עידית אברהמי (במאית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עידית אברהמי
אין תמונה חופשית
לידה 7 בדצמבר 1977 (בת 44)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עידית אברהמי (נולדה ב-7 בדצמבר 1977) היא במאית קולנוע וטלוויזיה ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהמי נולדה בתל אביב ב-1977. בתו של שחקן התיאטרון אורי אברהמי והמחזאית סמדר אמיתי.

אברהמי עבדה בין השנים 2000–2006 ככתבת ועורכת בעיתון "העיר" ובעיתון "הארץ".

בוגרת בית הספר לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל בירושלים. את לימודיה סיימה ב-2005. סרט הגמר שלה, "חילמי שושא מת מעצמו", השתתף בתחרות הסרטים התיעודיים בפסטיבל חיפה (2006) ונרכש לשידור על ידי ערוץ "יס דוקו" וכן השתתף בפסטיבלים ברחבי העולם[1]. הסרט, הפקה משותפת של יעל שביט ובי"ס סם שפיגל, הביא את סיפור מותו של הילד הפלסטיני חילמי שושא על ידי רכז הביטחון של ההתנחלות ביתר עלית, נחום קורמן[2].

בשנת 2008 שודר סרטה הדוקומנטרי השני "השחקנים נגד הקהל" (יס דוקו). הסרט הביא את סיפורה של להקת תיאטרון "החאן" המיתולוגית בירושלים של שנות ה-70[3]. אברהמי חזרה 30 שנה לאחר התפרקות הקבוצה אל השחקנים, ביניהם אביה השחקן אורי אברהמי; וכן שחקנים נוספים בקבוצה - אבי פניני, ששון גבאי, ספי ריבלין, רחל שור, עליזה רוזן ועוד - והציגה את סיפורה של קבוצת השחקנים המהפכנית[4].

בשנת 2009 שודרה בערוץ 24 הסדרה "רוק רימון" בבימויה, שעקבה אחרי הלימודים ברימון בית ספר למוסיקה[5].

בשנת 2011 שודרה הסדרה אותה יצרה וביימה, "העיתונאים" (יס דוקו)[6]. סדרה בת 6 פרקים שתיעדה בזמן אמת את קריסת העיתונות המודפסת בישראל. הסדרה עקבה אחרי מספר עיתונאים ישראלים בולטים - גידי וייץ, רן רזניק, אלון עידן[7], גידי מרון, עודד שלום ואחרים - והציגה את עבודתם במקביל להידרדרות במעמדם של עיתונאי הדפוס, וכן הביאה את סיפור סגירתו של המקומון "העיר" ואת סיפור הקמתו של "ישראל היום"[8].

בשנת 2012 ביימה את העונה הראשונה של "חלומות מפלסטיק" (הוט), סדרה תיעודית בת 10 פרקים שתיעדה את תעשיית הניתוחים הפלסטיים ואת המחיר שנשים וגברים מוכנים לשלם עבור פולחן היופי.

בשנת 2014 ביימה את "סלפיז" (הוט), סדרה תיעודית בת 10 פרקים שתיעדה את השנה האחרונה של תלמידי תיכון והציגה תמונת מצב של הנוער בישראל. הסדרה תיעדה את ההכנות של התלמידים לנשף הסיום וכן את הפערים הכלכליים והסוציו אקונומיים בין התלמידים השונים[9].

בשנת 2016 יצרה וביימה את "סיפורי בדים" (יס דוקו) - סדרה תיעודית בת 6 פרקים[10], שמציגה את אחורי הקלעים של תעשיית האופנה הישראלית, ומציגה את הפער שבין היום יום ההישרדותי של מעצבי אופנה בישראל לבין ההכנות לשבוע אופנה נוצץ בתל אביב[11].

בשנת 2018 הייתה שותפה ליצירת סדרת הדוקו "מי ירה בילדי הבר נוער", על תקרית הרצח בברנוער[12].

בשנת 2019 יצרה את הסרט Institutional Abduction, העוסק בחטיפת ילדי תימן, עבור המיצג שיצרה האמנית איה בן רון בביתן הישראלי בהביאנלה של ונציה[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערב בטלוויזיה / יום שלישי 5.12.06, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2006
  2. ^ נירית אנדרמן, מכה פה ומכה פה, ו... נגמר, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2006
    גדעון לוי, הילד שמצא את מותו, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2007
  3. ^ גילי איזיקוביץ, הלהט שאבד, באתר הארץ, 10 בפברואר 2010
  4. ^ רותם רוזנטל, עכבר העיר, שחקנים נגד הקהל - תיאטרון החאן הוא החלום ושברו, באתר הארץ, 11 בפברואר 2010
  5. ^ שחר רן, ערוץ 24 משיק לוח שידורים חדש בהשקעה של 9 מיליון שקל, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2009ה
  6. ^ רותה קופפר, סדרת תעודה על עולם העיתונות הישראלי תשודר בלוויין ב-2010, באתר הארץ, 15 ביולי 2009
  7. ^ אלון עידן, עכבר העיר, "העיתונאים" חושפת: אלון עידן חייב להסתפר, באתר הארץ, 24 ביוני 2011
  8. ^ רועי ברק, ‏"העבודה בעיתונות המודפסת הפכה למקבילה למלצרות", באתר גלובס, 15 ביוני 2011
  9. ^ שני ליטמן, "סלפיז": הנוער של היום והאינסטוש שלו, באתר הארץ, 17 בפברואר 2014
  10. ^ גילי איזיקוביץ, "סיפור בדים": תעשייה שבקושי קיימת, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2016
  11. ^ שחר אטואן, עליבותה של תעשיית האופנה הישראלית נחשפת בסדרה התיעודית "סיפורי בדים", באתר הארץ, 17 בנובמבר 2016
  12. ^ סמדר שילוני, "מי ירה בילדי הבר נוער": מטורפת, אבל מסיבה אחרת, באתר ynet, 8 ביוני 2018
    איתי שטרן, השקרן שנמצא בבידוד רוצה לחשוף את הרוצח מהברנוער, באתר הארץ, 13 ביוני 2018
  13. ^ מיה אשרי, בבית חולים כזה עוד לא ביקרתם: עבודת האמנות הישראלית בביאנלה בוונציה, באתר ynet, 23 באפריל 2019
    נעמה ריבה, את מי צריך לאשפז? הביתן הישראלי בביאנלה בוונציה מציג בית חולים כאמנות, באתר הארץ, 17 באפריל 2019