עזרא מיקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עזרא מיקר, 1921 (בן 91)

עזרא מנינג מיקראנגלית: Ezra Manning Meeker;‏ 29 בדצמבר 1830 - 3 בדצמבר 1928), חלוץ אמריקאי יליד איווה שחצה בנערותו את ארצות הברית ממזרח למערב באמצעות שביל אורגון, ופעל במשך ימי חייו לשימורו ולתיעודו. התיישב לחופי האוקיינוס השקט, והקים את העיירה פיואלפ בוושינגטון.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו של מיקר, התגוררו בדרום-מערב אוהיו, בסמוך לעיירה הונטסוויל. עזרא היה הרביעי משישה ילדים, והמשפחה התפרנסה מחווה קטנה. ב-1839 עברה המשפחה להתגורר באינדיאנה, כשעזרא (אז בן 9) ואחיו הקטן צעדו את כל הדרך - 320 ק"מ - ברגל. המשפחה התפרנסה בדוחק, ועזרא יצא לעבוד בצעירותו, בין השאר עבד בתור השטן של המדפיס באינדאנפוליס ז'ורנל, ובעבודות נוספות. ב-1845 קיבלה אמו של עזרא, פובי מאביה, סוחר מסינסינטי 1000$ מתנה, ובכסף זה קנתה המשפחה חווה, כשעליה הופקד עזרא, והמשפחה המשיכה להתפרנס מטחינה.

המסע מערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1851 מיקר נישא לבת האזור, והם שכרו חווה באיווה. אולם, מזג האוויר הקשה והקושי להתפרנס באזור הניעו את מיקר ואשתו הטריה, יחד עם אחיו לצאת במסע לאורך שביל אורגון, במטרה להגיע לאדמות הפקר עליהם יוכלו להקים חווה, באזור ממוזג יותר. באפריל 1852, רק חודש לאחר לידת בנם הבכור, מריון, יצאו הזוג לדרך בת 3,200 הקילומטרים.

בחלק מן הדרך התלוו אליהם קבוצה גדולה של אנשים בדרכם לקליפורניה, אולם חלק מן הדרך עשתה המשפחה הקטנה לבדה. הם הגיעו לפורטלנד ב-1 באוקטובר 1852. ולאחר כחצי שנה, הם ישנו לראשונה תחת קורת גג. למרבה הפלא, כל בני החבורה הגיעו בשלום ואף רכושם נשאר שלם, רק פרה אחת נסחפה בעת חצייתם את נהר מיזורי.

בינואר 1853, מיקר הכריז על חלקת אדמה כ-64 ק"מ מפורטלנד כנחלתו, אולם לאחר חודשים ספורים עבר צפונה.

מלך הכשות של העולם והנפילה הכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופה שאר משפחתו הצטרפה אליו (אמו ואחד מאחיו מתו בדרך), והמשפחה כולה התיישבה באזור והוקמה העיירה פיואלפ, שמיקר היה ראש העיר הראשון שלה. ב-1865 התפרסם מיקר כמי שהחל לגדל כשותנית (המהווה מרכיב מרכזי בתעשיית הבירה) בכמות מסחרית, וכונה בשל כך "מלך העולם של הכשות".

בית מיקר (2003)

מיקר שהתעשר, החל להשקיע זמן ומאמצים בפיתוח האזור. הוא תרם נכסים וכסף עבור בניית מוסדות ציבור ופארקים, ופתח בתעמולה לשכנוע צעירים לעבור להתגורר באזור. ב-1880 הוא נחשב כהאיש העשיר ביותר בטריטוריית וושינגטון כולה. הוא בנה לעצמו בית מפואר במיוחד, כולל הבאת אמן איטלקי שעיטר את הבית בציורי קיר.

ב-1891, מחלה תקפה את גידולי הכשות ומיקר הפסיד את כל הונו, הוא נאלץ לצאת בעקבות בהלת הזהב לאלסקה. עד מהרה גילה אפשרות נוספת להתעשר, והחל למכור ירקות מיובשים עבור העובדים הנודדים. הוא פתח חנויות מכולת עבור הכורים, ועשה מכך הון. אולם, עקב חובותיו הרבים, נאלץ מיקר להעביר את בעלות ביתו שבנה, לידי חתנו.

מיזם שימור שביל אורגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על גבי מטוס, 1921
בטקס חנוכת פסל של עצמו, מיקר עומד מימין - 1924

בשנת 1906, יזם מיקר שחזור המסע בשביל אורגון במטרה לשמרו ולהנציחו לדורות. הוא ארגן שחזור מדויק של כלי הנסיעה, ופתח במסע בין השנים 1906-1908. המסע עורר התעניינות בכל רחבי ארצות הברית, ואף נפגש עם נשיא ארצות הברית תיאודור רוזוולט.

לאחר השלמת המסע, מיקר השקיע את זמנו וכוחו בעידוד בניית כבישים טובים יותר, ורתם לשם כך את היזם והממציא הנרי פורד. באוקטובר 1928, הוא חלה בדלקת ריאות בהיותו בדטרויט, ומתוך הבנה שהוא איננו עומד להחלים ממחלה זו, נסע בחזרה אל ביתו, שבצפון-מזרח מדינת וושינגטון. הוא מת ב-3 בדצמבר 1928, רק כחודש לפני יום הולדתו ה-98, ונקבר בסמוך לאשתו.