עולם קטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שער "עולם קטֹן", שנה ב, גיליון א (י' בחשוון תרנ"ד, 20 באוקטובר 1893)

עולם קטוֹן (בכתיב המקורי, המנוקד: עולָם קָטֹן) הוא ראשון עיתוני הילדים בעברית והיחיד שיצא לאור בארץ-ישראל בתקופה העות'מאנית. עקב מחסור ברישיון ממשלתי התווסף "עולם קטון" לעיתון "האור" בעריכת אליעזר בן-יהודה שהופץ בארץ ישראל ובגולה. "עולם קטון" התמקד בעיקר בשאיפה לנטוע בלב הילדים "חיבה ורוח אמונים לעמם ולארצם" ועורכיו ראו את עצמם כסוכני תרבות העומדים לצד בתי-הספר.

כתב העת פורסם בין השנים 18931894 בירושלים בעריכתם של אליעזר בן-יהודה, יהודה גְרָזוֹבְסקי ודוד יוּדֶילוֹביץ, במשך כשנה, שבה יצאו לאור שבעה גיליונות. בשנה הראשונה פורסמו שישה גיליונות ובשנה השנייה גיליון אחד בלבד. בתחילה היה מדובר בחוברת בת שישה-עשר עמודים ולאחר מכן העיתון הצטמצם ועבר לצורת גיליון גדול יותר בן ארבעה עמודים.

לפי דוד יוּדֶילוֹביץ בחיבורו על העיתון בקובץ המאמרים "לדברי ימי העיתונות בארץ-ישראל", בן-יהודה הסכים לקחת חלק בעיתון לאחר שהשניים פנו אליו בבקשה זו מאחר שהאמין כי עתיד השפה העברית טמון בדור הילדים ולאחר שהבטיחו לו רווחים כספיים מהעיתון. הוא קיבל עליו את העריכה, אך סירב לכתוב לעיתון מאחר שטען כי "אינני יודע לכתוב לילדים, חסר לי החוש הילדותי"[1].

הכריכה הקדמית והאחורית של העיתון הודפסה על נייר ורוד שנחשב מהודר לפי אמות המידה של התקופה, על מנת לשייך את העיתון כמיועד לילדים ועל מנת שיבלוט לעין.

תקופת העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיליון הראשון של "עולם קטון" פורסם כתוספת לעיתון "האור" ("הצבי") בעריכת אליעזר בן-יהודה בראש חודש טבת תרנ"ג 1893 בירושלים, הגיליון השביעי והאחרון יצא כשנה לאחר הקמת העיתון, בי"ד בחשוון התרנ"ד 1894.

מגמת העיתון, כפי שהופיעה בשער הגיליון הראשון הייתה:

עיתון ילדים, יכיל סיפורים, שירים, משלים וחידות, ידיעות הטבע ודברי הימים, כתובים לפי רוח הילדים והשגתם

גם בגיליון "האור" הופיעה הצהרה על מטרות העיתון:

הרוח אשר תשורר ב'עולם הקטֹן' היא רוח לאֻמית והשכלה לאֻמית, והתכלית אשר שמו להם העורכים היא לשעשע את ילדינו ובעת הזאת בעצמה ללמדם דעת ולנטע בלבם חבה ורוח אמונים לעמם וארצם.[2]

כוונת העורכים הייתה שהפצתו ביישוב תקדם את השלטת השפה העברית בעיקר בין תלמידי המושבות החדשות. ניתן לראות מטרה זו באה לידי ביטוי בקידום השפה העברית וחידושיה בהערות השוליים ובהסברים המילוניים הרבים הפזורים בגיליונות השונים ומשמשים להטמעת מילים חדשות. לדוגמה בגיליון הראשון בשנה השנייה נעשה שימוש לראשונה במילים דלפק ובקבוק, והסבר למשמעותן ניתן באמצעות הערות השוליים.

