עונש מוות
עונש מוות (או עונש מיתה) הוא אחת מצורות הענישה החמורות ביותר שיכולה החברה להטיל על מבצע עבירה. עונש מוות הוא דוגמה רדיקלית של ענישה גופנית והביצוע שלו מכונה הוצאה להורג. קיימת מגמה בין-לאומית של ביטול עונש המוות. הקונצנזוס המדעי הוא שאין עדות לכך שהוא אפקטיבי במניעת רצח. קיימת בעולם מגמה של ביטול עונש המוות.
מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ועדה של מומחים בכירים סקרה למעלה מ-30 שנות מחקר והסיקה כי אין ראיות מדעיות מהימנות לכך שעונש מוות מרתיע מפני רצח בצורה יעילה יותר מאשר מאסר עולם. נתונים ממדינות כמו קנדה ודרום אפריקה אף הראו כי שיעורי הרצח ירדו לאחר ביטול העונש. בנוגע להשפעה על טרור נכתב כי תאוריית ההרתעה, המניחה שפושעים שוקלים באופן רציונלי את העלות מול התועלת, קורסת לחלוטין במקרה זה. אנשים המואשמים בעבירות טרור מוכנים פעמים רבות למות למען המטרה שלהם, עובדה שהופכת לחלוטין את היגיון ההרתעה המקובל. הומלץ כי קובעי מדיניות ייקחו בחשבון את אי הודאות בנוגע ליעילותו בעת קביעתה.[1]
מאמר משנת 2024 מציג מסד נתונים השוואתי ורחב היקף העוקב אחר סטטוס עונש המוות בין השנים 1800 ל-2022. המסד כולל למעלה מ-19,000 תצפיות ומסווג את המדינות על פני סולם המורכב מחמש רמות, החל מביטול מוחלט ועד לשימוש פעיל. הנתונים מציגים מגמה עולמית ברורה של ביטול עונש המוות, מגמה שהאיצה במיוחד מאז שנות ה-80 של המאה ה-20.[2]
במחקר מ-2005 על עונש מוות במדינות שונות בארצות הברית זיהתה החוקרת "אפקט סף" לפיו עונש המוות מרתיע מקרי רצח רק במדינות המבצעות הוצאות להורג רבות לעומת זאת, במדינות המבצעות מעט הוצאות להורג, העונש יוצר "אפקט ברוטליזציה" שמוביל דווקא לעלייה בשיעורי הרצח.[3]
מחקר משנת 2021 שבחן את יעילות ההרתעה של עונש המוות, באמצעות השוואה בין מדינות שביטלו את העונש לבין מדינות ששמרו עליו. המסקנות שללו מכל וכל את הטענה שעצם קיומו של חוק עונש מוות מרתיע ומפחית את שיעורי הרצח.[4]
בקרב הקרימינולוגים המובילים קיימת הסכמה שעונש מוות אינו מרתיע מפני ביצוע רצח, שפוליטיקאים משתמשים בתמיכה בעונש המוות כדי להצטייר כקשוחים מול פשיעה, ושהדיונים על עונש המוות מסיחים את דעתם של המחוקקים מהתמקדות בפתרונות אמיתיים לבעיות הפשיעה.[5]
מחקרים פסיכולוגיים-מודיעיניים שבוצעו בהשתתפות אמ"ן, שב"כ ושירות בתי הסוהר, שבהם נבדקו מחבלים שניסו בפועל לבצע פיגועי התאבדות, מצאו כי 40% מהמחבלים המתאבדים היו בעלי נטייה אובדנית. מלבדם, גם מחבלים שלא רצו למות היו נכונים ללכת אל מותם הוודאי.[6]
גם על פי קרולין הויל, פרופסור לקרימינולוגיה ומנהלת היחידה לחקר עונש המוות במרכז לקרימינולוגיה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת אוקספורד ורון דודאי – פרופסור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון וחוקר עמית ביחידה לחקר עונש מוות שבאוקספורד, עונש מוות לא מהווה גורם מרתיע. הם כתבו שקיים קונצנזוס מדעי כי אין ראיה לכך שעונש מוות הוא גורם מרתיע, וכי במקרים של טרור החוק עלול אף לחזקו ולפגוע בביטחון. טרור מבוצע לרוב ממניעים אידאולוגיים ודתיים והאיום בעונש מוות אינו מהווה שיקול מרתיע לגביו ואף עלול להיות תוצאה מבוקשת על ידי מחבלים השואפים למעמד של שהידים. כן נכתב כי קיימת מגמה בין-לאומית מובהקת של ביטול עונש המוות.[7]
מגמות בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי ארגון אמנסטי נכון לסוף 2024:[8][9][10]
- 145 מדינות ביטלו את עונש המוות בחוק או בפועל, והן מהוות למעלה משני שלישים מכלל מדינות העולם.
- מתוך 145 מדינות אלה: 113 מדינות ביטלו לחלוטין את עונש המוות בחוק. 23 מדינות ביטלו אותו בפועל ולא השתמשו בו בעשור האחרון. אף כי העונש קיים אצלן בחוק, ויש להן מדיניות, נוהג מבוסס או התחייבות בינלאומית שלא לעשות זאת. ו-9 מדינות ביטלו את עונש המוות על פשעים רגילים והותירו אותו רק לפשעים יוצאי דופן, כמו פשעים תחת חוק צבאי או פשעים שבוצעו בנסיבות חריגות.
- 45 מדינות הותירו את עונש המוות על כנו, מתוכן 15 מדינות ביצעו בפועל עונש מוות בשנה זו, המספר הנמוך ביותר שמתועד עד למועד זה.
