עטרה אופק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עטרה אופק
לידה 21 במרץ 1953 (בת 70)
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תרגום, עריכה לשונית
שפות היצירה עברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עטרה אופק בשבוע הספר בתל אביב. צילם: עדו פרץ

עטרה אופק (נולדה ב-21 במרץ 1953) היא מתרגמת, עורכת, לשונאית, סופרת ואשת תקשורת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטרה אופק נולדה בשנת 1953 לסופרים בינה ואוריאל אופק, אחות בוגרת לאמירה חכמוביץ סופרת במגזר החרדי. גדלה בנוף ים. כילדה גרה עם משפחתה 3 שנים בטורונטו, קנדה, שם השלים אביה את הדוקטורט שלו בספרות ילדים. את שנות התיכון עשתה בתיכון חדש בתל אביב, מחזור 1970. בצבא שירתה בגלי צה"ל כמנהלת הסרטייה ועוזרת הפקה בתוכניות מיוחדות. בתום השירות הצבאי למדה באוניברסיטת תל אביב לתואר בלשון עברית ובקולנוע (במחזור הראשון של החוג) במשך שנתיים בלא שסיימה. בין השנים 1970-1974 עבדה עם דן בן אמוץ על כתביו וספריו כעורכת ומגיהה. בד בבד שימשה כנערת תסריט בסרט "עיניים גדולות" (אורי זוהר) ומאוחר יותר גם בסרט "דיזנגוף 99" (אבי נשר). בין השנים 1975-1978 שהתה בהאג, הולנד לצורך לימודי אנימציה באקדמיה החופשית בהאג, אך בסופו של דבר למדה שם בעיקר הולנדית. בין לבין עסקה גם בתרגום ובאיור ספרי ילדים.

בשובה ארצה כיהנה שנים אחדות כסגנית עורך בעיתוני הילדים "משמר לילדים" ו"כולנו". בין השנים 1986-1985 שימשה כעורכת ראשית בהוצאת ענבל לספרי ילדים. בשנים 1988-1987 ערכה בשבועון "העיר" את מוסף "הצרכניה", וב-1989 עברה לעיתון "חדשות" (עד סגירתו ב-1993), שם ייסדה טור צרכנות אישי-הומוריסטי תחת שם העט עפרה לביא, וכן טור סקס בשם העט זהר ליבליך, לצד טורי ביקורת תרבות. בהמשך כתבה טורים דומים בעיתונים "העיר", "הארץ" ו"הד החינוך". ב-1991 ערכה יחד עם דודו גבע את גיליון "הדינוזאורים" המיוחד למקומון "זמן ת"א" של "מעריב" בחסות רוברט מקסוול.

בשנות ה-90 החלה לעבוד בטלוויזיה: ב-1994 ערכה את מגזין הצרכנות והפנאי לנוער "בזבוזים" (חינוכית 2), ובשנים 1999-1995 הופיעה בשעשועון לנוער "תיק-תק" כשופטת הלשונית, לצד יואל גבע כשופט החשבון, בנוסף לכתיבת החידות והתסריטים לתוכנית. ב-1997 יצרה את תוכנית הנוער "הבקבוק" (6 פרקים) לערוץ הילדים, ובשנים 1999-1998 יצרה וערכה סדרת דרמה בת 60 פרקים לגיל הרך בשם "סיפורי מישמיש" לערוץ 2 (קשת). בשנים 1999-1997 הייתה עורכת ראשית וכותבת של השעשועון "מלך הטריוויה" בערוץ 3 בכבלים (98 תוכניות). בשנים 2000-1997 הגישה פינת צרכנות שבועית בתוכנית הבוקר של גבי גזית ורבקה מיכאלי (קשת). בשנות האלפיים המשיכה לערוך שעשועוני טלוויזיה נוספים וכן יצרה את השעשועון "צהבת" (2005) לערוץ הבידור הישראלי בכבלים. ב-2012 הופיעה כיו"ר חבר השופטים בתחרות "אלוף העברית" של טדי הפקות וקשת, שבה שימשה גם כעורכת ויוצרת התוכן. אופק משמשת גם כיועצת פינת הלשון בתוכנית "קותי בחדר האחות" (ערוץ 24). במשך כל אותן שנים המשיכה לעסוק בתרגום ובעריכה להוצאות ספרים שונות.

מאז 2010 כותבת המלצה שבועית על ספרים לילדים ולמבוגרים באתר "מרמלדה".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופק היא אם לשתיים, ומתגוררת בקציר.

