עינויים רפואיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עינויים רפואיים הוא מונח המתאר מעורבות, ולעתים גם השתתפות פעילה, של אנשי צוות רפואי במעשי עינויים - כמענים פעילים או במטרה ליישם טיפולים שיגבירו את יעילות העינויים. בשימוש רחב יותר מתאר המונח גם שימוש בידע הרפואי המקצועי על מנת לאפשר חקירה או ענישה גופנית, או בנתינת אישור והסכמה רפואיים מקצועיים לעינוי אסירים.

אתיקה רפואית ועינויים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההנחה המקובלת היא שעינוי רפואי במובנו הצר נוגד באופן מוחלט את האתיקה הרפואית. גם תמיכה מקצועית עקיפה בעינויים, ואפילו הסכמה בשתיקה, עשויות להתפרש כנוגדות את כללי האתיקה. שבועת הרופאים כוללת הצהרות ברורות נגד נזק מכוון שאינו לטובת המטופל. בין השאר, כוללת השבועה את ההצהרות "אקבע את הדיאטה הנחוצה לחולה כמיטב כושר השיפוט שלי וכמיטב יכולתי; אשמור על החולים מאי-צדק ולעולם לא אזיק להם" ו"ולא אבצע שום פשע ולא אגרום לנזק בכוונה תחילה" (הצהרות אלו הם ניסוחים של כללי האתיקה הרפואית הידועים כתועלת למטופל ואי נזק למטופל). הצהרות דומות קיימות גם בשבועה העברית: "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד."

בתגובה לניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואה, שהוגדרו במשפטי נירנברג כ"פשעים כנגד האנושות", ניסחה ההסתדרות הרפואית העולמית (WMA) את הצהרת ז'נבה, שבאה להחליף את שבועת הרופאים המיושנת. הצהרת ז'נבה דורשת מהעוסקים ברפואה להצהיר "אני, העוסק ברפואה, אחלוק את הכבוד הרב ביותר לחיי אדם מתחילתם אפילו תחת איום ולא אשתמש בידע הרפואי שלי בניגוד לחוקי האנושות". בתגובה למשפטי נירנברג הכין הדוקטור ליאו אלכסנדר מסמך שהפך בסיס לקוד נירנברג, עשרה כללים ששולבו במדיניות הרשמית של כמה מדינות כולל במסמכי המדיניות של מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית.

בהצהרת טוקיו[1] של ההסתדרות הרפואית העולמית מ-1975 כלולים כמה משפטים הדנים במיוחד בהתנגדות לעינויים, כולל "רופא לא יעודד, ימחל או ישתתף בביצוע עינויים".

"עקרונות האתיקה הרפואית"‏[2] – מסמך שהוכן בארגון הבריאות העולמי, והתקבל כהחלטה מספר 36/194 על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-1982, מתייחס לתפקידם של אנשי צוות רפואי, בייחוד של רופאים, בהגנה על אסירים ועצורים בפני עינויים וטיפולים או מעשי ענישה אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים אחרים, אך אינו כולל מנגנון לאכיפת כללים אלו. המסמך מותיר בידי המדינות או גופי השלטון האזוריים או הלאומיים לכפות את התקנים שנקבעו במסמך.

החוק הבינלאומי ועינויים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאנשי מקצוע הרפואה, כמי שאמונים על בריאות הציבור, מצפים לקוד התנהגות נעלה, המשתקף בעקרונות האתיקה הרפואית - תועלת למטופל, אי גרימת נזק למטופל, אוטונומיה, צדק, שמירה על כבוד האדם והסכמת המטופל לטיפול. אך עקרונות האתיקה הרפואית לא ניתנים לאכיפה כאשר ממשלות שותפות להפרת הכללים, ועקרונות אלו אינם מכוסים בצורה מקיפה באמנת האומות המאוחדות נגד עינויים.

אף שעל פי החוק הבינלאומי נאסרו עינויים ואלימות מאורגנת בחסות הממשלה, תוך שיתוף פעולה או השתתפות פעילה של אנשי צוות רפואי, מתרחשים מעשים כאלו בלא עונש במספר מקרים לא מבוטל.

דוגמאות לעינויים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל חתומה על אמנת האומות המאוחדות נגד עינויים משנת 1991.‏[7] ההסתדרות הרפואית בישראל אשררה בשנת 2007 את התחייבותה להצהרת טוקיו מ-1975 שעודכנה פעמיים בשנים 2006-2005, האוסרת השתתפות רופאים בחקירות ובעינויים מכל סוג שהוא.‏[8] עם זאת, עלו במשך השנים טענות של ארגוני זכויות אדם בישראל, על קיומם של עינויים של עצירים פלסטיניים ועל השתתפות רופאים בעינויים.‏[9][10] הארגונים רופאים לזכויות אדם והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל העבירו להסתדרות הרפואית שש תלונות על מקרים לכאורה שאירעו בין השנים 2004 ל-2006, שלפיהן ידעו רופאים במתקני מעצר ובבתי חולים על אנשים שעברו עינויים ולא דיווחו על כך, או שלא תיעדו פציעות הנובעות מעינויים. ב-2009 החלה ההסתדרות הרפואית לבדוק חשדות אלו, אולם פרופ' אבינועם רכס, יושב ראש לשכת האתיקה של ההסתדרות, ציין כי עד כה רוב הפונים לא סיפקו להסתדרות הרפואית כל מידע על חשדות כאלו.‏[11]

עינויים רפואיים בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Fritz Allhoff, Physicians at war: the dual-loyalties challenge. Springer, 2008, ISBN 1402069111
  • Steven Miles, Oath Betrayed: Torture, Medical Complicity, and the War on Terror, Random House; First edition (June 27, 2006), ISBN 140006578X

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ World Medical Association, Declaration of Tokyo (1975)
  2. ^ 37/194. Principles of Medical Ethics באתר האו"ם
  3. ^ ניתוח למטרות ניסוי של בעלי חיים בעודם בחיים
  4. ^ ד"ר קרותרס פרסם ספר בשם The Psychology of the Mau Mau שבו טען שבשל השוני בין התרבויות, סובלים השחורים ממחלות נפש שונות מאלו של האירופאים, ולמעשה מרד המאו מאו הוא סוג של פסיכוזה. ראו ב-D. Pal S. Ahluwalia,Post-colonialism and the politics of Kenya עמ' 14
  5. ^ האתר נסגר בסוף שנות ה-90.
  6. ^ באנגלית unmodified electroconvulsive treatment – ביצוע הטיפול בלא הרדמה ובלא משתקי שרירים
  7. ^ נוסח האמנה באתר בצלם
  8. ^ איסור השתתפות רופאים בחקירות ובעינויים – נוסח נייר העמדה של ההסתדרות הרפואית בנושא.
  9. ^ טיפול רפואי אתר הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
  10. ^ עינויים אתר רופאים לזכויות אדם
  11. ^ מיטל יסעור בית-אור, האם רופאים ישראלים ידעו על עינוי פלסטינים?, באתר ynet‏, 12/02/09