עזריאל נבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עזריאל נבו

עזריאל נבו (נולד ב-7 בינואר 1948) הוא תת-אלוף במילואים, כיהן כמזכיר הצבאי של ארבעה ראשי ממשלה: מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבו נולד בגדרה בן להורים ניצולי שואה, אביו היה מלוחמי האצ"ל ושירת במשטרת ישראל. נבו למד בבית ספר מקצועי, ב-1966 התגיס לקורס טיס ממנו נשר לאחר מספר חודשים. עבר לחיל החימוש ושירת כמכונאי טנקים. במלחמת ששת הימים היה בקורס קצינים ולחם בשלוש גזרות. לאחר המלחמה השתחרר ובמילואים מילא תפקיד קצין חימוש בחטיבת שריון, עימה לחם במלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה חזר לשירות קבע, עבר לחיל המודיעין ושירת בתפקידי מחקר. ב-1977 מונה לעוזרו הצבאי של עמיחי פאגלין בעת שכיהן כיועץ ראש הממשלה לענייני טרור. בהמשך מונה לעוזרו של אפרים פורן שכיהן כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה מנחם בגין.

באוקטובר 1981 מונה למזכיר הצבאי של בגין וליווה אותו בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. בהמשך שימש מזכירם הצבאי של שלושה ראשי ממשלה נוספים, יצחק שמיר (בתקופת כהונתו הראשונה והשנייה) שמעון פרס ויצחק רבין (בתקופת כהונתו השנייה) וליווה אותם בשורה של אירועים ביטחוניים ומדיניים מרכזיים בתולדות המדינה בהם חיסול אבו ג'יהאד, פרשת איראן-קונטראס (נבו היה חבר הוועדה שבחנה את הקשר הישראלי[1] וריכז בהנחיית שמיר את החומר הנוגע למכירת הנשק לאיראן[2]), העלאת יהודי אתיופיה במבצע משה ובמבצע שלמה, הפצצת מתקני אש"ף בתוניסיה, פרשת פולארד, פרשת קו 300 ומלחמת המפרץ. כמזכיר צבאי התקדם בדרגות מסגן אלוף לאלוף משנה ולתת-אלוף. לאחר סיום תפקידו ב-1993 מונה לנספח צבאי בבריטניה ובאירלנד.

נבו בוגר תואר ראשון במדעי החברה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שחרורו כיהן במגוון תפקידי ניהול במשק הישראלי, בהם דירקטור בחברת החשמל, דירקטור בבזק (תחילה מטעם כייבל את ווירלס ואחר כך מטעם הממשלה[3]) ובפלאפון, יו"ר הדירקטוריון של החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, חבר הנהלת התחנה המרכזית החדשה של תל אביב, דירקטור בעמיגור, בהכשרת הישוב חברה לביטוח, בנמל אשדוד, תדיראן מערכות,, יו"ר דירקטוריון מכללת לוינסקי לחינוך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]