בין עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "סיפורי התורה" (הוצאת ידיעות ספרים, 1990)
  • טף-טף – יומן אלבומי לתינוק ולתינוקת (1994)
  • סיפורי הרשלה (8 ספרים, הוצאת ענבל 1986/ אלומות 1991/ הוצאת קוראים 2001-2)
  • קוקו! (ספר משחק), הוצאת אורנית 2002
  • ספרי "השמיניה" (עם גיורא חמיצר, הוצאת ידיעות אחרונות):
    • "השמיניה ותעלומת המסכה הבורמזית", 2005
    • "השמיניה בעקבות הקרדינל המוזהב", 2006
    • "השמיניה ומזימת ליל הסמוראים", 2007
    • "לא נפגשנו מעולם", 2013
    • "חידת הניצוץ", 2014

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן המלך והעני (1976)
  • המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד + השד בבקבוק (1977 + 2011)
  • לגוף סיבות משלו (1979)
  • ספרי סוזן פוליס-שוץ (6 ספרים, 1981-1985: בוא אל ההרים, חבר' הנה אצחק, הנה אבכה", למצוא אושר בכל דבר, כל אהבתי לך, *לאהוב, לחיות, ביחד, שלך אם תבקש"
  • בחזרה ליער מאה העצים (2009)[1]
  • זה לא ארגז (2010)[2]
  • יומנים מחדר המיטות (2011)[3]
  • חלקיק של הירח (חידת האהבה) (2011)[4]
  • יצירת הפאר של הפיל המצייר (2012)[5]
  • הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות (2012)[6]
  • סדרת אייבי ובין (2012–2013)
  • סיפורו של דוקטור דוליטל (2013)[7]
  • הרוח בערבי נחל (2018)[8]
  • סדרת ספרים איזדורה מון

איור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אז מה כדאי להיות? (1970)[9]
  • הפנטום של השכונה שלנו (1971)
  • יונה לבנה (1973)[10]
  • איפה טמונות התמונות (1973)[11]
  • הנגן העיוור (1973)
  • אני צמחתי מן היער (1973)
  • ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד + השד בבקבוק (1977 + 2011)
  • איפה טמונות התמונות (1978)

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספריה של דבורה עומר שיצאו בהוצאת שרברק בשנות ה-70 וה-80
  • ספרי ביו-אנרגיה של רפי רוזן, הוצאת תמוז, שנות ה-90
  • ברכות והספדים (2005) ורוב ספריו של מאיר אריאל
  • הספר הרטוב (2008)[12]
  • תהיו בקשר (2008)
  • איך בוטלה המתמטיקה (2010)
  • קבלו את לולה (2012)
  • בראש של מרק (2012)
  • מאושר בחלקו (2012)
  • היוצר פינת החופר (2013)
  • עלילות הרשלה (2015) - עריכה משותפת עם ריבה בן-נר[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסתי סגל, ‏ספר ההמשך החדש לפו הדוב עומד לצאת לאור בישראל, באתר גלובס, 14 באוקטובר 2009
    יהודה אטלס, חיבוק דוב | "בחזרה ליער מאה העצים", באתר הארץ, 11 בנובמבר 2009
  2. ^ שהם סמיט, "זה לא ארגז" מאת אנטואנט פורטיס | קרטון ביצוע, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2010
  3. ^ ירון פריד, למה זוגות מפסיקים לעשות סקס? הסקסולוגית בטינה ארנדט ממש מאוכזבת, באתר הארץ, 24 ביוני 2011
  4. ^ שפרה הורן, אלף שאנטי ושאנטי, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2011
  5. ^ דוד רפ, "יצירת הפאר של הפיל המצייר": מסע בעקבות התהליך היצירתי, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2012
  6. ^ ורד לי, מורשת אליס, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2012
  7. ^ אתר למנויים בלבד מאשה צור-גלוזמן, הווטרינר האהוב בעולם, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2013
  8. ^ שלי פלדמן, ספרי ילדים: הספרים שיעשו לכם את החודש, באתר הארץ, 6 בפברואר 2018
  9. ^ מאיר בראלי, ספר של אב ובתו, דבר, 5 באוגוסט 1970
  10. ^ מאיר בראלי, סםר לילד - שלושה דורות, דבר, 20 במרץ 1974
  11. ^ צביה בן שלום, תנו להם ספרים - סקירת ספרי ילדים, על המשמר, 6 ביולי 1973
  12. ^ יעל דר, שורום-זורום-זורום-רים, באתר הארץ, 17 ביוני 2008
  13. ^ מור פוגלמן-דבורקין, עכבר העיר, ספרי ילדים: האם באמת כדאי לחיות לנצח?, באתר הארץ, 19 בינואר 2016