עינת ויצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עינת ויצמן
עינת ויצמן
עינת ויצמן
לידה 29 באוגוסט 1973 (בת 47)
חיפה, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, שחקנית קולנוע, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עינת ויצמן דיאמונד (נולדה ב-29 באוגוסט 1973) היא שחקנית, במאית, עיתונאית ופעילת שמאל רדיקלי ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בחיפה כבת האמצעית מבין שלושה ילדים למאיר ויצמן, שנולד בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה להורים פולנים, ולרחל לאה לבית שניידר, ילידת גרמניה שהגיעה ארצה בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20. אחיה הוא האדריכל אייל ויצמן.

לאחר שירותה הצבאי עברה ויצמן לתל אביב והשתתפה במספר קורסים למשחק. בעלת תואר ראשון באמנות רב-תחומית ותואר שני במחקר תרבות מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני נוסף בתקשורת פוליטית.

בשנת 2004 התחתנה ויצמן עם עורך הדין איתן דיאמונד ועברה לגור איתו בלונדון. לזוג שתי בנות והם מתגוררים כיום בישראל.

קריירה אומנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19961998 שיחקה בסדרה "הפוך", בה גילמה את דמותה של ענת שילון. בשנת 1999 שיחקה בסרט הטלוויזיה "מבצע סבתא", וכן שיחקה בהצגות תיאטרון כגון "ליזיסטרטה 2000", "דם" ו"ג'ונגול".

בשנת 2004 השתתפה ויצמן בסרט "אהבה קולומביאנית" ובתוכנית הקומית "אפידורל". בשנת 2005 שיחקה בסרט "דמיונות". בשנים 20072008 שיחקה בסדרה "מתי נתנשק?", שיצרה השחקנית דלית קהן.

בשנת 2009 השתתפה בהצגה "ג'ננה" שכתב וביים יפתח קליין, עליה זכתה בפרס השחקנית בפסטיבל עכו. באותה שנה סיימה גם תואר שני בתקשורת פוליטית באוניברסיטת תל אביב.

בין 2012 ל-2013 עבדה בהקלטת ספרים לספרית אודיו "אייקאסט" והקליטה את הספרים "היינו עתיד" של יעל נאמן, "הידרומניה" של אסף גברון, "אף פעם לא מלכה" של ציפי גון גרוס והספר "גרשונה שונה" של נאוה סמל.

ב-2013 הוציאה ויצמן ספר ילדים בשם "שתי סינדרלות". שתי הגיבורות בספר אוהבות להיות נסיכות עדינות ומנומסות, אבל כשהעלילה מתפתחת הן מגלות שלעיתים כדאי לוותר על הפרסונה הממלכתית, כדי ליהנות מילדות אמיתית שאינה שברירית ורכה כבאגדות.

בשנת 2013 הצטרפה לסגל המורים של האקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב, שם היא מלמדת משחק בפני מצלמה.

בשנת 2016 התנדבה עינת בארגון הנוער "החוש-השמיני" ותרמה להקמתו.

בשנת 2016 כתבה מחזה קומי פוליטי בשם "פלסטין, שנת אפס" המספר על הריסת בתים פלסטינים בידי כוחות הביטחון דרך עיניו של שמאי פלסטיני. המחזה נכתב בשיתוף פעולה עם עמותת זוכרות וארגון עדאלה[1]. המחזה הוצג בפסטיבל עכו 2016 בשפה הערבית עם כתוביות בעברית. בדצמבר 2018 בוטלה הופעת ההצגה באולם הפיס בכאבול בעקבות פניה של יו"ר מפעל הפיס אביגדור יצחקי לראש המועצה סלאח רייאן[2].

בשנת 2017, במסגרת "פסטיבל א-ז'אנר" בתיאטרון תמונע, העלתה יחד עם עזיז א-טורי מהכפר הבלתי מוכר אל-עראקיב יצירה בשם "הבית ה-112 – שיעור בבנייה פוליטית" בו משוחזרת על הבמה בניית בית כפי שנעשתה בכפר אחרי 111 ההריסות מאז 2010 ועד העלאת היצירה[3][4].

