עיקור של נשים אינדיאניות

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עיקור בכפייה היה הליך שנעשה על ידי שירות הבריאות האינדיאני (באנגלית: IHS- Indian Health Service) ורופאים אשר שיתפו פעולה עם ה-IHS. העיקור נעשה לנשים אינדיאניות בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. רופאי ה-IHS עיקרו נשים אינדיאניות בכפייה פיזית או בכפייה לא מודעת תוך שימוש במגוון טכניקות כדי לעקר אותן ללא הסכמתן. הטקטיקות כללו אי-מסירת המידע הדרוש לנשים בנוגע לתהליך העיקור, שימוש בכפייה לקבלת חתימות על טופסי ההסכמה מדעת, טופסי הסכמה פסולים והיעדר תקופת המתנה מתאימה (לפחות שבעים ושתיים שעות) בין חתימת טופס הסכמה וההליך הכירורגי.[1] בשנת 1976, משרד החשבונאות הכללי של ארצות הברית מצא כי ה-IHS עיקרו 3,406 נשים ילידות אמריקה בשנים 1973 ו-1976, כולל עשרים ושלוש נשים שהיו מתחת לגיל עשרים ואחת; מה שהיה בניגוד לתקנות המחלקה לבריאות ורווחה.[2][3][4] הממצאים הראו כי 25%-50% מהנשים האינדיאניות עברו עיקור בשיטות שונות, אולם השיטות העיקריות היו קשירת חצוצרות או כריתת רחם[5].

שיטות עיקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעשה שימוש בשיטות עיקור קבועות וגם הפיכות, עם זאת כריתת רחם וקשירת חצוצרות היו שתי שיטות העיקור העיקריות. כריתת רחם היא פרוצדורה נפוצה המשמשת לעיקור נשים כאשר הרחם מוסר דרך הבטן או הנרתיק של הנשים. פעולה זו שימשה לעיקור נשים אינדיאניות בשנות ה-60 וה -70 של המאה ה-20 בארצות הברית.[6] שיטת עיקור נפוצה נוספת הייתה קשירת חצוצרות, הליך עיקור בו החצוצרות של האישה נקשרות, נחסמות או נחתכות.[7] עבור נשים רבות הליכים אלו נעשו ללא הסכמה. כתוצאה מכך רופאים קיבלו פניות רבות לצורך הליכים כמו השתלת רחם.[8]

אחת מצורות העיקור האחרות בהן נעשה שימוש נקראת קווינאצרין (באנגלית: Quinacrine), תרופה שבדרך כלל משמשת לטיפול במלריה, אך ניתן להשתמש בה גם לעיקור לא כירורגי. שיטה זו הייתה צורה נוספת של עיקור קבוע, בה כמוסות מוכנסות לרחם ומשמידות את רירית החצוצרות.[9] בנוסף, היו שתי צורות עיקור הפיכות עיקריות בהן נעשה שימוש: דפו-פרוברה (באנגלית: Depo-Provera) ונורפלנט (באנגלית: Norplant). דפו פרוברה שומשה בעיקר על נשים אינדיאניות עם מוגבלות שכלית לפני שהיא קיבלה אישור מטעם ה-FDA בשנת 1992.[10] נורפלנט, או בשמו השני ג'נס הוא התקן תוך-רחמי שקודם על ידי ה-IHS, ושווק על ידי חברת ווית פרמצבטיקה (אשר נתבעה בגלל אי גילוי מספק של תופעות לוואי כולל דימום לא סדיר, כאבי ראש, בחילה ודיכאון). תופעות לוואי של שתי שיטות עיקור אלו כללו הפסקת המחזור החודשי ודימום מוגזם.[11]

על פי נתוני הסקר הלאומי לגידול משפחות בשנת 2002, מכון הבריאות האינדיאני העירוני מצא כי בקרב נשים המשתמשות באמצעי מניעה, השיטות הנפוצות ביותר בהן השתמשו נשים אינדיאניות עירוניות וילידות אלסקה בגילאי 15-44 היו עיקור נשי (34%), גלולות למניעת הריון (21%) וקונדומים (21%). אולם בקרב הנשים הלבנות לבנים ממוצא לא-היספני, השיטות הנפוצות ביותר היו גלולות למניעת הריון (36%), עיקור נשי (20%) וקונדומים זכריים (18%).[12]

