עזרא הסופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף עזרא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "עזרא" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עזרא (פירושונים).
עזרא
עֶזְרָא
Cassiodorus manuscript.png
עזרא הסופר בקודקס אמיאטינוס, כתב היד העתיק ביותר של הוולגטה, מהמאה ה-8
מקום פעילות מסופוטמיה, פחוות יהודה
רבותיו ברוך בן נריה
תלמידיו שמעון הצדיק
חיבוריו ספר עזרא, רוב דברי הימים (לפי התלמוד הבבלי)

עֶזְרָא הַסּוֹפֵר (חי במאה ה-4 לפנה"ס, נפטר ב-ט' בטבת או ב-י' בטבת) היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון ובתחילת תקופת בית שני. כינויו "הסופר" מתאר את בקיאותו בתורה ואת פעולותיו בלימוד התורה והעתקתה. דעה נוספת מסבירה שזה כינוי לפקיד גבוה בממלכת פרס.

על פי המסורת היהודית, בשנת ג'תט"ו, 346 לפנה"ס, (כשנה לאחר חנוכת בית המקדש השני - בבלי ראש השנה דף ג, עמוד א), עלה עזרא מבבל לירושלים בראש חבורה, כממונה מטעם מלך פרס ארתחשסתא. הוא הביא עמו מענק של כסף וזהב ממלך פרס עבור בית המקדש ותרומות של יהודי פרס שהועלו באישור המלך, בנוסף לתקציב קבוע של המלך עבור בית המקדש.

על עזרא נאמר בתוספתא[1] כי ראויה הייתה התורה להינתן על ידיו, אלא שבא משה רבנו וקדמו. עזרא הסופר נפטר בט' בטבת, ומאחר שיום זה סמוך לעשרה בטבת, יום האבל לציון תחילת המצור הבבלי על ירושלים, צירפו את האבל על מותו של עזרא אליו.

על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים (המאה ה-1 לספירה), עזרא נפטר בשיבה טובה "ונקבר בכבוד רב בירושלים".[2] לפי מסורות עממיות נקבר עזרא בעיראק, בקבר עזרא הסופר והאתר שימש מוקד עלייה לרגל ליהודי עיראק ומוסלמים.

על שמו רחובות בישראל, תנועת הנוער הדתית עזרא וכן היישוב בית עזרא.

מעמדו וסמכויותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא היה "שליח המלך", כלומר הממונה מטעמו על היהודים שישבו בנציבות עבר הנהר (ובכלל זה מחוץ למחוז יהודה). מתוקף תפקידו הוא היה שופט עליון שביכולתו לגזור קנסות, עונשי מאסר, גלות, ואפילו עונש מוות. בסמכותו היה מינוי שופטים ודיינים שיסייעו להשליט את חוקי התורה ("חוקי האבות") שהוכרו כחוקי המלך. ככלל, סמכותו של עזרא מוגדרת כסמכות אוטונומית דתית ולא כתפקיד פוליטי.

פעולותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא הסופר קורא בתורה לפני העם. תחריט מעשה ידי גוסטב דורה.

עזרא פעל לחיזוק לימוד התורה וקיומה, והנחיל לעם את ההכרה שעבודת הקב"ה מתבצעת בידי כל יחיד בדומה לעבודת הקב"ה על ידי הכהנים בבית המקדש. בפעולותיו נקט עזרא בעיקר גישה של הסברה, שכנוע ותיקון תקנות, אותה העדיף על פני כפיה שרירותית. לפי חלק מהמפרשים עזרא חתם על "האמנה" בשם עזריה. ייתכן גם שלא חתם מפני שרק ראשי העם חתמו על האמנה, כנציגי העם, ולא המנהיגים הרוחניים שהם אלה שדרשו את חתימת האמנה, כנציגי האלוהים.

מיד בהגיעו לארץ ישראל, בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא, הגיעו אליו חלק מהשרים וסיפרו כי נפוצים נישואי תערובת עם העמים השכנים, בעיקר בקרב עשירי העם. עזרא שראה בנישואי תערובת חטא חמור שעלול לגרום לעונש גלות וסכנת התבוללות דתית ולאומית, הגיב בזיעזוע, קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו וצם. קהל גדול שהתאסף סביבו בכה וקרא לגרש את הנשים הנוכריות. עזרא השביע את הכהנים והלוים לסייע לו וכינס את העם לאספה מיוחדת ואיים להחרים את רכושו של מי שיעדר מהאספה. באסיפה השביע עזרא את העם להיפרד מהנשים הנוכריות (אפשרות גיורן של הנשים הנוכריות לא הוזכרה כלל), והוחלט להקים בית דין מיוחד לגירוש הנשים הנוכריות. בבירור שערך בית הדין התגלה פגם ביחוסם של 113 איש. ראו הרחבה בגירוש הנשים הנוכריות.

