עטלף משפך

עטלף משפך
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	נטליים
סוג:	עטלף משפך
מינים
	7
שם מדעי
	Natalus; ‏גריי, 1838

עטלף משפך (שם מדעי: Natalus) הוא סוג של עטלף זעיר במשפחת הנטליים ובו 7 מינים שחיים באזור הנאוטרופי ביבשת אמריקה. הסוג הוקם בשנת 1838 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון אדוארד גריי והוא בעל מספר המינים הגדול ביותר מבין הסוגים במשפחה. משמעות השם המדעי של הסוג היא "עטלף תינוק", שנועד לציין את גודלו הקטן.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטומיה ומאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעטלף המשפך גוף קטן, כדורי וקומפטי, וכנפיים ארוכות, גדולות ורחבות. הגולגולת בולטת בצורתה המוזרה והייחודית: האזור של המוח רחב, גדול וכיפתי, בעוד שהפנים והחרטום קומפקטים, צרים ומוארכים. החרטום הצר והשטוח מזכיר בצורתו חרטום לטאה, ובקצהו אף קטנטן שמסתכם בזוג נחיריים שמתמזגים עם השפתיים. העיניים זעירות ושחורות, ומכוסות לעיתים על ידי שיער הפנים. השפתיים רחבות, בשרניות ושסועות בצידן התחתון, והשיניים קטנטנות, מרובות ומותאמות לתזונה מן החי. בהונות היד קצרים וכמעט שאינן נראים. אצבעות הרגליים דקיקות וארוכות עם טפרים חדים.

סימן ההיכר של הסוג שהעניק לו את שמו, הוא צמד האוזניים הענקיות והקעורות שלו שפונות בזווית כלפי קדימה וצורתן כשל משפך; האוזניים בעלות צפיר גדול לא מחודד והן ממוקמות באופן חריג צמוד מאוד לעיניים הזעירות עד כדי כך שהאפרכסות מקיפות אותן. כתוצאה מכך, העטלף המשפכי נראה כבעל ראש גדול ופנים משולשות קטנטנות, כשעיניו כמעט ואינן נראות על רקע האוזניים והפרווה הסבוכה.

אורך הראש והגוף של עטלפי המשפך 35–55 מ"מ, אורך הזרוע 27–41 מ"מ ואורך הזנב 50–60 מ"מ; משקל המינים 3 עד 10 גרם בלבד. אין דו-צורתיות זוויגית בין הזכר לנקבה, אך לזכר יש על הפנים בליטה נפוחה דמוית פעמון או טריז שמשתרעת על המצח והחרטום וייעודה אינו ידוע עדיין. הבליטה המכונה "האיבר הנטלי" (Natalid organ), גדולה במיוחד אצל סוג זה ומורכבת מקולטני חישה רבים. הסוג ידוע בזנבו הארוך ביותר, וכנף הזנב שלו היא בין הגדולות שבסדרת העטלפים וצורתה כמניפה או כעלה גדול. הרגליים גם הן ארוכות במיוחד והן חסרות שיער.

כסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה של עטלף המשפך צפופה, רכה וארוכה במיוחד, כשבאזור הפנים היא יוצרת מעין זקן, שפם ופוני. צבעה הכללי רבגוני ונע בין כתמתם אפרסק לכתום דלעת, זהוב-זית, צהוב עז, צהבהב, בז', חום אדמדם, חום אפרורי או חום כהה. הראש, העורף והצוואר בצבע אדום בוהק, כתום בוהק או ערמוני, והגחון והבטן נוטים להיות חיוורים משאר הגוף (לבנבן, אפרפר או שנהב). החרטום עשוי להיות אדמוני או ורדרד – תלוי בצפיפות השיער בפנים. האוזניים שחרחרות בקצוות וכתמתמות בחלקן הפנימי. הכנפיים וכנף הזנב בולטים בצבען השחור פיח. הזרועות והרגליים בצבע בורדו, או ורוד מלוכלך.

תפוצה וביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלפי המשפך מצויים לאורך קו החוף המזרחי של אמריקה הדרומית, באמריקה המרכזית ובאזור הים הקריבי; טווח התפוצה היבשתי שלהם כולל את מקסיקו, בליז, ניקרגואה, גואטמלה, הונדורס, אל-סלבדור, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, וונצואלה, גויאנה, גויאנה הצרפתית, סורינאם וברזיל. באזור הקריביים, הוא מצוי בקובה, דומיניקה, האיטי, ג'מייקה, טרינידד וטובגו ואיי האנטילים הקטנים. בית הגידול מורכב מיער נשיר או סובטרופי יבש, סוואנה טרופית או צחיחה למחצה, ולעיתים גם ביער ירוק-עד ויער גשם טרופי בגובה 300–1,200 מטר מעל פני הים. הם אינם נוכחים ביער האמזונאס.

המינים בסוג מתעוררים ויוצאים לפעילות כחצי שעה לאחר השקיעה ושיא פעילותם בשעתיים הראשונות. לאחר מכן, בהמשך הלילה, הם צדים ונחים לסירוגין. העטלפים חיים בקבוצות קטנות או במושבות בינוניות של עד 300 פרטים, במערות עמוקות ולחות או במכרות; עם זאת, גם במושבות הם אינם ישנים יחדיו אלא שומרים על מרחק זה מזה. עטלפי המשפך ניזונים בעיקר מחרקים אותם הם תופסים תוך כדי טיסת-רפרוף שמזכירה עש. יש להם יכולת תמרון מצוינת והם מסוגלים לבצע התפתלויות ופניות חדות במהלך התעופה כדי להתחמק מצמחייה. עטלפי המשפך טסים בדרך כלל בגובה נמוך והם משתמשים באיכון-הד בתדר גבוה (עד 170 קילוהרץ) כדי לאתר את מזונם.

המינים בסוג מתרבים בעונה היבשה, אך לאחר מכן העובר נכנס למצב של דיאפאוזה כדי שההמלטה תהיה מסונכרנת עם עונת הגשמים, וכתוצאה מכך תקופת ההיריון מתארכת עד 8 או 10 חודשים. הנקבה ממליטה גור יחיד מדי שנה, כשמשקלו בעת הלידה כמחצית ממשקל אימו. עטלפי המשפך עשויים להאריך ימים עד גיל 20 שנה.