הלוגו של שירות הבריאות האינדיאני

שירות הבריאות האינדיאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות הבריאות האינדיאני הוא ארגון ממשלתי שהוקם בשנת 1955 בארצות הברית במטרה לסייע במאבק בתנאי מחיה ובריאות ירודים של האינדיאנים ותושבי אלסקה. ארגון ה-IHS עדיין פועל בארצות הברית כיום והוא תערובת של ארגונים שונים שנוצרו כדי להילחם בבעיות בריאות ספציפיות עבור ילידי אמריקה הצפונית ואלסקה.[13] כיום הארגון עדיין אחראי על מתן שירותי בריאות פדרליים לאינדיאנים ותושבי אלסקה. באתר האינטרנט של IHS נאמר כי "IHS הוא הספק הפדרלי העיקרי בתחום שירותי הבריאות והפרקליט הבריאות של האינדיאנים, ומטרתו להעלות את מצבם הבריאותי לרמה הגבוהה ביותר האפשרית. ה-IHS מספק מערכת אספקת שירותי בריאות מקיפה לכ -2.2 מיליון אינדיאנים ותושבי אלסקה השייכים ל-573 שבטים מוכרים פדרלית ב-37 מדינות.[14]

היסטוריה של עיקור באמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת חקיקה של עיקור אאגוני בארצות הברית, 1921

השימוש באאוגניקה כדי לשלוט בשיעור הילודה של "הלא כשירים" זורז על ידי כתביו של פרנסיס גלטון, והתמקד בשאלה כיצד להשתמש בגנטיקה כדי להשביח את המין האנושי.[15][16]תורת האאוגניקה הפכה פופולרית יותר ויותר במהלך המאה העשרים ובשנת 1907, אינדיאנה הייתה המדינה הראשונה באמריקה שהתירה עיקור אאוגני לפי חוק.[17] העיסוק של עיקור אאוגני הפך לנורמלי ובמשך עשרים השנים העוקבות חמש עשרה מדינות נוספות יחוקקו חוקים דומים לחוק שמתיר עיקור אאוגני באינדיאנה.[18]

פסק דין באק נגד בל מ-1927 אישר את חוק העיקור האאוגני בווירג'יניה, במקרה זה דנו בסיפורן של שלוש נשים לבנות ממשפחת באק; אמה, קארי וויויאן. שלוש הנשים נחשבו לאטיות מה שתמך באמונה האאוגנית לפיה תכונות כמו פיגור הן תורשתיות; הלוביסט של האאוגניקה זכה בתיק זה וקארי באק עוקרה. השופט אוליבר וונדל הולמס קבע כי יש לעקר את קארי באק בנימוק כי, "עדיף יהיה לכל העולם שבמקום שנחכה להוצאתם להורג של הצאצאים הפושעים המנוונים, או במקום שנאפשר להם לגווע ברעב בשל איוולתם, שהחברה תמנע מאלה שאינם כשירים להעמיד צאצאים דומים להם. העיקרון לפיו סנקציה של חיסון חובה רחבה מספיק כדי לכסות את הליך קשירת החצוצרות. [...] שלושה דורות של אימבצילים הם די והותר."[19] מקרה זה, בשילוב הציטוט של השופט הולמס מלמד על הלך הרוח של אנשים באותה תקופה. יתרה מזאת, מקרה זה אישש את האמונה כי תכונות לא רצויות כמו פיגור, עוני וחוסר מוסריות עוברות בירושה, ולכן עיקור האם יוביל לכך שתכונות בלתי רצויות אלו יושמטו בסופו של דבר מהחברה.[20] במהלך שנות ה-60 וה-70 הלך והתגבר נוהג העיקור והתבסס כאמצעי לגיטימי למניעת הריון.[21][22][23]

הסיבות לעיקור נשים אינדיאניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלון אשר נוצר על ידי המחלקה לחינוך, בריאות ורווחה כדי להאיץ את העיקור של נשים אינדיאניות. בצד שמאל ניתן לראות את מצב ההורים לפני העיקור (עייפים ובעלי משאבים דלים) ואחרי עיקור (שמחים ועשירים)

