עין סהרונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עין סהרונים

עין סהרונים הוא מעיין תת-קרקעי קטן, המשמש כמקור המים הגדול והמרכזי ביותר במכתש רמון שבמזרח הנגב. המעיין שוכן בתוך שמורת הטבע "מצוק הצינים", ובקרבת מצד סהרונים – תחנת דרכים קדומה.[1][2]

השם עין סהרונים נובע מצמח הסהרון המשולשל הגדל באזור.[3] בערבית נקרא המעיין אלמחלה ("המעיין היבש", "מעיין הבצורת") כשם הח'אן הנבטי קצר אלמחלה.

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עין סהרונים ממוקם לפני יציאתו של נחל רמון מהמכתש במקום התחברותו לנחל נקרות. מעיין זה מהווה את מקור המים הטבעי המרכזי במכתש רמון, ולכן הוא משמש מקום מחיה ליעלים, לחמורי בר ולמגוון ציפורים.[3]

קל לזהות את עין סהרונים בעיקר באמצעות צמחיית המעיין: עצי אשל, קנה מצוי ומלוח פגום[2]. עוצמת הנביעה של המעיין ומיקומה תלויות בכמות המשקעים. זאת הסיבה לכך שבקיץ לעיתים נפסקת הנביעה[3] . יחד עם זאת, מטיילים פוקדים את שמורת הטבע שבה שוכן המעיין בכל עונות השנה, בהתאם לתנאי מזג האוויר. מי המעיין אמנם מלוחים מעט, אך ניתן לשתות מהם.[4]

מעיין עין סהרונים הוא מעיין שכבה תת-קרקעי קטן הניזון ממי התהום הגבוהים שבאזור ומשפע מאוד מהשיטפונות שבמקום. מי המעיין מליחים מעט רוב השנה. בחורף גוברת שפיעת המעיין ומימיו טובים לשתייה. בסוף הקיץ מצטמצמת הנביעה, ויש שהיא חרבה לחלוטין. אז יימצאו מים רק בתוך שקעים חפורים בסחף האפיק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עין סהרונים שימש מקור מי שתייה לשיירות שעברו בדרך הבשמים הנבטית, וחנו באכסניה הסמוכה לו. האכסניה ממוקמת בגבעה הנמוכה שממזרח, בנקודה אסטרטגית ליד המעיין. השיירות העבירו סחורות רבות, ובהן מור ולבונה, מהעיר פטרה לנמל עזה. בעין סהרונים הייתה מכלאת האיקלום של הפראים (חמורי בר), חמשת הפראיים הועברו לכאן מחי בר שבערבה בשנת 1982. בהמשך הועברו עוד קבוצות של פראים. חלקם נטרפו בפי זאבים וחלקם ממשיך להסתובב באזור.

בעלי חיים וצמחים באזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עין סהרונים מהווה מקור מים בעבור הפרא,  חמור בר שמעולם לא בוית, ואשר מספרו באזור מוערך נכון לשנת 2018 ביותר מ-300 פרטים. הפרא מתפרס מצפון הר הנגב ועד לפארן, והיה קיים בארץ עד תחילת המאה ה-19 – אז הוכחד מנופיה בעקבות כניסת תרבות הצייד והנשק החם.[3]

בסוף שנות השישים הוחלט להחזיר בעלי חיים לארץ ישראל במבצע מיוחד, שבמסגרתו נרכשו שלושה זוגות פראים פרסיים (המין הקרוב ביותר לפרא הסורי שהיה כאן בארץ, אך נכחד) לצד שלושה פראים נוספים שהובאו מאיראן. תחילה גודלו פראים אלו בחי-בר יטבתה, אך הם שוחררו בשנת 1982 בעין סהרונים, ולאחר מכן במקומות נוספים בנגב. כאמור, הפראים הללו נקלטו היטב בסביבת עין סהרונים והתרבו במהרה.[1]

באזור הנביעה צומח סבך של שיחי סמר, קנה סוף ועצי אשל. שיחי סהרון משולשל צומחים על הגדה הצפונית של הנחל.

מסלול ההגעה למעיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעשרה ק"מ דרומה ממצפה רמון, על כביש 40, ישנה פנייה שמאלה לדרך עפר לכיוון חניון בארות (קיים סימון אדום). נסיעה של כחמישה קילומטרים נוספים מובילה לחניון בארות, וממנו ישנה פנייה ימינה (גם כאן הסימון אדום). בהתפצלות הבאה מופיע שילוט של פנייה ימינה, ומשם ישנה נסיעה עד לרחבת החניון של עין סהרונים.

מסלול ההליכה למעיין הוא בשטח מישורי ברובו. במהלך ההליכה מתגלה המעיין עצמו מאחת ממדרגות הסלע, בצורת כתם ירוק של הצמחייה ומים הבולטים בשטח. מסלול הטיול הוא מעגלי, ומחזיר את המטיילים בהליכה לחנייה.[1][2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנציקלופדיה מפה כרך 5/ מרקוס מנחם
  • מדריך ישראל החדש- הר הנגב והערבה כרך 15/ ספי בן יוסף
  • שביל בצד/ אורי דבריו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 הר סהרונים-עין סהרונים בשמורת טבע מצוק הצינים-מכתש רמון – רשות הטבע והגנים, www.parks.org.il (בhe-IL)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 פרסת נקרות – iNature, www.inature.info (בעברית)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 "עין סהרונים". בדיקה אחרונה ב-7 במאי 2018. 
  4. ^ עין סהרונים, www.malon.co.il (בעברית)