ויצמן ביימה את ההצגה "אסירי הכיבוש", שכתבה עם אסירים ביטחוניים. ב-2017 פסלה ועדת ההיגוי של פסטיבל עכו את ההצגה. בתגובה התפטר המנהל האמנותי של הפסטיבל, אבי גיבסון בר-אל. בנובמבר 2019 עלתה ההצגה בהפקה פרטית בפסטיבל תמונע[5] ובמקביל גם באוסלו, בהפקה נורווגית[6]. ההצגה עלתה בתיאטרון תמונע בהפקה פרטית. ההצגה מופיעה בעיקר ביישובים ערביים.

ב-2017 ערכה בתיאטרון יפו את אירוע מחברות הכלא שבו הקרינה סרטונים בהם קוראים אנשי ציבור מכתבים של אסירים פוליטיים[7] וערכה קריאה בימתית של התכתבות בין אסיר פלסטיני לבחורה יהודיה[8] . באירוע נאם ח"ב לשעבר באסל גאטס לפני כניסתו לכלא על האסירים הפלסטינים[9]. בעקבות אירוע זה איימה שרת התרבות מירי רגב על תיאטרון יפו בשלילת תקציבים בגלל עברה על חוק הנכבה. בסופו של דבר החוק לא יושם והאיום הוסר.

עבודה משותפת עם דארין טאטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עינת ויצמן הביע הזדהות ותמיכה במשוררת דארין טאטור[10]במשך התקופה בה הייתה נתונה במעצר ובמאסר והמשיכה בעבודה משותפת איתה לאחר שחרורה. ב-30 באוגוסט 2017 ערכה עינת ויצמן בתיאטרון יפו את האירוע "מדינת ישראל נגד המשוררת דארין טאטור"[11] בו ביימה קריאה מתוך הפרוטוקולים של המשפט נגד טאטור אותה ביצעו דורון תבורי וליאורה ריבלין[12].

ב-2018 כתבה בשיתוף דארין טאטור הצגה בתיאטרון תמונע "אני, דארין טאטור" המספרת את סיפורה של המשוררת בבימויו של ניצן כהן ובביצועה[13].

עמדה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויצמן מזוהה עם השמאלי הרדיקלי בישראל ולקראת הבחירות לכנסת ב-2013 הצהירה כי היא תומכת בבל"ד ועקרון 'מדינת כל אזרחיה'[14].

בשנת 2017 השתתפה בעצרת למען באסל גטאס, לפני לכתו לכלא באשמת הברחת טלפונים סלולריים למחבלים בעת ביקורו בכלא[15].

עינת ויצמן ודארין טאטור עם שיח׳ סיאח אבו מדיע׳ם ממנהיגי מאבק התושבים בביקור הזדהות באל-עראקיב, נובמבר 2018

בשנת 2018 שובצה במקום השלישי ב"רשימת יאפא" למועצת העיר תל אביב.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקדמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תואר ראשון בתוכנית הרב תחומית לאמנויות, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב
  • תואר שני ביחידה למחקר תרבות, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב
  • תואר שני מעשי בחוג לקולנוע, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב.
  • תואר שני בתקשורת פוליטית, החוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב.

מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק בטלוויזיה וקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2015 - "בושה: טוקבקים על תיאטרון", הצגה המורכבת ממונולוגים של שני שחקנים על המפגש בין תיאטרון לפוליטיקה והמחיר שהם משלמים על דעותיהם וזהותם[16]. ההצגה הופיעה בפסטיבל אביניון, בכנס התיאטרון הבינלאומי בסגוביה, ספרד ובפסטיבל מופו, אוסלו, נורווגיה.
  • 2016 - "פלסטין, שנת אפס" עלה בפסטיבל עכו וזיכה את השחקן הראשי ג'ורג' איברהים בפרס השחקן. הצגה תיעודית העוסקת בהריסות בתים של פלסטינים על ידי ישראל[17]. ההצגה הופיעה בפסטיבל טוקיו 2017 ופתחה את בפסטיבל קרלה, הודו 2018[18].
  • 2017 - "הבית ה112: קורס בבניה פוליטית" - בשיתוף עם עזיז א-טורי מהכפר אל ערקיב. פרפורמנס תיאטרלי[19].
  • 2017 - "מחברות הכלא" אירוע סביב מכתבים של אסירים פוליטיים הכולל קריאה מבוימת של תכתובת בין אסיר לבחורה יהודיה, סרטונים שביימה של מכתבים מהכלא ודוברים שונים[20].
  • 2017- "מדינת ישראל נגד המשוררת דארין טאטור" אירוע תמיכה במשוררת הנמצאת במעצר על פרסום שיר בפייסבוק, במסגרת האירוע אותו הפיקה ביימה את הפרוטוקולים מהמשפט של דארין טאטור[21].
  • 2019 "אני, דארין טאטור", הצגה בבימוי ניצן כהן, יצירה משותפת של דארין טאטור ועינת ויצמן. ההצגה הופיעה גם באוסלו, איטליה, צרפת ובלגיה.
  • 2019 "אסירי הכיבוש", מאת ויצמן ואסירים ביטחוניים
(ראו לעיל).