תלות האוכלוסייה האינדיאנית בממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים אינדיאניות לא היו היחידות שעברו עיקורים בכפייה; נשים שחורות ונשים עניות נפגעו גם הן מפרקטיקות אלו.[24] בשנות ה-70, ממשלת ארצות הברית אילצה את האינדיאנים לעבור לשמורות או להתמקם מחדש באזורים עירוניים ללא תמיכה נאותה, מה שהוביל לכך שאינדיאנים רבים נאבקו בעוני. בנוסף, אוכלוסיית ילידי אמריקה הצפונית הייתה תלויה בארגונים ממשלתיים כמו שירות הבריאות האינדיאני, המחלקה לבריאות (באנגלית: Department of Health), חינוך ורווחה (באנגלית: Education and Welfare) והלשכה לענייני אינדיאנים (באנגלית: Bureau of Indian Affairs).[25] שירות הבריאות האינדיאני (IHS) היה ספק שירותי הבריאות העיקרי שלהם. התלות הגבוהה של האוכלוסייה האינדיאנית בארגונים הממשלתיים לקבלת שירותי הבריאות הפכה אוכלוסייה זו כנוחה לפגיעה וניצול ונשים מקהילות אלו ועברו עיקור בכפייה בשיעור גבוה יותר מנשים מאוכלוסיות אחרות.[26]

תמריצים כלכליים ואימון לרופאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הרופאים הלבנים שביצעו הליכי עיקור בנשים אינדיאניות ראו בעיקור את האלטרנטיבה הטובה ביותר עבור נשים אלה. הרופאים טענו שהעיקור ישפר את מצבן הכלכלי של הנשים ואת איכות החיים של כל המשפחה.[27] הרופאים קיבלו שכר גבוה יותר עבור ביצוע כריתת רחם וקשירת חצוצרות לעומת צורות אחרות, לא קבועות, של מניעת הריון.[28] היישום של הליכים כירורגיים נתפס כאימון לרופאים מומחים וכהתמחות עבור רופאים בשלב ההתמחות. בשנת 1971 הצהיר ד"ר ג'יימס ראיין כי הוא העדיף כריתת רחם על פני קשירת חצוצרות מכיוון ש"זה יותר מאתגר ... וזאת התנסות טובה עבור המתמחה הזוטר ".[29] עם פחות אנשים הפונים לשירותי הרפואה והרווחה, הממשלה הפדרלית יכלה להפחית את ההוצאות על תוכניות הרווחה.[30] כמו כן, המערכת עודדה רופאים לבצע ניתוחים נוספים באמצעות תגמולים כספיים שנמסרו עבור ניתוחים אלה. יתר על כן, רופאים רבים האמינו כי מטופלי הרווחה אינם אמינים או חכמים מספיק כדי ליטול אמצעי מניעה דרך הפה או להשתמש בקונדומים ביעילות. לפיכך, עיקור חולה סעד נתפסה כאפשרות האמינה ביותר.[31][32] כשנשאלו רופאים על עמדותיהם ביחס למדיניות למניעת הריון, 94% השיבו כי אם האמא הייתה מטופלת על ידי הרווחה עם שלושה ילדים או יותר הם יאשרו עיקור חובה.[33]

הפחתת עומס העבודה של רופאי ה-IHS[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאוריה אחת מצביעה על כך שרופאי ה-IHS השתכרו בשכר נמוך ועבדו יתר על המידה ולכן עיקרו נשים אינדיאניות במטרה להפחית את עומס העבודה בעתיד.[34] יתרה מזאת, בשנת 1974 היחס בין כמות הרופאים למטופלים היה נמוך באופן דרסטי, ועמד על "רופא אחד בלבד ל-1,700 אינדיאנים מהשמורות."[35] המחסור ברופאים הוחמר עוד יותר כאשר הופסק גיוס הרופאים לצבא בשנת 1976, מהלך שהשפיע ישירות על ה-IHS, מכיוון שהם גייסו רבים מהרופאים שלהם דרך הגיוס הצבאי.[36][37] בין 1971 ל-1974 מספר הפניות למשרות פנויות ירד מ-700 ל-100 פניות, מה שיצר עומסי עבודה כבדים על הרופאים שכבר היו חלק מהמערכת.[38][39] עם זאת, יש לעשות הבחנה אחת חשובה בין רופאי ה-IHS לרופאים אחרים שנשכרו במיוחד לצורך עיקור. עבור רופאי ה-IHS לא היה שום תמריץ כספי והם ככל הנראה היו בעלי מוטיבציה להפחית את עומס העבודה שלהם, בעוד שרופאים שהוזמנו לצורכי עיקור קיבלו הטבות כספיות כאשר עיקרו נשים, במקום לתת להן אמצעי מניעה לנטילה דרך הפה.[40]