נכון לשנת 2024, למעט סין בה מוסתר מספר ההוצאות להורג ומוערך באלפי מקרים בשנה, כ-91% מכלל ההוצאות להורג המדווחות התרחשו בשתי מדינות בלבד – איראן וערב הסעודית, אשר משתמשות בו כדי להעניש יריבים פוליטיים או לדכא התנגדות. אולם במספר המדינות המועט בהן קיים ומיושם בפועל עונש מוות, קיימת עליה משמעותית בשיעור ההוצאות להורג. כתוצאה סך ההוצאות להורג בעולם גדל בעשור שמשנת 2015. ביבשת אמריקה, ארצות הברית נותרה המדינה היחידה המבצעת הוצאות להורג.[11][12][13][14][15]
על פי ה־DPF, מספר המדינות שעדיין מוציאות להורג הולך ומצטמצם בהתמדה. קיימת תמיכה ציבורית גוברת בעולם לביטול העונש, לצד גינוי בינלאומי עקבי והחלטות של העצרת הכללית של האו"ם הקוראות להקפאת ההוצאות להורג. כתוצאה מכך, המדינות שעדיין משתמשות בעונש זה הופכות למבודדות יותר מאי פעם.[16][17]
כל מדינות אירופה ביטלו את עונש המוות בחוק או בפועל למעט בלארוס. באזור אסיה-פסיפיק יפן וארצות הברית הן מדינות ה-G7 היחידות שעדיין מבצעות הוצאות להורג. דרום קוריאה לא הוציאה להורג איש מאז 1997 אך לא ביטלה רשמית את עונש המוות. נכון לשנת 2019, ארבע חמישיות מתוך 55 מדינות אפריקה ביטלו או הקפיאו את חוק עונש המוות.[18] סיירה לאון ביטלה את עונש המוות בשנת 2021 וזימבבואה בשנת 2024. בסומליה ובמצרים קיים עונש מוות. באמריקה-קנדה, מקסיקו וכמעט כל מדינה בדרום אמריקה ביטלו את עונש המוות.[19] ב-13 מתוך 14 מדינות אוקיאניה בוטל עונש המוות, ובטונגה, בה החוק עדיין קיים לא התבצעו הוצאות להורג מאז 1982. מאז 2008, ארצות הברית היא המדינה היחידה באמריקה, שמבצעת הוצאות להורג.[20]
במקרים רבים שתועדו על ידי אמנסטי, אנשים הוצאו להורג לאחר שהורשעו במשפטים לא הוגנים על סמך ראיות נגועות בעינויים וללא ייצוג משפטי לא מספק. על פי הארגון, משקלו של עונש המוות מוטל באופן לא פרופורציונלי על אנשים מרקע סוציו-אקונומי פחות מועיל או השייכים למיעוט גזעי, אתני או דתי. יש להם נחיתות מבחינת גישה לייצוג משפטי וניסיון במערכת המשפט הפלילי.[13]
עונש המוות במדינות העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עונש מוות לפי מדינה
המדינה הראשונה שביטלה רשמית את עונש המוות הייתה הדוכסות הגדולה של טוסקנה. היא עשתה זאת ב-30 בנובמבר 1786. מאז ביום זה מציינים "יום ערים למען החיים".
על פי הדו"ח השנתי של אמנסטי אינטרנשיונל בשנת 2003 היו 1,126 הוצאות להורג ב-28 מדינות; 84% מן ההוצאות להורג אירעו בארבע מדינות: סין – 726 אנשים, איראן – 108 אנשים, ארצות הברית – 65 אנשים, וייטנאם – 64 אנשים, ב-2005 השתנתה המגמה, סעודיה חלפה על פני ארצות הברית ודחקה את וייטנאם מחוץ ל"מועדון הארבע", ב-2007 עלתה פקיסטן למקום הרביעי (135 הוצאות להורג) ודחקה את ארצות הברית למקום החמישי. ככלל ניכרת מגמה של עלייה בהוצאות להורג במדינות אסלאמיות בתחילת המאה ה-21.[21]
בתקופה שבין 1990 ל-2003 עמד המספר הממוצע של הוצאות להורג בשנה בעולם על 2,242. סין הוציאה להורג לפחות 20,000 איש בין 1990 ל-2001. ישנם גורמים הנוקבים במספרים גבוהים יותר באשר למספר ההוצאות להורג בסין. אחוז ההוצאות להורג לנפש הגבוה ביותר לתחילת המאה היה בסינגפור, שם נספר ממוצע של כ-70 הוצאות להורג בשנה, לאוכלוסייה בת כארבעה מיליון איש. רוב המוצאים להורג בסינגפור נמצאים אשמים בעבירות סמים.
ברוב המדינות שבהן נהוגה הוצאה להורג שמור עונש זה לענישת בוגדים, ויש המטילות אותו על רצח. ישנן מדינות, כדוגמת סין, שבהן עבירות לא אלימות, כגון עבירות סמים ואף עבירות צווארון לבן, נושאות עמן את עונש המוות.
ברוב המדינות הדמוקרטיות של תחילת המאה ה-21 אין עונש המוות נהוג. כך באיחוד האירופי, בקנדה, באוסטרליה, בניו זילנד, ובחלק מארצות אמריקה הלטינית. אירלנד הייתה המדינה הראשונה בעולם אשר אסרה בשנת 1990 על עונש המוות בחוקתה, לאחר משאל עם. בעולם נאסר עונש המוות בשמונים מדינות, 22 מדינות לא הוציאו איש להורג בעשר השנים האחרונות, ובארבע עשרה מדינות נהוג עונש המוות רק לפשעים יוצאי דופן בחומרתם (לדוגמה, פשעי מלחמה). ב-78 מדינות, לרבות מדינות באפריקה, במזרח התיכון, באסיה, באיים הקריביים, וכן ביפן ובארצות הברית, עדיין נהוג עונש המוות. במדינות טוטליטריות נהוג לעיתים להוציא להורג ללא משפט מתנגדים לשלטון.
בין השנים 1608 ל-1991 הוצאו להורג בארצות הברית (וקודמותיה בשלטון באזורים אלו) כחמישה עשר אלף איש. בין 1930 ל-2002 הוצאו להורג בארצות הברית 4,661 אנשים.
רק בשש מדינות נהוג עונש מוות לעבריינים קטינים, כלומר עבריינים שביצעו את העבירה טרם הגיעם לגיל 18. עד 2005 הנהיגה ארצות הברית באופן כמעט בלעדי את עונש המוות לקטינים בעולם, אך אז בוטל בהחלטת בית המשפט העליון. עם זאת, בשל האיטיות בה מתבצע ההליך המשפטי שקודם להוצאה להורג בארצות הברית, לא הוצא להורג לאחרונה אדם שגילו פחות מ-19 שנה. אמנת האומות המאוחדות לזכויות הילד אוסרת על עונש מוות לקטינים. אמנה זו נחתמה על ידי כל המדינות פרט לארצות הברית ולסומליה.
ישנן מספר אמנות בין-לאומיות האוסרות על עונש המוות, לדוגמה הפרוטוקול השישי לאמנה האירופית לזכויות האדם. אמנות אלו מחייבות רק את המדינות החתומות עליהן. המשפט הבין-לאומי המנהגי מתיר הוצאה להורג.
מספר ארגונים בין-לאומיים מתנים את ההשתתפות בהם באיסור על עונש המוות, ביניהם האיחוד האירופי ומועצת אירופה. מסיבה זו בוטל עונש המוות בטורקיה בשנת 2002, על מנת שתוכל לעמוד בדרישות להצטרפות לאיחוד האירופי. כתוצאה מכך אירופה היא יבשת שעונש המוות אינו נהוג בה, פרט לבלארוס.
ברוסיה, עונש המוות האחרון בוצע לאחרונה בספטמבר 1996 כאשר העונש בוטל ב-16 במאי 1996, על פי צו נשיאותי של בוריס ילצין. ב-19 בנובמבר 2009, בית המשפט העליון של רוסיה פסק כי לאף בית משפט ברוסיה אין תוקף וסמכות לגזור עונש מוות על נאשם.
