עזרא דגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עזרא דגן
עזרא דגן
עזרא דגן
לידה 2 באפריל 1947 (בן 74)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, שחקן תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עזרא דגן (נולד ב-2 באפריל 1947) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, זמר, פנטומימאי, במאי תיאטרון, מורה ומרצה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא דגן נולד ב-1947 כעזרא אוז'לבו למשפחה ממוצא טורקי.[1] למד תיאטרון ופנטומימה במגמה לדרמה בבית הספר לאמנויות "רננים", בסטודיו למשחק של נולה צ'לטון ופנטומימה אצל קלוד קיפניס ויורם בוקר.

בשנת 1964 שיחק בתיאטרון הנוער "שחרית" וב-1967 בתיאטרון "הפרסה", מיסודם של תלמידי נולה צ'לטון.

שירת ב"להקת גייסות השריון" בשנים 1965–1968, שם שיחק את מילותיו הראשונות של חנוך לוין על הבמה: ב"תותח בראש" ובמערכון "רחמו" של דן אלמגור.

היה נשוי לצילה דגן ולהם בן אחד. כיום נשוי לעירית דגן, להם שלושה בנים.

בשנים האחרונות מנהלים עירית ועזרא דגן מנהלים את הפרויקט הטיפולי-חינוכי: "תיאטרון עדוּת - לספר כדי לחיות", מפגש בין דורי, ניצולי שואה ותלמידי בתי ספר. הם המנחים, המטפלים, הכותבים הבמאים והמפיקים.

ב-7 באפריל 2013 קיבלו בני הזוג פרס מפעל חיים על הקמת התיאטרון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתתף בהצגות רבות בתיאטרון הישראלי: "צץ וצצה", משירי נתן אלתרמן בתיאטרון העממי, בתפקיד ליגוריו בהצגה "מנדרגולה" בתיאטרון חיפה, "המסע אל ארץ התוף" בתיאטרון החאן ירושלים, "נפוליון - חי או מת!" ו"מעשה בחייל" בתיאטרון בימות, "חיים בכספת" בפסטיבל תיאטרונטו, "אני אשתי שלי" בתיאטרונטו - 2016 "הפטריוט" במרכז התיאטרוני בנווה צדק, "מות הלבנה" בבית לסין ו"תעלת בלאומילך" ו"חולה אהבה בשיכון ג'" בתיאטרון הקאמרי.

דגן ביים הפיק ושיחק גם בהצגות ילדים רבות בשיתוף אשתו עירית דגן: "עיגול ועוד משולש בריבוע" מאת דתיה בן דור, "לא יאומן כי יסופר", משירי ע. הלל, "בית ממכר אגדות" מאת מיכאל דק, "עברית יפה שלי" מאת יורם טהר-לב, "ואז היהודי אמר"- ינקלה יעקובסון, וב"מלך, לוליין ופושטת יד".

הקליט שירים יחד עם רבקה זהר: "צץ וצצה", עם אשתו לשעבר, צילה דגן: "בולבול תגיד לי למה" ו"מעשה בלביבות". זכה במקום הראשון ב"פסטיגל" 1981 בשיר: "איגן מיגן".

מאז 1995 נמנה דגן עם סגל השחקנים של התיאטרון הקאמרי של ת"א.

פנטומימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתף פעולה עם יורם בוקר: "מחזה לימוד" של ברכט, "טסטמוניום", "קרוסל", "גיזת הזהב" ובמעברי הפנטומימה בשידור אירוויזיון 1979 מישראל.

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיחק בסרטים: "נורית", "הפחדנים", "מתנה משמים", "אמריקה 3000", "המהפכן", "ילדי סטלין", "מאחורי הסורגים 2", "זמן אמת" ו"רשימת שינדלר" בתפקיד רב' יעקב מנשה לברטוב, "גיא אוני", "רצח לארוחת בוקר", "הבן של האחרת", "בית שלישי"[2].

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיחק בתוכניות הטלוויזיה: "ערוגות החשק", "חור במסך", "בוצ'ה", "התזמורת", "האסיסטנט של אלוהים", "גופה בחולות" אלוף בצלות ואלוף שום", "החיים זה לא הכל" ובתוכניות לילדים: "אות אות אות", "הילדים משכונת חיים", "קישקשתא", "הצצקנים", "מסיבת גן", "פרפר נחמד", "מתגלגלים" ו"סיפורי שמש 22".

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגשי תיאטרון: "פטפוטים ופנטומימה" - על לשון הגוף ושפת התנועה, "תקלה קלה", "מסתורין" ומפגש קולנוע: "רשימת שינדלר - רשימת שפילברג".

בימוי: הצגת שירי ע. הלל "אני פשוש", "מערת הקסמים" עם חוה אלברשטיין ועודד תאומי, הקים וביים את "להקת התותחנים", "להקת גולני" וצוותי ההווי: שבע, 401, וחטי' 14 וביים יחד עם עירית דגן את התיאטרון העירוני של חולון.

הוראה: לימד 12 שנה באוניברסיטת חיפה - בחוג לתיאטרון: טכניקות פנטומימה ומשחק מסוגנן ובביה"ס למשחק בית צבי והרצה על לשון הגוף בפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון.

תפקידים בתיאטרון הבימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים בתיאטרון הקאמרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא דגן עם רמי ברוך ורוזינה קמבוס בהצגה "בית ספר לנשים", 2012

פרסים ואותות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1974 - קיבל בתיאטרון הבימה את פרס "טנא למשחק" על תפקידיו ב"על קלות דעת וצביעות" וב'אוצר".
  • 1980 - פרס כינור דוד כשחקן השנה על תפקידיו: פוק ב"חלום ליל קיץ" ופסטה ב"הלילה ה-12" בהבימה.
  • 2010 - "אות המופת החברתי" של כנס ישראל-שדרות לחברה על תרומתם לחברה הוענק לעירית ולעזרא דגן, יוצרי הפרויקט החינוכי-טיפולי: "תיאטרון עדוּת -לספר כדי לחיות", מפגש בין דורי ארצי: ניצולי שואה ותלמידי חטיבות ביניים.
  • 2011 - זכה בפרס ע"ש אברהם בן יוסף של עיריית ת"א והתיאטרון הקאמרי על תפקידיו שבתאי שוסטר וברונו הופשטטר ב"אורזי מזוודות".[3]
  • 2013 - "פרס החינוך - משואה" המכון הבינלאומי להוראת השואה (לעזרא דגן ועירית דגן) על מפעל חייהם "תיאטרון עדוּת - לספר כדי לחיות".[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עזרא דגן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]