עורק בית הברך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עורק בית הברך במבט אחורי על הרגל

עוֹרֵק בֵּית הַבֶּרֶךְ (TA: arteria poplitea) הוא עורק ברגל, באזור הברך, הממשיך את עורק הירך לאחר מעברו במבקע המתוויכים. העורק נע בגומץ הברך ומסתיים בגבולו התחתון של שריר בית הברך, שם הוא מתפצל לעורק השוקה הקדמי ולעורק השוקה האחורי.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

העורק, שהוא המבנה הקדמי ביותר בגומץ בית הברך, נע בסמוך לקופסית מפרק הברך בעוברו בגומץ הבין-עליי. חמישה סעיפים לברך מספקים דם לקופסית המפרק ולרצועות. עורקים אלה – עורק הברך העליון הצדי, עורק הברך העליון התיכון, עורק הברך האמצעי, עורק הברך התחתון הצדי ועורק הברך התחתון התיכון – משתתפים ביצירת רשת השקה סביב הברך.

סעיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי עורק בית הברך הם:

ענפים לשרירים מעורק בית הברך מספקים דם לשרירי מיתר הברך, שריר הסובך, שריר הסוליה ושריר כף הרגל. לענפים העליונים השקות חשובות קלינית עם סופיהם של עורק הירך העמוק ועורקי העכוז.

מבנים סמוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלפנים לעורק בית הברך נמצאים עצם הירך, מפרק הברך ושריר בית הברך. מאחוריו נמצאים וריד בית הברך, עצב השוקה, חיתולית ועור.

היבטים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דופק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שעורק בית הברך עמוק, ייתכן קושי במישוש דופק בעורק זה. המישוש של דופק בעורק מבוצע על פי רוב בעת שהנבדק שוכב פרקדן, תוך כיפוף הברך על מנת להרפות את החיתולית בבית הברך ואת שרירי מיתר הירך. פעימות הדופק נמושות בצורה הטובה ביותר בחלק התחתון של הגומץ, על פני עצם השוקה. היחלשות או אבדן של דופק זה עלולים להעיד על חסימה של עורק הירך.

מפרצת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרצת בעורק בית הברך גורמת לרוב לבצקת וכאב בגומץ הברך. ניתן להבחין בין המפרצת לגושים אחרים באזור באמצעות פעימות הדופק שבמפרצת ובאמצעות אוושות שניתן לשמוע אותן במסכת. מאחר שהעורק נמצא עמוק לעצב השוקה, המפרצת יכולה למתוח את העצב או ללחוץ על כלי הדם המספקים אותו. הכאב מלחץ כזה על העצב הוא לרוב מוקרן אל העור העוטף את ההיבט התיכון של השוק, הקרסול וכף הרגל.

דימום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שהעורק נמצא סמוך לחלק הברכי של עצם הירך ולקופסית המפרק, שברים בירך המרוחקת או פריקה של המפרק עלולים לקרוע את העורק ולגרום לדימום. יתרה מזאת, בשל קרבתם של העורק והווריד, ובשל תחימתם לגומץ הברך, פגיעה משולבת של העורק והווריד עלולה לגרום לפיסטולה ביניהם. כישלון בזיהוי מצבים אלה ובטיפול מהיר בהם עלול להוביל לאובדן הרגל. אם יש הכרח בקשירה של עורק הירך, דם יכול לעבור את החסימה דרך ההשקות בברך ולהגיע אל העורק לאחר מקום הקשירה.