עונת יובש לבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עונת יובש לבנה
A Dry White Season
כרזת הסרט
בימוי אוזאן פלסי עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה מרי סלוויי עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט קולין וולנד, אוזאן פלסי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים דונלד סאת'רלנד
ג'נט סוזמן
זקס מוקיי
יורגן פרוכנו
סוזן סרנדון
מרלון ברנדו
מוזיקה דייב גרוסין עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום פייר ויליאם-גלן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דרום אפריקה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1989 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 97 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט בית משפט, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו drywhiteseason
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עונת יובש לבנה (באנגלית: A Dry White Season) הוא סרט דרמה היסטורית אמריקאי משנת 1989, בבימויה של אוזאן פלסי ובכיכובם של דונלד סאת'רלנד, יורגן פרוכנו, מרלון ברנדו, ג'נט סוזמן, זקס מוקיי וסוזן סרנדון. הסרט נכתב על ידי קולין וולנד ואוזאן פלסי בהתבסס על הרומן באותו השם מאת אנדרה ברינק. רוברט בולט גם תרם תיקונים לתסריט, ללא קרדיט.[1] הסרט מתרחש בדרום אפריקה בשנת 1976, ועוסק בנושא של האפרטהייד. ברנדו היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1976, בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, בן דו טויט (דונלד סאת'רלנד) הוא מורה בבית ספר ללבנים בלבד. יום אחד בנו של הגנן שלו, גורדון נגובנה (וינסטון נטשונה), מוכה ואז מועלם על ידי המשטרה הלבנה על השתתפות בהפגנה שקטה למען מדיניות חינוך משופרת לשחורים, אשר עם הגעת המשטרה הופכת לטבח בילדים. גורדון מבקש את עזרתו של בן, המסרב לו מחמת אמונו במשטרה. בהמשך, מתגלה שהילד מת, וגם גורדון נתפס על ידי המשטרה, והוא עובר עינויים בידיו של קפטן סטולץ (יורגן פרוכנו). נגד רצון משפחתו, בן מנסה לגלות יותר על היעלמותו של הגנן שלו בעצמו. בפעם הראשונה הוא מבין את שרואות עיניו, את שלילת הזכויות וחוסר האונים של התושבים השחורים. הכתבת האידאולוגית, מלני ברואר (סוזן סרנדון), מסייעת לבן לחשוף את ה"התאבדות" של גורדון לאחר שעונה על ידי המשטרה. הוא מחליט להביא את האירוע הזה בפני בית משפט בעזרת עורך הדין איאן מקנזי (מרלון ברנדו), אבל הוא מפסיד. הוא ממשיך לפעול בעצמו ותומך בקבוצה קטנה של שחורים, כולל הנהג שלו סטנלי מקהאיה (זקס מוקיי), במאמציהם לגלות מה קרה לגורדון. 

המשטרה הלבנה מגלה את פעילותם, ומעכבת כמה מהאנשים האחראים. כדי להגיש תביעה אזרחית, בן אוסף תצהירים, ומסתיר את המידע בביתו. בן מספר לבנו על התוכניות שלו. בנו ובתו שניהם מכירים את מקומות המסתור, ולאחר שהמשטרה פשטה על הבית וערכה בו חיפוש, יש פיצוץ ליד מקום מסתור, כי בתו של בן בגדה בו וסיפרה למשטרה על המקום, אבל לפני כן, בנו הציל את המסמכים. אשתו של גורדון, אמילי (ת'וקו נטשינגה), נהרגת כאשר היא מסרבת להיות מפונה מביתה. בן מאבד את משרתו, ואשתו ובתו עוזבות אותו. הבת מציעה לאביה לקחת את המסמכים למקום בטוח יותר.

הם נפגשים במסעדה ובן נותן לה מסמכים מזויפים, אשר היא מיד מוסרת לקפטן סטולץ. היא אז מגלה שבמקום לתת לה את המסמכים, בן נתן לה ספר על אמנות. בסוף, בן נדרס על ידי סטולץ, שבתורו נורה על ידי סטנלי, כנקמה. 

השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה [עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאית אוזאן פלסי הייתה כל כך מחויבת ליצירת סרט שמדייק בפרטים של האפרטייד בדרום אפריקה, שהיא נסעה לסווטו בזהות בדויה, והתחזתה לזמרת, כדי לחקור את המהומות שהתרחשו באותה התקופה.[2] השחקן מרלון ברנדו כל כך התרשם ממעשיה של פלסי, שהוא יצא מתוך הפרישה שלו כדי לשחק את התפקיד של עורך הדין לזכויות אדם; הוא גם הסכים לעבוד עבור תשלום איגוד (4,000 דולר), שזה הרבה פחות משכרו הרגיל. גם סאת'רלנד וסרנדון הסכימו לעבוד במשכורות מופחתות, והסרט תוקצב ב-9 מיליון דולר בלבד.[3]

הסרט צולם באולפני פיינווד בבקינגהאמשייר, שבאנגליה, ובלוקיישנים בזימבבואה.