עונש מוות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – עונש מוות בישראל
בישראל העונש על רצח במדרג החמור ביותר הוא מאסר עולם ולא מוות, אך סעיף 300(ב) לחוק העונשין והחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם קובעים עונש מיתה לרצח שבוצע על ידי הנאצים ועוזריהם. על פי חוקים אלו הוצא להורג בישראל אדם אחד בלבד – אדולף אייכמן, קצין אס אס בכיר ומקורב להיטלר שהיה מהאחראים המרכזיים לפתרון הסופי. אייכמן נתפס בארגנטינה ונשפט בשנת 1962, הוא נידון למוות והוצא להורג בתלייה.[22]
אפשרות נוספת לעונש מוות היא על בגידה של חייל, בחוק השיפוט הצבאי; גרימה למלחמה במכוון וסיוע לאויב במלחמה – בחוק העונשין,[23] בפועל הופעל סעיף זה פעם אחת – כנגד קצין צה"ל מאיר טוביאנסקי, שנידון בפני בית דין שדה[24] והוצא להורג בירייה, לאחר המקרה נחשף כי נשפט ללא הליך תקין ועל סמך ראיות כוזבות.[25]
הכנסת ביטלה בשנת 1954 את עונש המוות על עבירת רצח בחוק העונשין.[26] לאחר ביטול החוק ניתן היה להטילו רק בגין פשע נגד האנושות, פשע נגד העם היהודי או פשע מלחמה בתקופת השלטון הנאצי ובגין השמדת עם.[27]
ב-1988 הורשע איוון דמיאניוק ונידון למוות,[28] אך בערעור בפני בית המשפט העליון בוטלה ההרשעה מחמת הספק.[29]
בשנת 2026 נחקק ביוזמת מפלגת עוצמה יהודית חוק עונש מוות למחבלים, הקובע עונש מוות או מאסר עולם על רצח שהוא מעשה טרור שנעשה במטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל.
עונש מוות במשפט הבין-לאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת המשפט הבין-לאומי, עונש המוות עודנו קיים, זאת חרף מעמדה של הזכות לחיים ולביטחון ועליית המדרגה בהכרה העולמית בזכויות האדם. עם זאת, הפרקטיקה של עונש המוות מוגבלת בימינו ומצטמצמת בהדרגה. החשש מפני הריגת חפים מפשע מהווה את הטיעון הוותיק ביותר כנגד הטלת עונש המוות.[30]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשפט הבין-לאומי המנהגי אינו אוסר על הטלת עונש מוות. עם זאת, אמנות האוניברסליות ואמנות אזוריות שונות מגבילות את השימוש בו וקוראות למדינות העולם לבטל אותו כליל. בשלהי המאה ה-20 החלה להתפתח מגמה עולמית לשינוי ביחס לעונש המוות. עליית מעמדן של זכויות אדם ברחבי העולם יצרה התנגשות במשפט הבין-לאומי בין החלת עונש המוות לבין כיבוד זכויות האדם. אי-לכך, מרבית מדינות העולם אסרו את השימוש בפרקטיקה של עונש מוות. במדינות שהמשיכו להנהיג פרקטיקה זו, הוגבלו העבירות שבגינן ניתן להטיל את עונש המוות. כיום ישנן 55 מדינות בעולם שעונש המוות מעוגן בחוק ומבוצע בפרקטיקה. מנגד, למעלה מ-100 מדינות אסרו לגמרי את השימוש בעונש המוות בשטחן ועוד כ-40 מדינות נוספות אסרו חלקית או בדרך לאיסור מוחלט של הפרקטיקה.
סעיף 5 להכרזה בדבר זכויות האדם קובע כי אף אדם לא יהיה נתון לעינויים או ליחס אכזר, בלתי הומני, משפיל ומבזה כעונש למעשיו.[31] בית הדין האירופי לזכויות האדם קבע בהתאם לכך כי ההמתנה הארוכה (במשך שנים) לביצוע גזר דין מוות (ה-Death Row בארצות הברית) היא אסורה כיוון שהיא מבזה ולא הומנית.[32] דיון נוסף התרחש בגין אופן ההמתה, כאשר מועצת זכויות האדם של האו"ם קבעה שהמתה באמצעות תאי גזים מהווה ענישה אכזרית וכן שהוצאה פומבית להורג אינה מתיישבת עם חובת השמירה על כבוד האדם.[33] בבתי דין בין-לאומיים, כמו בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC), אין אפשרות להטיל עונש מוות, גם לא בגין העבירות החמורות ביותר הנדונות בהם, כגון השמדת עם.[34]
אמנות השוללות את השימוש בעונש המוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמנות אוניברסליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמנה הראשונה שהתייחסה להגבלת עונש המוות, הייתה אמנת ז'נבה השלישית משנת 1929,[35] אך זו עסקה בשבויי מלחמה בלבד.
סעיף 6 לאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות מהווה את ההוראה החשובה ביותר לעניין איסור הנהגת עונש המוות. סעיף זה קובע כי לכל אדם קיימת הזכות לחיים וזכות זו תהא מוגנת מפני פגיעה שרירותית.[36] בנוסף קובע הסעיף כי במדינות הממשיכות להנהיג את עונש המוות, מותר להטילו רק בהמשך לפסיקה חלוטה של ערכאה שיפוטית מתאימה וכן כי העונש יוטל רק בגין העבירות החמורות ביותר על פי חוקי המדינה ולאמנות בין-לאומיות. השימוש במונח "העבירות החמורות ביותר" בעייתי, שכן הוא טרם הוגדר במסגרת המשפט הבין-לאומי. בהחלטה של המועצה הכלכלית-חברתית של האו"ם משנת 2005 הובהר שהמונח מכוון לעבירות הנושאות אופי של פשע בין-לאומי, או לכאלו שגרמו למוות או תוצאות חמורות במיוחד.[37] ברם, בהיעדר הסכמה בין-לאומית בדבר סמכות המועצה לפרש את הוראות האמנה, לפרשנות זו אין מעמד מחייב. כך, למשל, חלק מן המדינות האסלאמיות רואות בניאוף וכפירה עבירות חמורות ביותר, בעוד שמדינות אחרות רואות בעבירות פוליטיות או כלכליות עבירות חמורות מאוד המצדיקות הטלת עונש מוות.[38]
האמנה מקנה לכל נדון למוות את הזכות לבקש חנינה או המתקת גזר דין (סעיף 6.4), אוסרת להטיל עונש מוות בגין עבירות שביצעו קטינים מתחת לגיל 18, ולהוציא להורג אישה הרה (סעיף 6.5), וקובעת מפורשות ש"אין דבר בסעיף זה שניתן להסתמך עליו כדי לדחות או למנוע את ביטולו של גזר דין מוות על ידי מדינה שהיא צד באמנה זו" (סעיף 6.6). הפרוטוקול השני לאמנה זו חותר לביטולו של עונש המוות.[39]
המגמה הכללית בדיני זכויות האדם הבין-לאומיים היא לצמצם ככל שניתן את עונש המוות. הוועדה לזכויות אדם, המנטרת את האמנה, קבעה שכל הצורות של ביטול עונש צריכות להיחשב כהתקדמות ביכולת ליהנות מהזכות לחיים, ולהיות מדווחות לוועדה.[39]
עוד עולה מן האמנה שהזכות לחיים היא ערך מקודש, ובשל כך יש לשלול את הפגיעה בה, אף אם נועדה לשרת תכליות ציבוריות חשובות ככל שיהיו. בעניין זה, נקבע בבית הדין האירופי לזכויות האדם כי קיים חשש שאדם שלא זכה להליך משפטי הוגן יוצא להורג על לא עוול בכפו. בית הדין ייחס חשיבות עליונה לחיי אדם וטען כי לא ניתן להפריד בין אי-חוקיותו של הליך משפטי הוגן לבין מתן גזר הדין הסופי.[40] מדברי בית הדין עולה כי לעונש המוות אין מקום בחברה דמוקרטית וכי הטלתו עלולה להיחשב, בהתאם לנסיבות, כהתייחסות לא אנושית כלפי בני האדם.[41]
אמנות אזוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכמה אמנות אזוריות יש חובה על המדינות החברות לבטל את השימוש בעונש המוות. סעיף 4 לאמנה האמריקנית בדבר זכויות האדם מתייחס לעונש המוות בעקיפין,[42] אולם בשנת 1990 התווסף פרוטוקול לאמנה זו בעניין ביטולו המוחלט של עונש המוות.[43] ס' 1 לפרוטוקול הששי הנלווה לאמנה האירופית בדבר הגנה על זכויות האדם וחירויות היסוד[44] אוסר על השימוש בעונש המוות.