כתיבה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - טיים אאוט, כתבות.
  • 2007-2006 - מגזין עלמה, כתבות
  • 2007 - עכבר העיר, "פה ושם", טור קבוע
  • 2010 - מעריב, מאמרי דעה, טור קבוע
  • 2011 - עורכת תרבות וכותבת באתר MySay

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עינת ויצמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יאיר קראוס, במימון מדינת ישראל: הצגה על הנכבה בפסטיבל עכו, באתר nrg‏, 6 באוקטובר 2016,
    בן-דרור ימיני, מי אשם בטרור, באתר ynet, 14 באוקטובר 2016.
  2. ^ ג'קי חורי, מפעל הפיס לחץ - ומועצה ערבית בצפון ביטלה הצגה נגד הכיבוש, הארץ, ‏9/12/18
  3. ^ פסטיבל א-ז'אנר 2017 באתר תיאטרון תמונע
  4. ^ שגיא בן נון‏, "ההסתה רק החמירה מאז רצח רבין, ונתניהו נותן לה לגיטימציה", באתר וואלה!‏, 20 באפריל 2017
  5. ^ אסירי הכיבוש
  6. ^ הפקה נורבגית
  7. ^ עינת ויצמן - אסיר מספר 67111
  8. ^ עינת ויצמן בחלופת מכתבים עם אסיר פוליטי, הטלוויזיה החברתית, ‏06/06/2017
  9. ^ באסל גטאס על האסירים הפלסטינים שבכלא, הטלוויזיה החברתית, ‏12/6/17
  10. ^ ג'ני אלעזרי, עינת ויצמן: "אני פגיעה, אבל לא אחזור בי מדעותיי", mynet הרצליה, ‏29.04.18 (ארכיון)
  11. ^ מדינת ישראל נגד המשוררת דארין טאטור, הטלוויזיה החברתית, ‏03/09/2017
  12. ^ קריאה מפרוטוקול משפטה של דארין טאטור
  13. ^ אני, דארין טאטור, תיאטרון תמונע (ארכיון)
  14. ^ ניר יהב‏, תומכת מפתיעה לבל"ד: השחקנית עינת ויצמן, באתר וואלה!‏, 20 בינואר 2013
  15. ^ משה ויסטוך, השחקנית עינת ויצמן על ח"כ באסל גטאס: "ההקרבה שלו היא ההקרבה האולטימטיבית", באתר "כיפה", 2 ביולי 2017
  16. ^ יאיר אשכנזי, הטוקבקים עוברים מהמחשב לבמה, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2015
  17. ^ עינת ויצמן, ההצגה על הנכבה, שמשרד התרבות אישר, היא סדק בחומת ההכחשה, באתר הארץ, 13 באקטובר 2016
  18. ^ "Exit wounds: Einat Weizman on her controversial play ‘Palestine, Year Zero’". The Indian Express (באנגלית). 28 בינואר 2018. בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2018. 
  19. ^ א-ז׳אנר 2017 - אין כמו בבית, אתר הבמה, 3 במאי 2017
  20. ^ מחברות הכלא באתר Youtube
  21. ^ יאיר אשכנזי, המדינה בוחנת קיצוץ בתקציב תיאטרון יפו בשל "הסתה לטרור", באתר הארץ, 6 בספטמבר 2017