פרשנים וחוקרים מייחסים לו את הצבת החיץ בין היהודים לבין העמים האחרים שישבו בארץ או מטעמים אחרים:[3]

כדי לחזק את קריאת התורה, כינס עזרא את כל העם לאספה מיוחדת בראש השנה. באסיפה עמד עזרא על מגדל עץ, וקרא בתורה לאוזני כל העם. לצידו עמדו 13 ממנהיגי העם והלויים וכנראה הסבירו לעם את פירוש הקריאה.

בין פעולותיו העיקריות לחיזוק לימוד התורה נמנות התקנות הבאות:

  • הנהגת טעמי המקרא.
  • תקנה לקרוא בתורה בראש השנה (לדעת חלק מהמפרשים).
  • העמדת מתורגמן ליד הקורא בתורה, כדי שיסביר את הפירוש לשומעים.

לצידו פעלו תלמידיו שכונו "סופרים". הסופרים היו ביישובי יהודה העתיקו ספרי תורה למדו את העם תורה ותקנו תקנות.

תקנות עזרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא נחשב החוליה המקשרת בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה. חז"ל מונים עשר תקנות שנתקנו לעם ישראל על ידי עזרא[5], והן:

  1. קריאת התורה בימים שני וחמישי, וכן בתפילת מנחה של שבת. הקריאה בימי שני וחמישי נועדה למנוע מצב של שלושה ימים רצופים בלא קריאה בתורה, והקריאה במנחה בשבת נועדה לאלו שלא יכולים להגיע לקריאה בימי החול.
  2. קריאת פרשיות התוכחה, המכילות את הקללות המגיעות לישראל אם יפרו את התורה, בזמנים קבועים: את הכתובות בספר ויקרא לפני חג השבועות ואת הכתובות בספר דברים לפני ראש השנה, על מנת שתכלה שנה וקללותיה[6]. תקנה זאת מתאימה יותר לסדר קריאת פרשת השבוע במסורת הבבלית ולא למסורת הארץ ישראלית של סיום התורה כל שלוש שנים.
  3. ישיבת בתי הדין בימי שני וחמישי, שהיו ימי השוק בהם מתכנסים בני הכפרים בעיירות הגדולות[7].
  4. כיבוס הבגדים בימי חמישי, כדי שביום שישי יהיו פנויים להכנות האחרות לשבת.
  5. אכילת שום בערבי שבת, כי השום מרבה את הזרע.
  6. השכמת האישה בבוקר לאפות, כדי שיהיה לחם מצוי בבית עבור העניים.
  7. לבישת סינר על ידי הנשים משום צניעות.
  8. שתהא אשה חופפת וטובלת.
  9. מעבר רוכלים ממקום למקום ומכירת תכשיטי נשים כדי שהנשים תמצאנה חן בעיני בעליהן. תקנה זאת מונעת מסוחרי המקום למנוע תחרות מצד רוכלים אשר אינם כפופים למסי המקום.
  10. טבילת עזרא - חיוב טבילת בעל קרי לפני לימוד תורה ותפילה.

מספר עליותיו לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת בשאלה האם עזרא עלה מבבל יחד עם זרובבל ויהושע, ונמצא שעלה פעמיים מבבל: לאחר הצהרת כורש עלה לארץ יחד עם זרובבל, כעבור זמן קצר חזר לבבל, ועשרים וארבע שנים לאחר עלייתו הראשונה, בימי ארתחשסתא, עלה שנית לארץ[8]. או שעלה פעם אחת בלבד בימי ארתחשסתא כפי שמסופר בספר עזרא[9].

המחלוקת נעוצה בשאלה האם המאורע המתואר בספר נחמיה פרק ח, בו עזרא מקריא את התורה לעם ישראל, אירע סמוך לעליית נחמיה ובניית חומת ירושלים, או שתיאור זה הוא חלק מ'ספר היחס' שמתאר את עליית זרובבל וצוטט בפרק ז של ספר נחמיה.