תפיסה של עיקור כאמצעי מניעה מועדף לנשים אינדיאניות בקרב רופאי ה-IHS[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין שום עדות לכך ששירותי הבריאות האינדיאנים הורו באופן ספציפי לעובדיהם לעקר נשים אינדיאניות. מעבר לכך, רופאי שירות הבריאות האינדיאני לא נהנו מכל תועלת כלכלית מעיקור נשים אינדיאניות. עובדות אלה מרמזות על גורמים חברתיים ותרבותיים שגרמו לרופאי ה-IHS לעקר נשים אינדיאניות. כאמור, במהלך שנות ה-60 וה-70 העיקור נתפס כאופציה העדיפה לסוג של אמצעי מניעה.[41] יתר על כן, רופאי ה-IHS האמינו בתכנון משפחה שתואם לדפוס שמאפיין את מעמד הביניים. למשל, למשפחה יהיו שני ילדים ואישה צריכה להינשא כדי להרות.[42] עמדתם של רופאי ה-IHS לפיה משפחות אינדיאניות רוצות את אותו מבנה משפחתי המאפיין משפחות לבנות ממעמד הביניים הובילה להתפשטות ההתעללות על ידי העיקור הכפוי.[43]

אמונות שגויות ושליליות כלפי נשים אינדיאניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 סטריאוטיפים שליליים על נשים אינדיאניות תרמו לאמונה השולטת בקרב רופאים לבנים, לפיה נשים אינדיאניות לא מסוגלות להגביל את מספר הילדים שהן יולדות או להשתמש באמצעים למניעת הריון באופן יעיל ואפקטיבי.[44] במצב כזה, ובהתאם לתפיסה של האדם הלבן לגבי תכנון משפחה ממעמד הביניים, עיקור נתפס כצורה הטובה ביותר למניעת הריון.[45] כאשר הרופאים נשאלו אם יעקרו את מטופליהם הפרטיים, רק 6% אמרו שעיקור היא אפשרות בת קיימא.[46] ניתן לראות מהנתונים הסטטיסטיים את העמדות השונות של הרופאים בהתאם למצב הסוציו-אקונומי של המטופלות שלהם.

כיום, שירות הבריאות האינדיאני משתמש בעיקור כשיטה תומכת לתכנון המשפחה. עם זאת, קשירת חצוצרות וכריתת רחם הם ההליכים היחידים העשויים להתבצע למטרה העיקרית של עיקור. כיום מבחינה חוקית, ה-IHS מחייב את המטופלת לתת הסכמה מדעת לניתוח, להיות בת 21 ומעלה, כאשר הליך לא יתבצע במידה והמטופלת מאושפזת במוסד לבריאות הנפש או מרצה עונש בכלא.[47]

ההשפעה של העיקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעה הישירה של מהלך עיקור הנשים האינדיאניות הייתה ירידה משמעותית בגודל אוכלוסיית האינדיאנים. בשנות ה-70 שיעור הילודה הממוצע של נשים אינדיאניות היה 3.7; עם זאת, בשנת 1980 הוא ירד ל-1.8.[48] בין 1960 ל-1970 לפחות 25% מהנשים האינדיאניות בין הגילאים 15-44 עוקרו.[49] המשמעות היא שלפחות רבע מהנשים האינדיאניות לא יכלו להיכנס להריון גם אם היו רוצות ומסוגלות.

