עיצוב במה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף עיצוב תפאורה)

עיצוב במה הוא ענף במקצועות העיצוב העוסק בתכנון תפאורה, תלבושות, אביזרים ותאורה במסגרת אמנות הבמה. מושג זה מתייחס לעיתים גם להפקות טלוויזיה וקולנוע. בעבר, מעצבי הבמה הגיעו מתחומים שונים של אמנות ועיצוב. קיימים מסלולי לימוד של עיצוב במה, ומסלולים לתואר מתקדם M.F.A.

עיצוב הבמה מתייחס למראה הבמה, ובתוך כך לקומפוזיציה הנוצרת על הבמה, לחומרים, לצורות ולצבעים, וכן לרכיבים כמו התאורה והקול. העיצוב מתייחס לצרכים הפיזיים כמו לאביזרים הנמצאים בשימוש במהלך המופע, ולאסתטיקה החזותית ולשימוש במרכיבי החלל.

המטרה הכוללת של כל האמצעים בעיצוב הבמה היא לשרת את הרעיון שמבטא המופע. לשם כך צריך מעצב הבמה לעבוד בשיתוף פעולה עם הבמאי ובעלי תפקידים שונים בצוות האמנותי והביצועי. תהליך היצירה של עיצוב הבמה כולל לרוב הכנת דגמים מוקטנים של הבמה, ייצוגים דו-ממדיים אמנותיים וטכניים.

במאמר מתוך ספרו "The Dramatic Imagination – Reflections and Speculations on the Art of the Theatre" מתייחס רוברט אדמונד ג'ונס (אנ') לעיצוב במה – תפאורה תאורה ותלבושות – כתחום ייחודי הכולל בתוכו שילוב של צורות אמנות וטכנולוגיה רבות ושונות ועם זאת אין לו חיים משל עצמו כיוון שהוא בא לשרת את המחזה ולחזק אותו.[1]

מעצב במה הוא אדם שידו בכל – שמבין בארכיטקטורה, אופנה, עיצוב פנים ואמנות אך אינו עוסק באף תחום באופן בלעדי וכל ידיעותיו וכישוריו משמשים לו ככלים למימוש מטרתו – החייאה ויזואלית של המחזה שתתמוך באופיו ובאווירה שלו.[1]

עיצוב הבמה הוא תחום שאין לו חיים משל עצמו. בהיעדר הדמויות וההתרחשויות על הבמה אין לבמה כוח או משמעות – יפה ומעניינת ככל שתהיה. גם לתלבושות בתיאטרון אין קיום עצמאי – הן מעוצבות לדמות מסוימת במחזה מסוים, ומחוץ לתיאטרון הן מאבדות את קסמן.

העובדה שלבמה אין קיום עצמאי אינה מובנת מאליה ואפשר להדגים זאת דרך ביקורות תיאטרון שמתייחסות לתפאורה כאלמנט מבודד כ"תפאורה מפתיעה" למשל. למעשה אין קושי ביצירת תפאורה מפתיעה והאתגר האמיתי הוא תפאורה שתומכת באופן מלא ואמין במכלול הגורמים המכילים את ההצגה. אם ישנה הפתעה – היא צריכה להיווצר משילוב הרמוני של כל אותם גורמים או מפרשנות חדשנית שכל מרכיבי ההצגה תומכים בה ומחזקים אותה, והתפאורה ביניהם.

עם זאת התפאורה צריכה לטמון בתוכה מידה של מתח וציפייה – עוד לפני שהחלה ההתרחשות על הבמה. החלל והאווירה שנוצרים על ידי עיצוב הבמה צריכים מצד אחד להיות מעניינים ומסקרנים כשלעצמם ומצד שני להכיל באופן טבעי את שאר המרכיבים – השחקנים, התלבושות, המחזה הכתוב. המעצב צריך ליצור בתפאורה פוטנציאל שלמעשה מתממש רק כשמתרחש עליה האירוע.

ממעצב הבמה נדרשת הבנה עמוקה של הטקסט – עליו להרגיש את המחזה ולתפוס את המהות שלו, כך שיוכל להעביר את אותה אמת לצופים. בעיצוב תלבושות תקופתיות על המעצב להכיר ראשית את הלבוש מהתקופה בהיסטוריה אך עליו לדעת עוד פרטים על המחבר עצמו, על התקופה ומאפייניה – האווירה החברתית, המנהגים וכו'. חיבור כל האסוציאציות יאפשר למעצב להבין את מהות התקופה ואת התחושה שלה. במידה מסוימת מעצב הבמה צריך להתנתק מהאגו שלו ומהרצון להמציא מחדש, להמם ולהפתיע, ולשאוף לתפאורה ותלבושות שמעצימות את הדרמה ונותנות תחושה אמיתית ונכונה בקונטקסט של המחזה. כאשר המעצב מבין את רעיונות המחזה, את האווירה, הסב-טקסט והאנרגיה שלו הוא יכול להמחיש אותם ולתת להם פרשנות ויזואלית, הוא יכול להשתמש בדמיון וברגישות שלו כדי לבחור דימויים ואלמנטים שלא לקוחים בהכרח מהעולם הספציפי של המחזה. לעיתים מדובר אפילו במחווה קטנה וכמעט לא מורגשת שבהקשר למחזה תקבל עוצמה ומשמעות עמוקה בעיני הצופים.[1]

ניתן להשוות את הסצנוגרפיה (אנ')[2] – בתרגום מילולי – "כתיבת הבמה", כלומר ניסוח כל המרכיבים של המבע הבימתי) למוזיקה: התפאורה אינה רקע לשחקנים אלא אלמנט שמלווה את המחזה ומחויב אליו, ממש כמו מוזיקה. השוואה מעניינת נוספת היא בין פרוזה לשירה, כאשר בעיצוב במה נדרשת גישה של שירה, גישה פואטית. הפרוזה והשירה יכולות להיות שתי דרכים להביע את אותו רעיון, אך בשירה יש מימד של הפשטה והיא מזכירה את עיצוב הבמה בחיפוש אחר מהות הדברים, ולא אחר המילוליות שלהם.

הבחנה יפה בעיני היא לגבי כוחו של הדמיון האנושי. גם למחקר המעמיק ביותר אין כוח כשלעצמו בהחייאת עיצוב למחזה. רק מעצב שישתמש בדמיונו כדי להרגיש ולחיות בתוך המחזה יכול ליצור במה ותלבושות חדשות ומרתקות שיכילו בתוכן עולם שלם של אמת ואמינות לצד אסוציאטיביות חופשית, קסם וחלום – שהם מרכיב מהותי באמנות התיאטרון.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עיצוב במה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Jones, Robert Edmond, 1887-1954., The Dramatic imagination : reflections and speculations on the art of the theatre, Duell, Sloan and Pearce, 1941
  2. ^ רן בראון, מהי סצנוגרפיה?, באתר "מעקף"
P culture.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.