לכל הדעות בשנים שבין עליית זרובבל לעליית עזרא, שהה עזרא בבבל, וחז"ל בארו שסיבת שהותו בבבל הייתה מאחר שרצה להמשיך בלימוד התורה מפי ברוך בן נריה שהיה "אדם גדול וישיש ואפילו בגלקטיקא (=באלונקה) לא יכול להטען".[10] בכך משמש עזרא הסופר חוליה מקשרת במסירת התורה בין הדורות שכן ברוך בן נריה היה תלמידו של ירמיהו הנביא.

קשייו ומתנגדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מעשירי העם תמכו ב"גישה הקוסמופוליטית" שתמכה בין היתר בנישואי תערובת תוך הצדקה שזה יסייע להפצת היהדות לעמי האזור, והתנגדו לפעולותיו של עזרא, שביסס את "הגישה הבדלנית" שדרשה לשמור על טוהר העם היהודי "זרע קודש", וראתה בנישואי תערובת גם חטא חמור שעונשו גלות וגם סכנת התבוללות דתית ולאומית.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא היה בנו של שריה הכהן שהיה בן למשפחת כוהנים מבית צדוק, שנהרג על ידי נבוכדנצר בזמן חורבן בית ראשון. אחיו של עזרא היה יהוצדק אביו של יהושע הכהן הגדול בתחילת תקופת שיבת ציון.

לפי התלמוד, רבי אלעזר בן עזריה היה דור עשירי לעזרא, וזו הייתה אחת הסיבות למינויו לנשיאות.

תאריך פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר עזרא הסופר, בבצרה שבעיראק.

בסליחה אשכנזית מפורסמת, המזוהה כנכתבה על ידי יוסף טוב עלם, נאמר שעזרא נפטר בט' בטבת ותאריך זה מופיע במגן אברהם ובספרי מפרשים אחרים של השולחן ערוך[11]. לעומת זאת, במספר סליחות ספרדיות, ובספרים אחרים, כמו ספר היוחסין של אברהם זכות[12], כתוב שעזרא הסופר נפטר בי' בטבת[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עזרא הסופר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סנהדרין ד.
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ה, פסקה ה, סעיף 158.
  3. ^ רבי עזריה מן האדומים, בספרו מאור עיניים, פרק ט', עמ' 144 פירש את דברי הירונימוס (342 - 420) המצוטטים בהערות בהמשך (לגבי החלפת הכתב), כך: "שלא יתערבו היהודים עם השומרונים", אולם שד"ל (במכתבו לרפאל קירכהיים, מודפס בספרו של קרכהיים: כרמי שומרון, עמ' 109-110) מדייק בניסוח הלטיני, ומבאר שהכוונה היא: "שלא יתערבו כתבי הקודש של היהודים עם כתבי הקודש של השומרונים"
  4. ^ * הירונימוס בעיבוד ללטינית של ספרו היווני של אוסביוס (263? – 339) "כרוניקות" "[...] Hujus tempore Esdras sacrae Scripturac Hebraeo rum scriba litteratus ao noscebatur quem ajunt omites Divinas Scriptures recoluisse Judaeisquc de integro tradidisse novis characteribus [...]" (אוסביוס, Chronicle, ‏"The Hebrew Chronicle", (הנוסח הארמני עם התרגום ללטינית). פסקה 41 (בתרגום לאנגלית על ידי Robert Bedrosian‏). (במטרה להבדיל בין היהודים לבין השומרונים ["עמי הארצות"] שהשתמשו בכתב הקודם).
  5. ^ על פי תלמוד בבלי ברכות כ"ב; בבא קמא פ"ב
  6. ^ מגילה לא:
  7. ^ כתובות ג.
  8. ^ תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ו הלכה א. מיוחס לרש"י נחמיה ז, ה-ו. ראה בהרחבה בשו"ת דברי חכמים סימן קב
  9. ^ שיר השירים רבה ה, א. רלב"ג ספר נחמיה סוף פרק ז.
  10. ^ מדרש שיר השירים רבה, פרשה ה', ה'
  11. ^ שלמה האאס, ‏כרם שלמה, אורח חיים, פרעסבורג 1843, סימן תקפ"ח, באתר HebrewBooks
  12. ^ אברהם זכות, ‏ספר יוחסין, קראקא, ש"מ (1580), דף י"ד, ב, באתר HebrewBooks
  13. ^ חיים סיימונס, סיבות לתענית תשעה בטבת, סיני 106 (1990), עמ' קלט