעם האוניברסיטה העברית) הפקולטה למדעי החברה והרוח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

כעבור שנה נענה לבקשתו של אהרון ידלין, שהיה אז שר החינוך, לשמש כמדען ראשי ראשון של משרד החינוך. בתפקיד זה הביע ביקורת על תוכני ההוראה והמחקר בחוגים לחינוך ובבתי הספר להוראה באוניברסיטאות. על כן הוצג לו האתגר לעמוד בראשות בית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה, ובשנת 1976 הוא קיבל על עצמו את התפקיד. בשנת 1978 נבחר לרקטור אוניברסיטת חיפה, תפקיד בו כיהן שתי קדנציות. בשנת 1990 נבחר לנשיא אוניברסיטת חיפה ושימש בתפקיד עד 1993. בתפקידו הצליח לייצב את האוניברסיטה ולהביא אותה לתקופת צמיחה. עם תום הקדנציה, ובעקבות חתימת הסכמי אוסלו, עבר להתגורר באריאל וללמד במכללה האקדמית יהודה ושומרון (היום אוניברסיטת אריאל) ולאחר מכן נבחר לנשיא הראשון של המוסד.

בשנים 1996-1995 שימש כיועץ לענייני מכללות לשר החינוך דאז פרופ' אמנון רובינשטיין, ובשנת 1996 נענה לבקשתו של שר החינוך זבולון המר לשמש כיו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1999. במהלך כהונתו, ב-1997, הוגש בג"ץ קלפים פתוחים על ידי אגודת הלהט"ב, ארגון קל"ף (קהילה פמיניסטית גאה) והאגודה לזכויות האזרח בישראל, נגד שר החינוך, התרבות והספורט, הטלוויזיה החינוכית הישראלית והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו; בעתירה ביקשו העותרים לבטל את האיסור שהטיל שר החינוך זבולון המר על שידור פרק של התוכנית "קלפים פתוחים" שעסק בנוער להט"ב ובזהות מינית. שר החינוך טען בתשובתו לעתירה, שהתוכנית כפי שהיא מעודדת את הנוער להתנסות באורח-חיים הומוסקסואלי, ועל כן דרש השר "תוספת מאזנת" לתוכנית, שבה יציגו מומחים גם את ההיבטים הפחות נעימים של החוויה ההומו-לסבית, וטען שהמסגרת לשידור התוכנית אינה הטלוויזיה החינוכית אלא הטלוויזיה הכללית. התשובה הסתמכה על חוות דעתם של שילד, רוחמה קציר ומיכאל גל שהדגישו את המגרעות שבהן לוקה התוכנית כמות שהיא ובין היתר: היעדר ה"איזון" המקצועי, להצגה השטחית הקלילה והמלבבת על פניה, של ההוויה החד-מינית על ידי ארבעת המרואיינים בפרק; ההתעלמות מערכים חברתיים בעלי דין קדימה ביחס להוויה האמורה; והמסרים המעודדים התנסות, תוך הצגת ציפיות לחוויות נעימות שאינן כרוכות בסיכונים מכל סוג שהוא.

שילד מילא תפקידים שונים במערכת הלאומית של ההשכלה הגבוהה. בין היתר, היה חבר המועצה להשכלה גבוהה, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, חבר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת), יו"ר ועדת ההיגוי לתלמידי חו"ל (של ות"ת והסוכנות היהודית), ויו"ר ועדת המשנה למכללות האזורית של המועצה להשכלה גבוהה. משנת 2002 ועד לפטירתו היה חבר המועצה להשכלה גבוהה ביהודה ושומרון.

בנוסף מילא תפקידים בוועדות ציבוריות ואקדמיות ארציות ובינלאומיות. בין היתר, היה יו"ר הוועדה הציבורית לבדיקת בחינות הבגרות ותעודת הבגרות, יו"ר הוועדה למדעי החברה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ושל המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, יו"ר הוועדה להקצאת משאבי טיפוח במערכת החינוך, יו"ר הוועדה להענקת פרס ישראל בחינוך ובמדעי החברה, ראש הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי וחבר הוועדה האקדמית של מרכז מורשת מנחם בגין.

כמו כן, היה חבר בוועדה הציבורית בדבר שירותי רווחה בישראל, בוועדה הציבורית לתחיקה בדבר חופש העיתונות, בהנהלת האגודה הישראלית לקרנות מחקר, בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית ובחבר הנאמנים של מכון ון ליר בירושלים.

שילד זכה לתוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת יוהאן גוטנברג במיינץ ומאוניברסיטת בואנוס איירס.

בכל שנות עבודתו באוניברסיטאות עשה, בהתנדבות, עבודות רבות עבור משרד החינוך, צה"ל, וגופים ציבוריים נוספים. במסגרת זו פיתח, בין היתר, מערכת הדרכה עבור קורס טיס בחיל האויר, יחד עם מי שיזכה לימים בפרס נובל לכלכלה, פרופ' דניאל כהנמן.

מכיוון שהיה מנאמני ארץ ישראל, פעל שילד גם בנושא זה, ובין היתר היה חבר במזכירות תנועת "התחיה".

פרופ' מרים בן פרץ, כלת פרס ישראל, אמרה עליו כי "הקדיש את כל חייו לקידומה ולביצורה של ההשכלה הגבוהה בישראל, היה איש בעל חזון ויכולת מעשית, השכלה רחבה ולהט גדול". חברו, פרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס - שניהל עמו שיחות ארוכות על דת, לאום ומדינה - מכנה אותו "אינטלקטואל בנוסח דה וינצ'י".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]