האחים וורנר דחו את הסרט לפני שהוא הגיע ל-MGM, שם עשה היסטוריה בתור סרט האולפן הראשון שבוים על ידי אישה שחורה, הסרט הראשון בו מרלון ברנדו בוים על ידי אישה, לא כל שכן שהיא הוציאה אותו מפרישתו עבור הסרט, וכן הסרט הראשון בו במאי שחור (מכל מגדר) ביים שחקן למועמדות לאוסקר.[4]

פול ניומן התלהב מהפרויקט, וביקש לגלם את בן דו טויט. אך פלסי הרגישה שהוא כוכב גדול מדי, ונוכחותו תאפיל על הסיפור והמשמעות של הסרט. ב-MGM הסכימו, וכך לוהק לתפקיד דונלד סאת'רלנד.[5]

ביקורת וקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא בעת שדרום אפריקה עברה סערות פוליטיות והיו בה הפגנות רבות. הסרט עצמו נאסר תחילה להקרנה בדרום אפריקה על ידי הצנזורה הלאומית, אשר קבעה שהוא יכול לפגוע במאמציו של הנשיא דה קלרק למען רפורמת האפרטהייד. האיסור הוסר מאוחר יותר, בספטמבר 1989, והסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים של Weekly Mail ביוהנסבורג.[6]

הופעתו של ברנדו זיכתה אותו במועמדות לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, והוא זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של טוקיו. פלסי זכתה בפרס "אורסון ולס" עבור הישג קולנועי יוצא דופן.

בקופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עונת יובש לבנה" הרוויח 3.8 מיליון בארצות הברית,[7][8] כנגד תקציב של 9 מיליון דולר.

המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל בעיקר ביקורות חיוביות מהמבקרים. באתר Rotten Tomatoes קיבל הסרט ביקורות חיוביות מצד 81% מהמבקרים, עם דירוג ממוצע של 6.9 מתוך 10.[9] ברנדו, בסרטו הראשון מאז 1980,[10] זכה לשבחים מיוחדים עבור תפקידו הקטן אך מרכזי.

מבקר השיקגו סאן-טיימס רוג'ר איברט קרא ל"עונת יובש לבנה""סרט יעיל, רגשי, כועס, ומרומז" ושיבח את "העין לפרטים" של הבמאית אוזאן פלסי. בוושינגטון פוסט, ריטה קמפלי כתבה כי "'עונת יובש לבנה' הוא קולנוע פוליטי שמורגש כל כך עמוק שהוא מגיע לכדי עילוי מוסרי. תרופה מרה, תזכורת כואבת, הוא מתאבל על דרום אפריקה בעת שהוא מתאר את הזוועות של האפרטהייד. כן, זה סיפור שכבר סופר בקנה מידה גדול יותר, אבל אף פעם לא בכזה להט".[11] ברולינג סטון, פיטר טרוורס, כתב שלבמאית פלסי "יש כישרון בלתי רגיל, אשר הבעיר את הסרט הללא-ספק עצמתי באינטנסיביות וברגש".[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A Dry White Season, Internet Movie Database.
  2. ^ "Euzhan Palcy: The first black female director produced by a major Hollywood studio.". Experience Martinique. אורכב מ-המקור ב-15 March 2013. 
  3. ^ Collins, Glenn. "A Black Director Views Apartheid," The New York Times (Sept. 25, 1989).
  4. ^ "17 Women Who Revolutionized Hollywood". 1 במרץ 2016. 
  5. ^ Euzhan Palcy: A Filmmaker's Journey, James Greenberg, Directors Guild of America, Fall 2015
  6. ^ Kraft, Scott. "Dry White Season Jolts South African Audience". The Los Angeles Times (Sept. 29, 1989).
  7. ^ Cerone, Daniel (26 בספטמבר 1989). "Black Rain, 'Sea of Love' Tops at Box Office : WEEKEND BOX OFFICE". The Los Angeles Times. 
  8. ^ A Dry White Season, Box Office Mojo.
  9. ^ "A Dry White Season (1989)". Rotten Tomatoes. Retrieved March 19, 2011.
  10. ^ Ebert, Roger. "A Dry White Season," Chicago Sun-Times (Sept. 22, 1989).
  11. ^ Kempley, Rita. "A Dry White Season," Washington Post (Sept. 22, 1989).
  12. ^ Travers, Peter. "A Dry White Season," Rolling Stone (Sept. 20, 1989).