גם באיחוד האירופי הייתה התנגדות לעונש המוות,[45] אולם זו עוגנה בחקיקה רק בשנות ה-2000, עם כינון אמנת זכויות היסוד של האיחוד האירופי.[46] מדינות אשר יבקשו להצטרף לאיחוד, יצטרכו לבטל את עונש המוות, אם הוא נוהג במשפטן.
בשנת 2008 נכנסה לתוקף מגילת זכויות האדם הערבית,[47] אשר חברות בה 17 ממדינות הליגה הערבית. סעיפים 6–7 למגילה קובעים שעונש המוות יוטל רק על העבירות החמורות ביותר ומספק רשימת הגבלות מהותית לשימוש בו. ישנן מדינות אשר אשררו את האמנה אך הסתייגו מכללים מסוימים בה, בין היתר על מנת שיוכלו להמשיך בפרקטיקה של הטלת עונש מוות.
עמדות של גופים בין-לאומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2010 קבלה העצרת הכללית של האו"ם, החלטה התומכת באיסור הטלת עונש המוות.[48]
בשנת 2017 מומחי זכויות אדם של האו"ם (OHCHR) הודעה רשמית בה קראו לממשלות להפסיק את ההשפעה הבלתי-מידתית של עונש המוות על אוכלוסיות עניות,. הם הזהירו כי הטלת עונש המוות כתוצאה מאפליה מערכתית ועוני מהווה למעשה הרג שרירותי מצד המדינה, ודרשומהממשלות לא לעמוד מנגד אלא לטפל בדחיפות באי-הצדק המובנה במערכת הענישה.[49]
ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים, ביניהם ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל", הגדירו את השימוש בעונש המוות כהפרה של הזכות לחיים, עינויים וטיפול אכזרי בבני האדם. לטענת הארגון, כפי שעשה עם העבדות והאפרטהייד, העולם דוחה את השיטה הזאת, המהווה מבוכה לאנושות.[50]
ניתן לזהות שינוי מגמתי ברחבי העולם גם בסוגיית גירוש זרים הנידונים למוות. בשנת 2006, מועצת זכויות האדם של האו"ם קבעה שקנדה צריכה להבטיח שעונש המוות הצפוי לאדם במדינת המוצא שלו (נגזר על האדם להיות מגורש מקנדה למדינת מוצאו) לא ימומש. המועצה התייחסה למדינות שהוקיעו את עונש המוות וטענה כי יש להן מחויבות שלא לחשוף אדם לסיכוי אפשרי של מימוש העונש. אי-לכך, מדינות לא יחזירו או יגרשו בני אדם מתחום שיפוטן אם צפויה להם סכנה במדינתם שלהם או בכל מדינה אליה יועברו.[51] עם זאת, החלטות מועצת זכויות האדם אינן מחייבות כשלעצמן. אולם, בימים אלו מתקיימים דיונים ברחבי העולם במטרה לדמות את עונש המוות לעינויים או התאכזרות, יחס משפיל ובלתי הומני ובכך לשלול אותו באופן סופי.
שיטות להוצאה להורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – הוצאה להורג
במשפט העברי: צורות ההוצאה להורג המפורשות במקרא הן סקילה ושרפה בלבד (עונשים קולקטיביים כמו עיר הנידחת, אינם כלולים). במשנה מוזכרות שתי שיטות נוספות: הרג וחנק. שיטות אלו יחד עם המוזכרות במקרא מכונות 'ארבע מיתות בית דין'. המיתות תוארו אצל חז"ל כך: סקילה היא השלכת הנידון ממבנה בגובה של כשתי קומות ורגימתו באבנים לאחר מכן, שרפה היא שפיכת מתכת מותכת לגרונו של הנידון למוות, הרג הוא עריפת הראש, וחנק מבוצע על ידי כריכת רצועות בד סביב צווארו ומתיחתן.
הרומאים, ככל הנראה בהשפעת ההלניסטים והפרסים, הנהיגו את עונש הצליבה, הנחשב לדרך אכזרית במיוחד להוצאה להורג. כן היו נוהגים הרומאים להשליך נידונים למוות אל חיות טרף, ולשעשע בכך את ההמונים. הצליבה הייתה נהוגה גם ביפן הפיאודלית.
בימי הביניים הייתה שיטת ההוצאה להורג נבחרת על פי מעמדו של המוצא להורג. אצילים הוצאו להורג בצנעה ובאופן מהיר. פשוטי העם הוצאו להורג בשיטות איטיות ומכאיבות יותר, באופן פומבי בדרך כלל. בעוד ראשם של אצילים בדרך כלל נערף בחרב או בגרזן, בני המעמד הפשוט – שלרוב נענשו על גנבה – הוצאו להורג בתלייה, בתחילה על עצים ואחר כך בגרדום – מתקן ייעודי שנבנה לשם הוצאה להורג בתלייה וניצב בכיכר שליד בית הסוהר. אנשים שהואשמו בכפירה או בבגידה הוצאו להורג בהעלאה על המוקד, שנחשבה לשיטת ההוצאה להורג האכזרית מכולן. באנגליה הימי-ביניימית הייתה נהוגה שיטה אכזרית ומשפילה במיוחד לענישת בוגדים: תלייה, גרירה וביתור.