הירידה בשיעור הילודה הייתה השפעה ניתנת לכימות, אולם עיקור השפיע גם על נשים מבחינה פסיכולוגית וחברתית. בתרבויות האינדיאניות פוריות האישה והתא המשפחתי מוערכים מאוד. לאישה שאינה מסוגלת ללדת ילדים תיגרם בושה, וכשל זה עשוי לגרור מבוכה וגינוי מהשבט בגלל האופן בו עמים ילידי אמריקה תופסים אימהות.[50] רגשות אלו היו יכולים להחריף בגלל השורשים התרבותיים העמוקים של הילידים האמריקנים, המבוססים על ערך המשפחה. בשנת 1977 הגיש עורך הדין מיכאל זוולה תביעה במדינת וושינגטון, לאחר ששלוש נשים משבט השאיין במונטנה עוקרו ללא הסכמתן. עם זאת, הנשים שעברו עיקור נשמרו בעילום שם בגלל החשש מהשלכות שבטיות. מארי סאנצ'ס, שופטת השבטים הראשית בשמורת שאיין הצפונית, אף הצהירה, "אפילו יותר מייאש מחובות משפטיים גבוהים הוא הסיכון לאבד את המקום בקהילה האינדיאנית, שבה לעיקור יש תהודה דתית מיוחדת."[51]

סיפורי מקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורמה ג'ין סרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 נורמה ג'ין סרינה (באנגלית: Norma Jean Serena), אישה ממוצא אינדיאני, פנתה לבית המשפט וטענה כי העיקור שעברה מהווה הפרה של זכויותיה האזרחיות. טענתה המרכזית הייתה שהיא לא עוקרה מסיבות רפואיות, כפי שרופאיה גרמו לה להאמין אלא בגלל מצבה התרבותי והכלכלי. סרינה, אישה אינדיאנית ואם לשלושה ילדים, הייתה קורבן להתעללות באמצעות עיקור שבוצע בשנת 1970. סרינה לא זכרה שחתמה על טופס ההסכמה מדעת (טופס אשר לא סופק במהלך המשפט). "הסכמה" מפוקפקת זו ניתנה על ידי גברת סרינה יום לאחר שעובדי הרווחה הוציאו את ילדיה מהבית תחת יומרות שהוגדרו לאחר מכן על ידי המושבעים כשקריות.[52]

במשפט הצהיר השופט כי לא הייתה שום סיבה להסרת ילדיה על ידי מערכת הרווחה, והוטל על המערכת להחזיר לה את המשומרת על ילדיה. מאז התברר כי בפועל לא היה בסיס רפואי להליכי העיקור שבוצעו. קטע מתוך "הצהרת הצורך בעיקור טיפולי" מתוך התיק של סרינה בבית החולים מאושש את טענתה של סרינה; "אנו מוצאים מהתבוננות ובדיקה של נורמה סרינה שהיא סובלת מהמחלה הבאה של המצב ... 'סיבות חברתיות-כלכליות' ... וכי לדעתנו, הריון נוסף לא יהיה ראוי. לכן אנו סבורים כי יש צורך לבצע את העיקור הרפואי."[53] מקרה זה משקף היסטוריה מוכתמת של התעללות על ידי עיקור שבוצעה על נשים אינדיאניות, כאשר הערכה אחת משנת 1979 קבעה כי בקרב אוכלוסייה של 800,000 ילידים, 42% מהנשים בגילאי הפוריות עוקרו.[54]

ג'ין וויטהורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 ג'ין וויטהורס (באנגלית: Jean Whitehorse) סבלה מדלקת תוספתן חמורה והובהלה לבית החולים של שירות הבריאות האינדיאני בגאלופ, ניו מקסיקו. כמה שנים לאחר מכן, היא גילתה כי הרופאים ביצעו הליך של קשירת חצוצרות במהלך הניתוח ללא הסכמתה. "סבלתי מכאבים חזקים מאוד כשהגעתי לבית החולים; לפני הכניסה לניתוח הם נתנו לי צרור של ניירות שאני צריכה לחתום עליהם. הם מעולם לא הסבירו לי כלום; לא היה לי מושג שאני נותנת להם אישור לעקר אותי... לאחר הניתוח ניסיתי להביא עוד ילדים לעולם, אבל התקשיתי להיכנס להריון, אז הלכתי למרפאת ה-IHS. וזה היה הרגע בו הם אמרו לי מה הם עשו לי." לוויטהורס יש בת אחת, שנולדה לפני קשירת החצוצרות. מבוישת, וויטהורס לא דיברה על הניתוח במשך תקופה ארוכה. "באותה תקופה חשבתי שאני היחידה שזה קרה לה ... לא היה למי לפנות, אף אחד לא הבין, אז התחלתי לשתות ולהזניח את הילדה היחידה שלי ... אני חושבת שהרבה נשים אינדיאניות לקחו את סוד העיקור שלהן לקבר."[55]

