עטלף צינורי

עטלף צינורי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי עטלפי פרי
משפחה:	עטלפי פרי
סוג:	עטלף צינורי
מינים
	16
שם מדעי
	Nyctimene; ‏בורקהאוזן, 1797

עטלף צינורי או עטלף אף-צינור (שם מדעי: Nyctimene) הוא סוג של עטלף ייחודי במשפחת עטלפי הפירות ובו 16 מינים שחיים במלנזיה, דרום-מזרח אסיה ואוסטרליה. הסוג הוקם בשנת 1797 על ידי הזואולוג הגרמני מוריץ בלתזר בורקהאוזן, ושמו המדעי ניתן לו על שם ניקטימן (״ליל ירח״) - בתו של אפופוס מלך לסבוס במיתולוגיה היוונית. הסוג ידוע בנחיריו הייחודיים ובכנפיו הצבעוניות וחי בעיקר ביערות גשם. הוא קרוב מבחינה חיצונית וגנטית לסוג עטלף צינורי מדומה.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטומיה ומאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעטלף הצינור גולגולת גדולה, רחבה ומסיבית, גוף גוצי וכנפיים קצרות ורחבות. האוזניים קצרות ועגולות והעיניים גדולות במיוחד. החרטום רחב וקצר והלוע גמיש עם חריץ עמוק בשפה העליונה. הלשון בעלת 4 גבשושיות עגולות בקצה.

סימן ההיכר של הסוג שהעניק לו את שמו, הוא הנחיריים דמויי הצינור הייחודיים שלו שארוכים יותר מכל עטלף אחר ומגיעים לאורך 6 מ״מ. הנחיריים נפרדים זה מזה ויכולים לנוע באופן עצמאי לכיוונים מנוגדים. יש 3 תפקודים אפשריים של הנחיריים הייחודים: הפקת צלילים חזקים דרך האף, שנורקל לנשימה כאשר הראש שקוע בתוך עיסת פרי רטובה ויכולת להרגיש את הכיוון המדויק ממנו נודף ריח פירות בשלים.

אורך הראש והגוף של עטלף הצינור 69–144 מ״מ, אורך הזרוע 48–88 מ״מ ואורך הזנב 12–32 מ״מ; המשקל משתנה בהתאם למין ונע בין 26 ל-100 גרם. הזכר גדול וכהה מן הנקבה. הזנב מורכב מ-7 חוליות ואורכו כעצם השוק. קרום התעופה האחורי מסתכם ברצועות דקות לאורך פנים הרגליים. לסוג יש 24 שיניים בלבד, כשהחותכות התחתונות נעדרות. הניבים משוננים, ארוכים וחזקים והטוחנות והמלתעות רחבות וחדות.

כסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה של העטלף הצינורי קצרה, עבה וצפופה, והפנים שעירות יחסית לעטלפים. הצבע הכללי של הפרווה נע בין חום ערמוני לאוכרה, זהוב או חום אפרורי, עם פס כהה לאורך הגב. הגחון והחזה בהירים יותר וצבעם לבנבן, אפרפר או ורדרד. אצל רוב המינים בסוג, הראש בצבע אפור כהה או שחרחר להוציא את האוזניים, הלוע והנחיריים. האוזניים צבעוניות, כשעל פני המשטח החום-כתמתם שלהן יש נקודות צהובות ושחורות ובמקרים מסוימים הן עשויות להיות צהובות לחלוטין. הלוע החשוף ורוד או צהבהב והנחיריים הצינוריים בצבע צהוב מלוכלך. אישוני העין כתומים או אדומים והעפעפיים צהובות.

העטלף הצינורי בולט בצביעה הייחודית כנפיו; קרומי התעופה בצבע אדמדם, חלודה, שוקולד כהה או כתמתם, ובמקרים מסוימים אף ירוק זית, ירקרק או זהוב כהה. הכנפיים מנומרות בכתמים ונקודות לא-סדירות בצבע צהוב עז או כתמתם - בפרט באזור האמות ועצמות הגפיים הקדמיות. לכל עטלף יש דפוס נקודות שונה.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטלפי הצינור מצויים בעיקר במלנזיה ובמידה פחותה ביבשת אוסטרליה ודרום מזרח אסיה; טווח התפוצה של הסוג כולל את צפון-מזרח אוסטרליה, האיים גינאה החדשה, ארכיפלג ביסמרק, איי האדמירליות, איי שלמה, איי סנטה קרוז, חלק מאיי מאלוקו (סראם, בורו, הלמהרה, איי קאי, איי טנימבר, איי אובי ואיי ארו), האיים טימור, סולאווסי ובוטון ואחדים מאיי הפיליפינים (סבו, נגרוס וסיבויאן). בית הגידול שלהם משתנה מאזור לאזור, אך מורכב בדרך כלל מיער גשם טרופי, יער עננים, יער מנגרובים וביצות.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העטלפים הצינוריים פעילים בלילה וחיים בדרך כלל בבדידות או בזוגות. הם מבלים את שעות היום בשינה על ענפי עצים בגובה 4–6 מטר כשהם עטופים בכנפיהם. הדפוס המנומר של הכנפיים נועד כנראה לספק לעטלף הסוואה בתוך העלווה הצפופה ולדמות עלים יבשים או אור וצל. כדי למקסם את ההסוואה, עטלפי הצינור אינם לנים ביחד, שכן אז ריבוי הכתמים הצהובים עשוי למשוך תשומת לב לא רצויה. העטלף הצינורי נוטה לחיות בשטח קבוע כל עוד יש בו מספיק מזון ואין בו לחץ גבוה של טורפים. את המזון הוא מחפש בתוך 200 מטר ממקום הלינה, והוא מחליף את המקום ברגע שהמשאבים מתדלדלים. במהלך הלילה, עשויה להיווצר קבוצת עטלפים קטנה על עצי פרי, אך היא מתפזרת מיד בסיום האכילה.

התזונה של העטלפים הצינורים מורכבת בעיקר ממיץ פירות, כשלצורך כך הם נוגסים בחתיכות פרי וסוחטים אותם בפה; הם אוכלים את העיסה הרכה לעיתים קרובות, ויורקים את החלקים הקשים והסיבים. העטלף עשוי לסחוט את הפירות במקום שבו קטף אותם, או לשאת אותם למקום שקט; הלסתות החזקות שלו, מאפשרות לו לשאת פרי שמשקלו כמחצית ממשקל גופו ואף יותר. בין הפירות הנפוצים שנסחטים על ידי העטלף ניתן למנות מיני תאנה, גויאבה ואנונה, והוא צורך גם כמויות קטנות של פרחים וצוף. הכנפיים הקצרות מאפשרות לו לתמרן בתוך חופה צפופה והוא מסוגל לרחף באוויר ולשנות כיוון תוך כדי רחיפה. באזורים יבשים או חמים, העטלפים שותים מים לעיתים קרובות.

על אף שעטלף הצינור אינו יכול לבצע איכון-הד, הוא עדיין מפיק קולות שריקה חזקים שמשמשים לתקשורת עם עטלפים אחרים; במהלך השריקות, הנחיריים רוטטים ונמתחים לאורכם המקסימלי. לעטלפי הצינור יש שתי עונות רבייה קצרות או אחת ארוכה מדי שנה - תלוי באזור הגאוגרפי. ההיריון נמשך 5-3.5 חודשים ולאחריהם נולד גור יחיד שיונק מאימו במשך 4 חודשים ונישא על החזה עד שהוא מפותח דיו.