מפנה בדרכי ההוצאה להורג חל בימי המהפכה הצרפתית, עם המצאת הגיליוטינה. הדרך המהירה בה עורפת הגיליוטינה את ראשי קורבנותיה גרמה לכך שההוצאה להורג נעשתה הליך מכני ומהיר, דבר שאפשר טבח מהיר של האצולה הצרפתית (לרבות בית המלוכה) בימי "שלטון הטרור" של רובספייר.
בבריטניה הייתה נהוגה הוצאה להורג בתלייה עד שנחקק בה בשנת 1964 חוק שביטל את עונש המוות.[52]
בארצות הברית נהוגות מספר שיטות להוצאה להורג, על פי המדינה שבה נגזר העונש. יש מדינות המשתמשות בכסא חשמלי, המצאה אמריקנית ייחודית. מדינות אחרות מוציאות להורג מול כיתת יורים, בזריקת רעל, בתא גזים או בתלייה או בהיפוקסיה בחנקן. שיטת ההמתה הרווחת ביותר במאה ה-21 היא הזרקת רעל לגופו של הנדון למוות.
בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה היה נהוג להשתמש במחיצה על ידי פיל במשך כ-4,000 שנה. גם באימפריה הרומית ובקרתגו השתמשו לעיתים בשיטה זו להוצאה להורג.
שיטת ההוצאה להורג הנהוגה המערכת המשפט ההודית היא תלייה. בית המשפט העליון של הודו פסק כי הן עונש המוות והן ביצועו בדרך של תלייה אינם סותרים את החוקה, ובלבד שהעונש יוטל רק ב“מקרים הנדירים שבנדירים”.[53][54] בהודו ניתן להטיל עונש מוות ללא צורך בהחלטת פה אחד של השופטים.[55]
שיטת ההוצאה להורג ביפן היא תלייה.[56] ביפן ניתן להטיל עונש מוות בהחלטת רוב השופטים במותב, ואין צורך בהחלטה פה אחד.
שיטות ההוצאה להורג הקבועות בחקיקה בטיוואן הן ירי או זריקת רעל. בספטמבר 2024 פסק בית המשפט העליון של טיוואן כי עונש המוות עצמו אינו סותר את החוקה, אך זאת רק כאשר הוא מוחל על הפשעים החמורים ביותר ובכפוף לדרישות המחמירות ביותר של הליך משפטי הוגן. בפסיקה נקבע כי סעיפים בחוק שהטילו עונש מוות מנדטורי אינם חוקתיים, וכי חובה לספק עורך דין לנאשמים כבר בשלבי החקירה ובערעורים הסופיים. עוד נקבע כי עונש מוות חייב להיגזר רק בהחלטה פה אחד של הרכב שופטים מקצועיים וכי חל איסור מוחלט על מתן עונש מוות לנאשמים ונידונים הסובלים מהפרעות או ליקויים נפשיים.[57][58]
בקוריאה הדרומית שיטת ההוצאה להורג היא תלייה במערכת המשפט האזרחית, ושיטת ההוצאה להורג היא כיתת יורים במערכת המשפט הצבאית.[59] בית המשפט העליון של קוריאה הדרומית פסק בשנת 2010, כי עונש מוות אינו סותר את החוקה.[60] אולם בפועל מאז דצמבר 1997 אז הוצאו להורג 23 אסירים, לא בוצעו הוצאות להורג בקוריאה הדרומית ואף הפרקליטות הדרום קוריאנית לא עתרה להטיל עונש זה.שינוי במגמה זו של הפרקליטות הדרום קוראנית חל בשנת 2026, אז עתרו לראשונה מזה 26 שנים להטיל עונש מוות נגד הנשיא יון סוק יאול, אשר הורשע בהנהגת מרד מזוין. למרות זאת בית המשפט גזר עליו לבסוף עונש של מאסר עולם, כאשר שקל בין היתר את העובדה כי התביעה הדרום קוריאנית לא עתרה מזה חצי יובל להטיל עונש זה, לצד שיקולים נוספים הנוגעים לחומרת מעשיו, פרק הזמן הקצר בו התרחש המרד והועבדה כי לא נהרג אדם במהלך המרד[61][62]
מכיוון שפעולת ההריגה המכוונת עלולה לגרום לרגשות אשם קשים ולנזק פסיכולוגי, מוטמעים בתהליך מנגנונים שונים שמטרתם להגן על המוציאים להורג במידת האפשר. אחת הדרכים לעשות זאת היא שמירה על חוסר ודאות ביחס לאחריותו של היחיד להרג – למשל, בכיתת יורים חלק מהרובים ייטענו בכדורי סרק, ואחרים בכדורים חיים. בזריקת רעל, תתקיים סדרה של הזרקות, הן של רעל פעיל והן של נוזלים בלתי-פעילים. הדבר מאפשר למשתתפים בהוצאה להורג לשאת באחריות כקבוצה המצייתת לפקודות שניתנו על פי חוק, מבלי שניתן יהיה להצביע על אחד מהם כאחראי הישיר למות הנדון.
השקפות דתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – עונש מוות ביהדות, ארבע מיתות בית דין
במקרא עונש המוות מופיע כביעור הרע מקרב העם, וכדי שישמעו העם ויראו. כמו כן, לגבי רצח מופיע שהארץ "צריכה" כפרה על דם שנשפך בה, והכפרה לא תיתכן אלא בשפיכת דם השופך.
במקרא מופיעים עונשי מוות על על מספר עבירות שנחשבות חמורות, כמו עבודה זרה, גילוי עריות, רצח, נבואה לַשֵקר, חילול שבת, כישוף ועוד.
בתורה שבעל פה אנו מוצאים אמירות של חז"ל התומכות עקרונית בעונש המוות, ומברכות על איבוד הרשעים מן העולם. מאידך, אנו גם מוצאים אמירות הרחקה מעונש מוות, עד כדי האמירה של רבי טרפון ורבי עקיבא ”אִלּוּ הָיִינוּ בַסַּנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם” (בבלי, מכות, ז', א')
חז"ל סייגו מאוד את עונש המוות והפכו אותו לנדיר, באמצעות חיוב תנאים ייחודיים: שני עדים כשרים שיראו את המעשה, ושחובה עליהם להזהיר את העבריין ממש לפני ביצוע המעשה, להבהיר לו שהפעולה אסורה, ולהתריע בפניו שעונשה הוא מוות. גם אחרי פסיקת המוות, בדרך להוצאה להורג קבעו חז"ל שאם מגיע עד שיכול להעיד לזכותו של אותו אדם, או אפילו אם היה אומר שיש לו טענה לזכות עצמו, היו מחזירים אותו לבית הדין ומתחילים מחדש. הפיכת עונש המוות לנדיר ביותר, משתקפת באמירה לפיה סנהדרין ההורגת פעם בשבע שנים נקראת "חובלנית".[63]
בהלכות סדרי הדין בדיני נפשות נקבעו חומרות מיוחדות, משום כובד הראש הנדרש בהם.
