עיניים גדולות (2014)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיניים גדולות
Big Eyes
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי טים ברטון עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי טים ברטון
סקוט אלכסנדר
לארי קרסווסקי
לינט הוול
תסריט סקוט אלכסנדר, לארי קרצ'בסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים איימי אדמס
כריסטוף ואלץ
דני יוסטון
ג'ון פוליטו
קריסטן ריטר
ג'ייסון שוורצמן
טרנס סטמפ
מוזיקה דני אלפמן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ברונו דלבונל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה חברת ויינסטין עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה חברת ויינשטיין
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 15 בדצמבר 2014
משך הקרנה 106 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט ביוגרפי, סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט בית משפט עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $10,000,000
הכנסות $29,300,000[1]
הכנסות באתר מוג'ו bigeyes
bigeyesfilm.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עיניים גדולותאנגלית: Big Eyes) הוא סרט ביוגרפי אמריקאי מ-2014. הסרט בוים על ידי טים ברטון, נכתב על ידי סקוט אלכסנדר ולארי קרסווסקי ומככבים בו איימי אדמס וכריסטוף ואלץ. עלילת הסרט מתמקדת בחייה של האמנית האמריקאית מרגרט קין, שהתפרסמה בזכות ציורי הפורטרט שלה וציורי דמויות עם עיניים גדולות, ועוקבת אחר היחסים שלה עם בעלה, וולטר קין, אשר לקח את הקרדיט על ציוריה והצלחתה הגדולה של מרגרט בשנות ה-50 וה-60, ובעקבות כך בתביעה והמשפט שהתנהל ביניהם, לאחר שמרגרט חושפת כי היא היוצרת של הציורים.[2]

על תפקידה בסרט כמרגרט קין זכתה אדמס בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-72.[3]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-50 מרגרט עוזבת את בעלה ולוקחת את ילדתה ג'יין לסן פרנסיסקו. היא מוצאת עבודה כמאיירת במפעל לייצור רהיטים. בתערוכת רחוב בה היא מציגה ומוכרת את ציורי הדיוקן שלה, ב-1955 היא פוגשת את וולטר קין, אשר מוכר את ציוריו גם הוא. זמן לא רב לאחר מכן, הם מתחילים לצאת ומרגרט נענית להצעת נישואין של וולטר, והם מתחתנים.

וולטר הולך למועדון ג'אז פופולרי ומנסה לשכנע את הבעלים לרכוש את ציוריהם של בני הזוג. הבעלים מסכים להשכיר חלק מקירות המועדון רק לוולטר. אישה שיכורה מתרשמת מאחד הציורים של מרגרט וקונה אותו. בפעם השנייה שוולטר מגיע למועדון, כתב רכילות מקומי מעוניין לדעת עוד על האמנות של וולטר, אבל מתעניין רק בציוריה של מרגרט. לאחר מכן, וולטר מראה למרגרט את כל הכסף שהרוויחו ממכירת הציורים. הוא אומר לה שהם צוות טוב, ושהיא יכולה להקדיש עוד זמן לציור בבית, בזמן שהוא ינסה למצוא רוכשים לציורים.

וולטר פותח את גלריית "קין", מקדם את ציוריה של מרגרט כאילו הוא היוצר, ומוכר רפרודוקציות של ציורי מרגרט. מרגרט נעשית מתוסכלת ביחס ללקיחת הקרדיט של וולטר על ציוריה, ועל כך שהוא משקר לבתה ג'יין בנוגע לאמן האמיתי העומד מאחורי הציורים. מרגרט מחליטה לצייר בסגנון אחר, דמויות מוארכות עם עיניים קטנות, כדי שתוכל לספר לאנשים שהיא גם ציירת.

מרגרט ווולטר עוברים להתגורר באחוזה. בזמן שהיא מחפשת בארגז עם חפצים ישנים, מוצאת מרגרט ערמת ציורים זהים לציורים שמכר וולטר בתערוכת הרחוב, אך כולם חתומים על ידי אמן אחר. מרגרט מבינה שוולטר מכר ציורים של מישהו אחר כאילו הם שלו גם בעבר, ולאחר שהיא מתעמתת איתו הוא מודה בפניה שהוא תמיד חלם להיות אמן, אך לא היה לו את הכישרון לכך אף פעם.