בעיתון השתתפו כמה ממורי העלייה הראשונה: יצחק אפשטיין, אליהו ספיר, מרדכי לובמן, אריה ליב גורדון ודמויות ציבוריות מפורסמות כיחיאל מיכל פינס ומאיר דיזנגוף וכן נשים מבנות היישוב ובראשן הסופרת נחמה פוחצ'בסקי. בהמשך בן-יהודה נידב לעזרתם את אשתו חמדה בן-יהודה, שהייתה צעירה כבת 20 (ובקושי ידעה עברית). הוא חנך אותה בתרבות העברית ובהמשך היא הפכה ליד ימינו ולסופרת עברית בזכות עצמה, אחת הראשונות בארץ. לפי יודילוביץ היא גדלה על ברכי עיתוני הילדים ברוסיה שפרסמו את סיפוריהם של האחים גרים ולכן התאימה לתפקיד. חמדה בן-יהודה היא גם זו שמציעה את שם העיתון "עולם קטון", על שם עיתון רוסי בעל שם דומה – "עולם הילדים", נועד לרמוז לכך שהילדות היא עולם ומלואו. יודילוביץ טוען כי חמדה בן-יהודה הייתה "ספוגה ילדות ונוער [...] המומחית האמתית ברוך, [...] בצחות ויופי".

תוכן העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ההתמודדויות הכלכליות הקשות שליוו את מרבית עיתוני הילדים העבריים נעשו מאמצים רבים לשלב בהם תוכן רב-גוני ולהוציאם לאור. העיתונים שילבו התייחסות לארץ-ישראל ולמפעל התחייה המתהווה בה, לצד התמקדות באקטואליה הבינלאומית, בספרות העולמית ובהעשרת קוראיהם במדע פופולרי ובכך הרחיבו את העולם הספרותי וההיסטורי של הקורא הארץ-ישראלי הצעיר ועודדו את שיתוף הפעולה בין עיתוני הילדים למורים שראו בעיתון כלי מסייע להעשרת עולמו של התלמיד העברי וחלקם אף היה מעורב ישירות בכתיבת העיתון.

רוב הסיפורים, השירים, האגדות והמשחקים ב"עולם קטון" התקשרו לעולם המסורת והטבע וכללו מסרים לימודיים או חינוכיים כגון מוסר השכל ושימשו כעזר לבתי-הספר ולהורים בחינוך הילדים. לדוגמה סיפורו של יחיאל מיכל פינס "בלכתך לא יצר צעדך, ואם תרוץ תכשל" מהגיליון הראשון שמגולל את סיפורם של משה וראובן. לפי תיאור הסופר משה הוא ילד טוב "שומע בקול הוריו ומוריו ואביו אהבו" בעוד ראובן הוא "נער נמהר ופוחז". כאשר ראובן פוגע במתנתו של משה, הוא מתרחק ממנו בעצת אביו עד שראובן מטיב את דרכיו והם חוזרים להיות חברים.

העורכים ניסו ליצור תמהיל של עיתון בעל תכנים חינוכיים ובידוריים, בעיתון היו שלושה מדורים עיקריים, מדור המשחקים – פורסמו כשלושה משחקים בכל גיליון. מדור נוסף היה מדור החידות לילדים, בו התבקשו הילדים לשלוח את תשובותיהם למערכת והמדורים הלימודיים שכללו בעיקר מדעי הטבע, חשבון ושפות.

שינויים בעיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום השנה הראשונה לפרסום העיתון ועם עזיבתו של בן-יהודה חלו שינויים בעיתון. תדירות הפצת העיתון עלתה מפעם בחודש, לפעם בשבועיים, משחקים וחידות לא פורסמו יותר וכותרת המשנה שונתה מ"עיתון לילדים ולילדות" ל"עיתון תלמידים ולתלמידות" – בשינוי זה ניתן לראות את הרצון של העורכים והכותבים (שרובם היו קשורים למערכת החינוך) לשייך את עצמם ככלי עזר למסגרת הבית ספרית.