ביהדות ישנה גם סמכות אזרחית להטלת עונש מוות. למלך יש סמכות להוציא להורג עבריינים שעברו על חוקיו, משום שמורד במלכות חייב מיתה. הוא רשאי גם להוציא להורג אף מי שרק פגע בכבודו. מכוח סמכות זו המלך יכול לתקן את החיים האזרחיים, ולשמור על חיי ורכוש האזרחים. המלך שופט על העוולות האזרחיות, בשונה מבית דין ששופט על עבירת חוקי התורה.
ענישה בפועל
[עריכת קוד מקור | עריכה]השימוש בעונש מוות התקיים בעיקר מתקופת המקרא ועד חורבן בית שני. במשנה ובתלמוד נקבעו כללים משפטיים המקשים מאוד על ההוצאה להורג, וחז"ל אף הורו לנקוט בגישה משפטית המתרחקת ככל האפשר מביצוע עונש מוות. למעשה, מאז גלות הסנהדרין.
במשנה ניכרת מגמה של צמצום והגבלה של עונשי המוות המוזכרים בתורה, ומגמה זו נמשכה גם בתלמודים, ע"פ הדין העקרוני הנלמד מהפסוק "והצילו העדה".[64] על הדיון בדיני נפשות הוטלו הגבלות רבות.
בתנ"ך מתוארים מספר מקרים של עונש מוות, ביניהם עונשים על פי צו המלך: מסופר על עונש המוות שניתן למקושש העצים בשבת ומגדף שקילל את אלוהים. כמו כן, נהרגו עובדי עגל הזהב,[65] ועובדי בעל פעור.[66] בתקופת יהושע הוצא להורג עכן שמעל בחרם ולקח שלל מלחמה ומשפחתו. לאחר מכן, בתקופת המלכות, הורג שאול המלך עיר כוהנים שלמה כי חשד בהם במרד[67] (דבר שנרשם לרעתו במקורות היהודיים). הוא הוציא להורג את האובות והיידעונים[68] וגם בנו יהונתן כמעט הוצא להורג עקב הפרת שבועה (אך העם מנע זאת). דוד הוציא להורג את מי שבישר לו על מות שאול והשלים את מיתתו, ואת הקושרים שרצחו את איש בושת, בנו של שאול. שלמה המלך הוציא להורג את אחיו, אדוניה בן חגית, באשמת קשר, את יואב בן צרויה על רצח, ואת שמעי בן גרא על שיצא מירושלים בניגוד להוראת שלמה.[69](כל הענישות למעט ענישת יואב בן צרויה במסגרת מורד במלכות)
בימי בית שני הסנהדרין הוציאו להורג את סטפנוס הקדוש ואת יעקב אחי ישו. יהודה בן טבאי הוציא להורג עד זומם,[70] שמעון בן שטח תלה 80 נשים בעוון כישוף[71] אישה נסקלה בעקבות יחסי מין עם בנה[72] ובת כהן נשרפה בשל שזינתה כשהייתה נשואה.[73] בתלמוד מובאות גם עדויות לביצוע עונש מוות בידי רב שילא,[74] רב חמא[75] ורב כהנא,[76] ועל יהודי מצרים שהוציאו להורג אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ביום כיפור.[77] לפי דעה בתלמוד, דיני נפשות בירושלים פסקו ארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש השני (בשנת 30 לספירה).[78]
לפי התלמוד וספרות ההלכה, יש חוטאים שמצווה לגרום למותם בעקיפין אף ללא משפט: "המינין והמסורות והמומרים מורידין ולא מעלין",[79] אך בימינו מקובל שהלכות אלה אינן נוהגות.
קנאים פוגעים בו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קנאים פוגעים בו
קנאים פוגעים בו היא הלכה שמתירה (אך לא מחייבת, בניגוד לבית דין) לאדם המונע מרגשי קנאות דתית להרוג עבריינים בשלוש עבירות: מעילה וגניבת כלי שרת, קללת ה' בשם עבודה זרה ובעילת גויה בפרהסיא. הקנאי רשאי להרוג את העבריינים בלי משפט ובלי ידיעת בית דין. בניגוד להלכה המחייבת עונש מוות על הריגת יהודי, ואפילו יהודי שחטא בחטא חמור, הקנאי פטור מכל עונש.[80] יש הקובעים שדין "קנאים פוגעים בו" אינו תקף בימינו.
בנצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישו הנוצרי הוצא להורג בצליבה. מותו הוא מוטיב נפוץ באמנות הנוצרית, והצלב הוא סמל לאמונה הנוצרית. לנוצרים רבים די בכך על מנת להתנגד לעונש המוות, אך ישנם רבים אחרים אשר אינם מתנגדים לעונש המוות. באימפריה הביזנטית לא היה עונש המוות נהוג, ובמקומו נהוגה הייתה הטלת מום. הנוצרים התומכים בעונש המוות בדרך כלל נוהגים לצטט פסוק מהברית החדשה שבו תומך ישו בעונש המוות לפוגעים בילדים קטנים.
באסלאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשריעה – הדין הדתי המוסלמי, נהוג עונש המוות שנקרא קיסאס. חכמי ההלכה רואים שיש שתי מטרות לקיסאס: התגמול וההרתעה. לפי השריעה ניתן להוציא להורג מוסלמי על רצח של מוסלמי אחר. חלק ניכר מחכמי ההלכה המוסלמים סברו שאין להטיל עונש מוות על מוסלמים אשר רצחו לא מוסלמים, אם הרצח נבע מעוינות דתית ומשיקולי מלחמה בין שני הצדדים על בסיס אידאולוגי דתי. עם זאת, אסכולות שהיו מזוהות עם השלטון המוסלמי, כמו האסכולה החניפית הטילו עונש מוות על מוסלמים אשר רצחו לא מוסלמים בתחומי המדינה המוסלמית. אסכולות אלו ראו שיש להחיל את עונש המוות מבלי להפלות אנשים על מוצאם הדתי או השבטי.
רובם ככולם של חכמי ההלכה מסכימים ביניהם על עונש מוות על ניאוף – אם ישנם לכך ארבעה עדים, ויש חילוקי דעות ביניהם על ביצוע דין מוות על המרת דת האסלאם, הרשעה שלישית בשתיית אלכוהול והרשעה חמישית בגנבה. בעוד שמרביתם ככולם של חכמי ההלכה סבורים שיש להטיל עונש מוות על לא מוסלמים אשר רצחו מוסלמים, הרי היו חילוקי דעות ביניהם על הטלת עונש מוות על ניאוף. היו חכמי הלכה שהתנגדו לעונש מוות מצד שלטון מוסלמי על עבירות ניאוף שבוצעו על ידי לא מוסלמים. הסיבה קשורה שלפי הסכם החסות שהוענק ללא מוסלמים, המדינה המוסלמית אינה רשאית להטיל עונשי מוות על עבירות דתיות של הלא מוסלמים כמו עבירת הניאוף. אולם היו חכמי הלכה אחרים שטענו שגם לפי היהדות והנצרות, הוטל עונש מוות על ניאוף ובכך ביצוע דין המוות עליהם לא נחשב כהתערבות דתית בענייני דת, אלא היא בעצם אכיפת החוק הדתי של הקהילה הלא מוסלמית, תוך הסכמת הלא מוסלמים עצמם.