וולטר שומע על תערוכה עולמית שעתידה להתקיים בניו יורק ב-1964 ("היריד העולמי של ניו יורק)", ודורש ממרגרט לצייר משהו לתערוכה. היא מסרבת, ווולטר מאיים להרגה. ג'יין מגלה את אמה עובדת על הציור "Tomorrow Forever" שנועד לתערוכה בניו יורק. ג'יין אומרת למרגרט כי היא תמיד ידעה שהיא זו שציירה את הציורים. במסיבה, וולטר כועס לאחר שהוא קורא את הביקורת השלילית של מבקר אמנות על היצירה "Tomorrow Forever" ומתעמת איתו. לאחר מכן בבית זעמו גובר, והוא מתחיל להשליך גפרורים בוערים לעבר מרגרט וג'יין. מרגרט וג'יין נסות לעבר הסטודיו ונועלות את הדלת, ולבסוף בורחות מהבית.

שנה אחרי כן, מרגרט וג'יין התמקמו בהונולולו, הוואי. וולטר אינו מסכים להתגרש ממרגרט עד אשר תוותר על זכויותיה בכל הציורים והוא ממשיך לייצר אותם. מרגרט מסכימה ושולחת ציורים נוספים לקליפורניה. שני חברים בארגון עדי יהוה מבקרים את מרגרט ומשכנעים אותה שהאמת שלה חשובה. בפעם הבאה שוולטר מקבל את הציורים ממרגרט הם חתומים על ידי "MDH Keane". בתוכנית רדיו בהוואי חושפת מרגרט שהיא האמנית האמיתית שציירה את הציורים שיוחסו עד היום לוולטר, דבר שיוצר הדים ומגיע לחדשות הארציות. עיתונאי הרכילות מסן פרנסיסקו מפרסם את טענותיו של וולטר שמרגרט איבדה את שפיותה. מרגרט תובעת את וולטר ואת העיתונים אשר פרסמו את גרסתו בטענה כי הוציאו את דיבתה.

המשפט שמתקיים בהונולולו מושך אליו עיתונאים רבים. בית המשפט מבטל במהרה את התביעה של מרגרט נגד העיתונים בגין לשון הרע. וולטר, אשר אינו מיוצג על ידי עורך דין, מנסה להגן על עצמו מפני התביעה. מרגרט מעידה שהיא הרגישה שלא הייתה לה ברירה לתת לוולטר את האפשרות להתנהל כאילו הוא היוצר של הציורים. וולטר חוקר את עצמו כעד. השופט פונה לוולטר ומרגרט ומורה לכל אחד מהם לצייר ציור תוך שעה כהוכחה לכך שהם אמנים אמיתיים. מרגרט מציירת בהתמדה, אך וולטר מהוסס וטוען שהוא סובל מדי מכאבים ביד על מנת להחזיק מברשת ציור. מרגרט משלימה את ציורה וזוכה בתביעה. מחוץ להיכל בית המשפט, מרגרט אומרת לתקשורת שלא אכפת לה מהכסף, אלא רק רצתה את הקרדיט על הציורים. מעריץ מבקש ממנה לחתום על העתק של הציור "Tomorrow Forever". מרגרט חותמת עליו, לראשונה כאמנית האמיתית שציירה אותו.