כמו כן, התווספו לעיתון מודעות פרסום לספרי לימוד ומקראות שהעורכים גם לקחו חלק בכתיבתם. בנוסף, החל מהגיליון החמישי נעשתה בחירה לפרסם אקטואליה בעיתון. הבחירה מופיעה בתור תוספת חדשה לתוכן העניינים כ"חדשות – יפו, ראשון לציון, ירושלים" ובטור עצמו העורכים מעדכנים כי מדובר בחידוש: "הנה פתחנו פתח חדש בעולם הקטֹן לכל החדשות שתתחדשנה בין העולם הקטֹן וכל המקרים ומאורעות ממינים כאלה ימצאו מקום בפרק הזה". בפועל, ירושלים (מרכז היישוב הישן) לא מוזכרת בטורי החדשות. האקטואליה עסקה בעיקר בחדשות מבתי-הספר וגם פה הושם דגש על אהבת הארץ והשימוש בשפה העברית, בעיקר תיאור טיולים שונים, תחרויות בעברית, רכישת ספרי עברית, בוגרי בתי-הספר העבריים וכדומה.

סגירת העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיליון השביעי והאחרון יצא בי"ד חשון התרנ"ד 1894 - כשנה לאחר ייסוד העיתון.

כאשר עוד קודם לכן בן-יהודה הסיר עצמו מעריכת העיתון בעיקר בשל חוסר הכדאיות הכלכלית אך גם בשל העברת ביקורת מתמדת על איכותו: הוא טען כי "המטרה ללמד את הילד נראית בולטת מדי" והתוכן לא מספיק משעשע.

לאחריו הייתה הפסקה ממושכת בהוצאת עיתונות ילדים עברית בארץ-ישראל. אליהו הכהן בחיבורו "100 שנה לעיתונות ילדים עברית" כותב כי בנו של אליעזר בן-יהודה - איתמר בן אב"י, ניסה שוב להוציא עיתון לילדים בשם "שפת עבר" שכל משתתפיו היו בני נוער, אך הגיליון הראשון והיחיד שלו יצא בירושלים בשנת תרנ"ח 1897. כעבור עשר שנים, בשנת תרס"ח (1907), ניסו שוב אליעזר וחמדה בן-יהודה להוציא לאור עיתון ילדים בשם "העברי הקטן" אך גם ניסיון זה לא האריך ימים, ונפסק לאחר שלושה גיליונות.[3]

עד שנת 1910 הסתפק הקורא הארץ-ישראלי בעיקר בעיתוני ילדים עבריים שהוצאו לאור במזרח אירופה.

יודילוביץ מעיד על כך כי כעבור מספר שנים השתמשו בן אביגדור ושמואל לייב גרדון בשם דומה לעיתון לילדים – "עולם קטָן", שיצא לאור בוורשה בין השנים 1904-1901 ונחל הצלחה רבה. עיתון זה היה רב תפוצה ובמשך ארבע שנים יצא באופן סדיר מדי שבוע. בעיתון פרסמו את ביכורי יצירותיהם לילדים חשובי הסופרים העבריים באותה תקופה כשאול טשרניחובסקי, ש. בן-ציון, דוד פרישמן, יעקב שטיינברג, יהודה שטיינברג, זלמן שניאור,יעקב כהן, יצחק קצנלסון[4] ואחרים. עיתון זה, שנקרא "עולם קטן: עתון שבועי מצויר לבני הנעורים" יצא בווינה, וורשה ואודסה בהוצאת תושיה בשנים תרס"א (1901) – תרס"ה (1904) בעריכתם של בן אביגדור ושמואל לייב גורדון. העיתון כלל ציורים ועיטורים גרפיים בצבע והיה עשיר בצורה ובתוכן ונפוץ בכל הריכוזים היהודיים דוברי העברית בעולם. בתחילת תרס"ג עבר "עולם קטן" להיות מנוקד באופן מלא[5].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף לנג, דבר עברית! חיי אליעזר בן-יהודה, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ח 2008, כרך א, תקופת טיומקין, "עולם קטֹן", עמ' 252-250.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד יודילוביץ, קובץ מאמרים לדברי ימי העתונות בארץ ישראל ב', תרצ"ו
  2. ^ האור ט, 14 (י"א טבת תרנ"ג)
  3. ^ יוסף לנג, דבר עברית! חיי אליעזר בן-יהודה, כרך ב, עמ' 603.
  4. ^ יעקב פיכמןשמואל ליב גורדון, דבר, 13 בנובמבר 1953
  5. ^ הוצאת תושיה - חדשות חשובות, הצפירה, 27 באוקטובר 1902 (מודעה)