עונש המוות נתפס כזכות של המשפחה של הנרצח ולא זכותה של המדינה המוסלמית. בכך המשפחה של הנרצח יכולה לוותר על עונש המוות אם היא רצתה להתפשר עם משפחת הרוצח באמצעות הסכם של סולחה, שבו בדרך כלל שילמה משפחת הרוצח פיצוי כספי שנקרא בשם דיה למשפחת הנרצח במקום עונש המוות.
בארצות רבות שבהן יש רוב למאמינים באסלאם אין השריעה נוהגת, במיוחד בארצות שהיו תחת שלטון קולוניאלי מערבי.
בבודהיזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבודהיסטים שוללים את עונש המוות מאחר שהוא מונע מהאדם את האפשרות לעבור שינוי רוחני ולכפר על פשעו.[81]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איבון קוזלובסקי-גולן, עד שתצא נשמתך: עונש המוות בארצות הברית - היסטוריה, משפט וקולנוע, רסלינג, תל אביב, 2010.
- זאב ויסמן,עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991. פרק תשיעי: מקומו של העם בביצוע גזרי דין מוות, עמ' 175–184.
- אלבר קאמי, הרהורים על הגיליוטינה, ירושלים, כרמל, 2008.
- Hood, R., & Hoyle, C. (2015). The death penalty: A worldwide perspective. OUP, Oxford.
- International Bar Association. (2008). The Death Penalty Under International Law. A Background Paper to the IBAHRI Resolution on the Abolition of the Death Penalty.
- Prokosch, E. (2004). The death penalty versus human rights. COUNCIL OF EUROPE. Death : Beyond Abolition. Strasbourg: Council of Europe.
- Schabas, William., A. (1998). International Law and Abolition of the Death Penalty. The Washington and Lee Review, 55(3), 797-846.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עונש מוות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ירון אונגר, עונש המוות, באתר הכנסת - הלשכה המשפטית, 25 בנובמבר 2013
- נפתלי רוטנברג, לא לעונש מוות, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2011
- בועז סנג'רו, על עונש המוות בכלל ועל עונש המוות בגין רצח בפעולת טרור בפרט, עלי משפט, כרך ב', ינואר 2002 (ארכיון)
- יותם ירקוני, למה אין עונש מוות בישראל – הסיפור המלא, באתר ליברל, 10 באוגוסט 2015
- Capital Punishment U.K, מתמקד במיוחד במאות האחרונות בבריטניה וארצות הברית אך כולל גם סקירה היסטורית
- רויטרס, איראן בראש: שיא בהוצאות להורג בעולם זה 25 שנה, באתר ynet, 6 באפריל 2016
- גיא אלסטר, תחיית המוות: העונש החמור מכולם צובר פופולריות חדשה בעולם, באתר וואלה, 18 באוגוסט 2016
- Lars Norman Jorgenssen, "End of the Death Penalty." November 4, 2013
עונש מוות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Deterrence and the Death Penalty 2012. (באנגלית)
- ↑ https://eds.p.ebscohost.com/eds/detail/detail?vid=1&sid=dd92870d-4895-48c8-9b62-64f65fc2b46d%40redis&bdata=Jmxhbmc9aGUmc2l0ZT1lZHMtbGl2ZSZzY29wZT1zaXRl#AN=185649129&db=asx
- ↑ Joanna Shepherd, Deterrence versus Brutalization: Capital Punishment's Differing Impacts among States, Michigan Law Review 104, 2005-01-01, עמ' 203
- ↑ https://eds.p.ebscohost.com/eds/detail/detail?vid=1&sid=dda65d60-091c-443e-850a-da3140251e61%40redis&bdata=Jmxhbmc9aGUmc2l0ZT1lZHMtbGl2ZSZzY29wZT1zaXRl#AN=152538832&db=sih
- ↑ Do Executions Lower Homicide Rates: The Views of Leading Criminologists'
- ↑ Personality Characteristics of “Self Martyrs”/“Suicide Bombers” and Organizers of Suicide Attacks
- ↑
- ↑ Abolitionist and retentionist countries as of December 2024, Amnesty International, 2025-04-07 (באנגלית)
- ↑ Global: Recorded executions hit their highest figure since 2015, Amnesty International, 2025-04-08 (באנגלית)
- ↑ The death penalty is the ultimate cruel, inhuman and degrading punishment., Amnesty International (באנגלית)
- ↑ Amnesty International Global Report: Death Sentences and Executions 2024, Amnesty International USA (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Death penalty in 2024 – Facts and figure, April 10, 2025 (באנגלית)
- 1 2 The death penalty is the ultimate cruel, inhuman and degrading punishment., Amnesty International (באנגלית)
- ↑ Which Countries Still Use the Death Penalty?, Cambodianess (באנגלית)
- ↑ Estelle Nilsson-Julien, Global execution figures hit highest level in almost a decade, says Amnesty, April 8, 2025 (באנגלית)
- ↑ https://deathpenalty.org/death-penalty-globally/
- ↑ Global execution figures hit highest level in almost a decade, says Amnesty
- ↑ Death penalty: key facts about the situation in Europe and the rest of the world, Topics | European Parliament, 2019-02-25 (באנגלית)
- ↑ The Death Penalty Globally..., Death Penalty FOCUS (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Death penalty in 2024 - Facts and figures, Amnesty International Thailand, 2025-04-10 (באנגלית בריטית)
- ↑ אמנסטי אינטרנשיונל: עונש מוות 2013 – מדינות ספורות גרמו לעלייה בהוצאות להורג בעולם, באתר של אמנסטי אינטרנשיונל, 27 במרץ 2014
- ↑ בית המשפט המחוזי בירושלים, פסק הדין בתיק פלילי 40/61 - היועץ המשפטי לממשלה נגד אדולף בן אדולף קרל אייכמן [גרסה אלקטרונית], באתר פרוייקט בן יהודה, גזר הדין במשפט אייכמן
- ↑ ז' - בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים, סימן ב' - בגידה, חוק העונשין תשל"ז - 1977, ישראל: מדינת ישראל
- ↑ באשמת המרגל טוביאנסקי נהרגו מאות יהודים בירושלים, מעריב, 4 במאי 1949
- ↑ א.בארי נמצא אשם ונידון למאסר של יום אחד, קול העם, 23 בנובמבר 1949
- ↑ יובל יועז, בג"ץ חייב לפסול את חוק עונש מוות למחבלים, באתר זמן ישראל, 3 באפריל 2026
- ↑ כרמי, נעמה. זכויות אדם: מבוא תאורטי, רסלינג, 2018. פסיק, הספרייה הדיגיטלית
- ↑ בית המשפט המחוזי בירושלים, פסק הדין בתיק פלילי 373/86 - מדינת ישראל נגד איוון (ג'והן) דמיאניוק, ירושלים: מדינת ישראל, 1988
- ↑ בית המשפט העליון, פסק הדין בערעור פלילי 347/88 - איוון (ג'והן) דמיאניוק נגד מדינת ישראל, ירושלים: מדינת ישראל, 1993
- ↑ Dieter, Richard (July, 1997). Innocence and the Death Penalty. Retrieved 04 December, 2017.