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסריטאים סקוט אלכסנדר ולארי קרסווסקי ניהלו משא ומתן עם מרגרט קין על הזכויות לסרט, וכתבו בהתחלה את "עיניים גדולות" כתסריט ספקולטיבי. באוקטובר 2007 דווח שפיתוח הסרט מתקדם, כשאלכסנדר וקרסווסקי יביימו את התסריט שכתבו.[4] קייט הדסון ותומאס היידן צ'רץ היו אמורים לככב בסרט, וההפקה הייתה אמורה להתחיל ביוני 2008.[5] בספטמבר 2010 הוכרז שטים ברטון יהיה גם הוא מעורב בהפקה של הסרט.[6] צילומי הסרט נקבעו להתחיל באפריל 2012, וריס וית'רספון וראיין ריינולדס היו אמורים לשחק בו.[7] במהלך שנת 2013 ברטון נטל את תפקיד הבימוי וההסרטה נקבעה לבסוף ליולי 2013, תחת ההפקה של "חברת ויינשטיין" (The Weinstein Company - TWC), בכיכובם של אדמס וואלץ.[8]

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2014 דווח שהזמרת לנה דל ריי תקליט שני שירים מקוריים לפסקול של הסרט. אלבום פסקול הסרט והשירים "Big Eyes" ו-"I Can Fly", שנכתבו ובוצעו על ידי דל ריי, יצאו רשמית ב-23 בדצמבר 2014.[9] על שירה "Big Eyes", שיר הנושא של הסרט, דל ריי הייתה מועמדת בקטגוריית השיר המקורי הטוב ביותר בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-72.[10]

טבלת פרסים ומועמדויות חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון תאריך קטגוריה מועמדות תוצאה מקור
האקדמיה הבריטית לאומנויות הקולנוע והטלוויזיה 8 בפברואר 2015 פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי איימי אדמס לא זכתה [11]
פרס באפט"א לעיצוב ההפקה הטוב ביותר ריק היינריצ'ס, שיין ואיו לא זכה
[12]
פרס גלובוס הזהב 11 בינואר 2015, טקס פרסי גלובוס הזהב ה-72 השחקן הטוב ביותר בקומדיה או מוזיקלי כריסטוף ואלץ לא זכה
השחקנית הטובה ביותר בקומדיה או מוזיקלי איימי אדמס זכתה
השיר הטוב ביותר לנה דל ריי על השיר "עיניים גדולות" לא זכתה
פרס אינדפנדנט ספיריט 21 בפברואר 2015 התסריט הטוב ביותר סקוט אלכסנדר ולארי קרסווסקי לא זכה [13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכנסות באתר מוג'ו
  2. ^ נירית אנדרמן, סרטים חדשים בקולנוע: העיניים הגדולות של טים ברטון, באתר הארץ, 15 בינואר 2015
  3. ^ ציפי שמילוביץ, איימי אדמס: "אני יודעת ללכת מכות כשצריך", באתר ynet, 14 בינואר 2015
  4. ^ Alexander, Karaszewski think Big, באתר מגזין וראייטי, 15 באוקטובר 2007 (באנגלית)
  5. ^ Kate Hudson to star in ‘Big Eyes’, באתר מגזין וראייטי, 5 בפברואר 2008 (באנגלית)
    Church to play Keane in ‘Big Eyes’, באתר מגזין וראייטי, 2 באפריל 2008 (באנגלית)
  6. ^ Tim Burton Reunites With 'Ed Wood' Scribes For 'Addams Family' And 'Big Eyes', באתר deadline.com‏, 19 באוגוסט 2010 (באנגלית)
  7. ^ Witherspoon, Reynolds land ‘Big Eyes’, באתר מגזין וראייטי, 22 בינואר 2012 (באנגלית)
  8. ^ Tim Burton To Direct ‘Big Eyes’; The Weinstein Company Putting Finishing Brush Strokes On Deal For Painting Saga, באתר deadline.com‏, 2 באפריל 2013 (באנגלית)
  9. ^ אלבום פסקול הסרט, באתר iTunes
  10. ^ דודי כספי, ‏מסביב לגלובוס: 12 דברים שקרו מאחורי הקלעים של טקס פרסי גלובוס הזהב, באתר ‏מאקו‏, 12 בינואר 2015
  11. ^ "BAFTA Nominations: 'Grand Budapest Hotel' Leads With 11 – Full List". Deadline.com. 8 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "2015 Golden Globe Nominations". Rotten Tomatoes. 11 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "2015 Film Independent Spirit Awards Announced". Rotten Tomatoes. 25 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)