עזובה בת שלחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עֲזוּבָה בַּת-שִׁלְחִי היא דמות מקראית. אשת אסא מלך יהודה ואם יהושפט מלך יהודה. שמה מופיע פעמיים במקרא.[1]

יש הסוברים כי מוצא אביה מהעיר שילחים הנזכרת בספר יהושע כאחת מערי הנגב בנחלת שבט יהודה. ייתכן כי בנישואיו, אסא ביקש ליצור קשרים עם משפחות מאזור הנגב.[2]

מקור שמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המפרשים את שמה כפירוש הפסוק "עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ"[3] שמשמעותו עזרה. אחרים טוענים כי השם עזובה בלשון הערבית הוא מתוקה או נעימה.[2] לדעת נחום אברהם השם עזובה שניתן לשתי נשים בתנ"ך[4] מרמז על תופעה של נטישת תינוקות ואימוצם על ידי אחרים במקרא. השורש ע-ז-ב המקביל לשורש ש-ל-כ מרמזים על תופעה זו של נטישה ואילו השורש א-ס-פ המנוגד להם מרמז על אימוץ ככתוב בתהילים כ"ז :כִּי-אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי: וַה' יַאַסְפֵנִי.[5] ייתכן אם כן כי עזובה ננטשה בלידתה על ידי אמה ושלחי הוא זה שאספה ואימצה.[6]

יש שסברו כי הנביא ישעיהו רמז לשמה בנבואת הגאולה, שתבוא לשתיים מאמהות מלכי יהודה עזובה וחפצי-בה: לֹא-יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה--כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה.[7] אחרים טוענים כי השם המופיעים בפסוק ניתן לעיר ירושלים על ידי ישעיהו בתגובה לייאוש אשר אחז בעם לאחר החורבן והתחושה שה' אינו רוצה בעירו ירושלים עוד. בתגובה עונה הנביא כי שמה החדש של ירושלים הוא חפצי-בה כלומר ה' חפץ בעירו.[8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק מ"ב, ספר דברי הימים ב', פרק כ', פסוק ל"א
  2. ^ 1 2 יהודה אדרי, נשים בתנ"ך ובאספקלריית חז"ל, קריית גת, דני ספרים, 2009, ע"מ 198
  3. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ה'
  4. ^ השנייה היא עזובה אשת כלב בן חצרון
  5. ^ ספר תהילים, פרק כ"ז, פסוק י'
  6. ^ נחום אברהם, אנשי שוליים בתקופת המקרא, ירושלים, מוסד ביאליק, 2011, ע"מ 75-74
  7. ^ יהודה אדרי, נשים בתנ"ך ובאספקלריית חז"ל, קרית גת, דני ספרים, 2009, ע"מ 119
  8. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיהו, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, ע"מ 269