- ↑ UN General Assembly, Universal Declaration of Human Rights, 10 December 1948, 217 A (III), Article 5.
- ↑ Meeropol, Rachel (October 10, 2011). "Death Row: America's Torture Chamber." Retrieved December 04, 2017.
- ↑ Schabas, W. A. (1997). The Death Penalty as Cruel Treatment and Torture: Capital Punishment Challenged in the World's Courts. CAMBRIDGE LAW JOURNAL, 56(2), 426-428.
- ↑ כרמי, נעמה. זכויות אדם: מבוא תאורטי, רסלינג, 2018. פסיק, הספרייה הדיגיטלית
- ↑ Geneva Convention (1929). Introduction. Retrieved 04 December, 2017.
- ↑ UN General Assembly, International Covenant on Civil and Political Rights, 16 December 1966, United Nations, Treaty Series, vol. 999, p. 171, Article 6.
- ↑ Economic and Security Council (July 21, 2015). "Capital punishment and implementation of the safeguards guaranteeing protection of the rights of those facing the death penalty". Retrieved 04 December, 2017.
- ↑ El-Awa, M. S. (1981). Punishment in Islamic Law, American Trust Publications.
- 1 2 כרמי, נ (2018). זכויות אדם: מבוא תאורטי, רסלינג
- ↑ European Court of Human Rights (October 2015). Death Penalty Abolition. Retrieved 04 December, 2017.
- ↑ Ocalan v Turkey European Court of Human Rights (First Section) Application 46221/99, Judgement of 12 May 2005.
- ↑ Organization of American States (OAS), American Convention on Human Rights "Pact of San Jose, Costa Rica" (B-32), 22 January 1969, Article 4. Retrieved 27 December, 2017.
- ↑ Organization of American States (OAS), Protocol to the American Convention on Human Rights to Abolish the Death Penalty ("Pact of San Jose"), 8 June 1990, OAS Treaty Series, N°.73, Retrieved 27 December, 2017.
- ↑ Council of Europe, Convention for the Protection of Human Rights and Fundamental Freedoms, 04 November 1950, Protocol 6.
- ↑ European Union (June 15, 2016). EU Policy on Death Penalty. Retrieved 01 January, 2018.
- ↑ European Union (December 18, 2000) Charter of Fundamental Rights of the European Union, Article 19.
- ↑ League of Arab States. Arab Charter on Human Rights, May 22, 2004, Article 6.
- ↑ Assembly, UN General. "Moratorium on the use of the death penalty. 65/206. 21 December 2010." New York: United Nations
- ↑ Death penalty disproportionately affects the poor, UN rights experts warn, OHCHR (באנגלית)
- ↑ סוכנויות הידיעות (30 במרץ 2010), "אמנסטי: סין - "אלופת העולם" בהוצאה להורג", nrg, 4 בדצמבר 2017
- ↑ Roger Judge v Canada (2006). 2006 Decisions, 114.
- ↑ Thomas Brown, Murder (Abolition of Death Penalty) Act 1965: 50 Years, 2026-04-28
- ↑ Bachan Singh Vs. State of Punjab, AIR 1980 SC 898 & Machhi Singh Vs. State of Punjab, Eagle Institute Of Law
- ↑ Supreme Court of India
- ↑ Wayback Machine, www.mha.gov.in
- ↑ Penal Code – English – Japanese Law Translation, www.japaneselawtranslation.go.jp
- ↑ Case News on TCC Judgment 113-Hsien-Pan-8 (2024) – Constitutional Court R.O.C. (Taiwan), cons.judicial.gov.tw
- ↑ Ministry Of Justice-Regulations for Executing the Death Penalty 20250416, mojlaw.moj.gov.tw
- ↑ https://elaw.klri.re.kr/eng_service/lawView.do?hseq=28627&lang=ENG
- ↑ Andrea Bottorff, South Korea high court rules death penalty constitutional, www.jurist.org, 2010-02-25 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ דוד זבולוני, התביעה דורשת: עונש מוות לנשיא שניסה לבצע הפיכה, בעיתון מקור ראשון, 13 בינואר 2026
- ↑ Joint Statement: International Human Rights Groups Oppose the Death Penalty for Former South Korean President Yoon Suk-Yeol Who is on Trial for Insurgency | Human Rights Watch, 2026-01-30 (באנגלית)
- ↑ שילֹה פריד, מה ההלכה היהודית חושבת על עונש מוות?, באתר ynet, 31 במרץ 2026
- ↑ קראו בכותר - בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה: פרקים בתולדות החברה והתרבות, באתר kotar.cet.ac.il
- ↑ ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק כ"ז
- ↑ ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוק ה'
- ↑ ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק י"ט
- ↑ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג'
- ↑ ספר מלכים א', פרק ב'
- ↑ בבלי מסכת חגיגה טז ע"ב
- ↑ משנה סנהדרין פרק ו משנה ה
- ↑ בבלי קידושין פ ע"א
- ↑ משנה סנהדרין פרק ז משנה ב
- ↑ בבלי ברכות נח ע"א
- ↑ בבלי סנהדרין נב ע"ב
- ↑ בבלי בבא קמא קיז ע"א
- ↑ בבלי גיטין נז ע"א
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"א, עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ו, עמוד ב'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק י"ח, הלכה ו'. משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה ד'
- ↑ BBC - Religions - Buddhism: Capital punishment (באנגלית)
| ערכים העוסקים בענישה | ||
|---|---|---|
| ענישה | ענישה • ענישה בישראל • ענישה במדינות העולם | |
| סוגי ענישה | חרם חברתי • מבחן וטיפול בקהילה • קנס • פיצוי הקורבן • מאסר עולם • עבודות שירות • מעצר מנהלי • מאסר • בית סוהר • ענישה גופנית • גלות • עונש מוות (בארצות הברית • לקטינים בארצות הברית • בישראל • ברוסיה) | |
| גופי הטלת ענישה | בית משפט • בית דין צבאי • דין משמעתי • בית דין שדה • משפט חברים • חבר מושבעים • חבר מושבעים גדול • וואר דיר • איון על ידי מושבעים | |
| מקור הסמכות לענישה | חוק • תקנון • משמעת • מצווה | |
| תופעות המצריכות ענישה | סטייה חברתית • עבירה | |
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
