עידו דיסנצ'יק
 | |
| לידה |
7 בדצמבר 1940 (בן 85) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מעסיק | מעריב |
| בת זוג |
בתיה דיסנצ'יק |
  | |
עידו דיסנצ'יק (נולד ב-7 בדצמבר 1940[1]) הוא עיתונאי ישראלי שהיה עורך העיתון "מעריב" בשנים 1985–1991, ולאחר מכן יו"ר "בזק" ודירקטור בחברות שונות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עידו דיסנצ'יק נולד בשנת 1940 בתל אביב, בן לשולמית (לבית דראליץ) והעיתונאי אריה דיסנצ'יק, שלימים היה העורך השני של "מעריב".[2] למד בתיכון "אוהל שם" ברמת גן.
שירת בנח"ל ועבר קורס קצינים. במלחמת ההתשה התנדב לשרת כ"נמר" ופיקד על אחד ממעוזי "טמפו".[3] הגיע לדרגת סגן אלוף במילואים. קיבל תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בעיתונאות מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בתום לימודיו חזר לישראל ועבד בסניף ירושלים של "מעריב", ומשם עבר לעריכה בתל אביב.
במשך שלוש שנים וחצי היה שליח "מעריב" בוושינגטון. בשנת 1985 מונה לעורך הראשי של "מעריב", שנמצא במשבר תפוצה מתמשך מאז שנות ה-70.
ב-1987 השיקו דיסנצ'יק והמעצב שמעון זנדהאוז מהפכה עיצובית ב"מעריב",[4] ובכללה החלפת גופן פרנק-ריהל הנפוץ, בגופן חדש שעוצב במיוחד עבור העיתון, "כסלו", המבוסס על גופן "נרקיס". הכותרות המשיכו להידפס בגופן הקודם. השינויים לא התקבלו אצל הקוראים, ותפוצת העיתון, שגם כך הייתה בירידה, ירדה באופן תלול. כעבור שנתיים וחצי חזר בו העיתון מהשינוי.[5]
ב-11 באוקטובר 1989 ערק לישראל בסאם עאדל, טייס של חיל האוויר הסורי, עם מטוסו מדגם מיג 23ML. "מעריב" נחפז להוציא מהדורה מיוחדת ובה סיפור העריקה, אך לא היו בידיו כל פרטים, מלבד עצם הידיעה על העריקה. כדי להתגבר על בעיה זו, פרסם העיתון בעמודו הראשון ידיעה בדויה, פרי דמיונו של כותב הידיעה, שתיארה את הגעתו של העריק לישראל ואת קבלת הפנים שנערכה לו.
ב-1988 רכש רוברט מקסוול רבע ממניות "מעריב", וניסה להפיח בו רוח חדשה. הוכנסו לשימוש מכונות דפוס צבעוניות, והמטרה המוצהרת הייתה החזרת "מעריב" למעמד הבכורה שהיה לו בעבר. מקסוול הגדיל את חלקו בבעלות על העיתון, ובספטמבר 1991, כאשר מקסוול השלים את השתלטותו על העיתון, פרש דיסנצ'יק מ"מעריב".[6]
בשנת 1992 הוא ייסד חברה לייעוץ והשקעות, והיה דירקטור בחברות אחדות, בהן חברת הביטוח "הדר", בנק הפועלים וחברת ההזנק "מרקאדו". ביולי 2000 נבחר ליו"ר דירקטוריון "בזק",[7] ובשנת 2002 הוחלף על ידי מרים מזר.
בשנים 2009–2017 שימש כיושב ראש מועצת המנהלים של מכון ויצמן למדע, ובשנת 2018 העניק לו המכון תואר דוקטור לשם כבוד.[8][1]
עידו דיסנצ'יק נשוי לדוגמנית בתיה דיסנצ'יק. אחיו רוני דיסנצ'יק שימש כמנהל מוזיאון תל אביב לאמנות ומנהל התזמורת הקאמרית הישראלית.
הצוואה של האלוף ישראל טל (טליק)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת סוף מלחמת יום כיפור האלוף ישראל טל הפקיד בידי עידו דיסנצ'יק צוואה ובה כל עמדתו על התנהלותם של משה דיין ומפקדים בכירים בצה"ל במלחמת יום הכיפורים. זה קרה ערב הדחתו של טל מהמטכ"ל, בשעה שטל חשש שירצחו אותו לפני שהוא יספיק לספר את גרסתו. הוא ביקש מדיסנצ'יק שישמור את המסמכים האלה בתוך מעטפה אצל אביו (עורך מעריב) ואם יקרה לו (לטליק) משהו - שיפרסם את זה.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נחום ברנע, עידו דיסנצ'יק לא רוצה עוד 'ידיעות אחרונות', כותרת ראשית, 3 ביולי 1985
- מכנה משותף רחב ביותר, מעריב, 6 במרץ 1987
- עידו דיסנצ'יק נבחר ליו"ר דירקטוריון בזק, באתר ynet, 6 ביולי 2000
- עידו דיסנצ'יק, לא נדל"ן, עיתון, קשר 26, נובמבר 1999
- עידו דיסנצ'יק, הגנבת, החמקן והעורך שגיבה אותם, באתר גלובס, 15 באפריל 2010
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 עידו דיסנצ'יק, היו לנו 70 טובות, אבל עדיין לא הגענו אל המנוחה והנחלה, באתר מעריב אונליין, 30 בנובמבר 2018
- ↑ עידו דיסנצ'יק, חזון מעריב היה שייך לקרליבך, אך אריה דיסנצ'יק השלים את המהפכה, באתר מעריב אונליין, 15 באפריל 2018
- ↑ יוסי עוזרד, "ירח מעל סואץ", כנרת זמורה ביתן, 2019, פסקת "תודות מיוחדות"
- ↑ אל הקוראים, מעריב, 6 במרץ 1987
קריא חדיש ומחדש, מעריב, 6 במרץ 1987 - ↑ חנוך מרמרי, הגמיש, הפטיש ובת הים הקטנה - על הגופן בעיתונות העברית, באתר העין השביעית, 1 בינואר 2007
- ↑ עידו דיסנצ'יק, תגובת דיסנצ'יק לדברים שצוטטו מספרו של נמרודי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 באוקטובר 2006
- ↑ עידו דיסנצ'יק נבחר ליו"ר דירקטוריון בזק, באתר ynet, 6 ביולי 2000
- ↑ חגיגה של מצוינות, מכון ויצמן למדע, 29 באוקטובר 2018
- ↑ עידו דיסנצ'יק, כך נדחק האלוף ישראל טל, שחזה את מלחמת יום הכיפורים, אל מחוץ לצבא, באתר מעריב אונליין, 5 בספטמבר 2020
| עורכי העיתון מעריב | ||
|---|---|---|
|
| בקרת זהויות |
|
|---|