עיקור כפוי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת דפו פרוברה ליוצאות אתיופיה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90, דפו פרוברה היה אמצעי הורמונלי למניעת היריון שניתן במרפאות הג'וינט שבאתיופיה, הניתן באמצעות זריקה לשריר ומעכב את הביוץ ברחם למשך כשלושה חודשים. הזריקה יעילה במניעת היריון ועלותה נמוכה, אולם היא גורמת לתופעות לוואי שליליות כגון דלדול עצם והחמרת נטיות דיכאוניות. לפיכך ממליץ מנהל המזון והתרופות להגביל את משך השימוש בה לשנתיים, אם קיימות חלופות בטוחות יותר[56]. על אף זאת, כשישים אחוז ממקבלות התרופה בישראל הן נשים יוצאות אפריקה, בעיקר עולות מאתיופיה, אף כי משקלן הכולל באוכלוסיית ישראל עומד על כאחוז[57]. בשנת 2012 פרסמה גל גבאי תחקיר על פיו הופעלו לחצים על נשים רבות במחנות המעבר בגונדר ובאדיס אבבה ובישראל לקבל דפו פרוברה בלי שניתן להן מידע על תופעות הלוואי ועל חלופות כגלולות או התקן תוך רחמי[58]. על פי עדויות שנאספו במסגרת התחקיר, איימו על מועמדות לעלייה כי לא יקבלו אישור לעלות לישראל אם לא יקבלו את הזריקה[59]. בחודש ינואר 2012 הגישו כמה נשים יוצאות אתיופיה תובענה ייצוגית נגד שירותי בריאות כללית, מכבי שירותי בריאות וקופת חולים מאוחדת בטענה כי זריקות דפו פרוברה ניתנו במטרה לפקח על ילודה בקרב בנות העדה[60]. במאי 2015 הורה מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו לקופות החולים שלא לחדש מרשמי דפו פרוברה לנשים ממוצא אתיופי או לנשים אחרות כאשר יש חשש שלא הבינו את השלכות הטיפול. גמזו הורה גם כי מרשם יינתן רק לאחר שיחה עם המטופלת בה יובהר המניע לבחירה באמצעי מניעה זה. יש הטוענים כי בכך מודה משרד הבריאות כי העדפה גורפת לדפו פרוברה עבור נשים ממוצא אתיופי הייתה נוהל מקובל בקופות החולים[61].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Thomas W. Volscho, Sterilization Racism and Pan-Ethnic Disparities of the Past Decade: The Continued Encroachment on Reproductive Rights, Wicazo Sa Review 25, 2010, עמ' 17–31 doi: 10.1353/wic.0.0053
  2. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  3. ^ Susan Lobo, Native American Voices, 2016-02-19 doi: 10.4324/9781315663456
  4. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Government Accountability Office, Health Care Policy and Politics A to Z, CQ Press
  5. ^ D. Marie Ralstin-Lewis, The Continuing Struggle against Genocide: Indigenous Women's Reproductive Rights, Wicazo Sa Review 20, 2005, עמ' 71–95 doi: 10.1353/wic.2005.0012
  6. ^ T. Mišic, Slovenia ∙ The Acrimonious Saga of the Slovenian ‘Bail-In’ Unlikely to End with the Proposed New Law, European Competition and Regulatory Law Review 1, 2018, עמ' 348–353 doi: 10.21552/core/2017/4/11
  7. ^ Myla Vicenti Carpio, (Un)disturbing Exhibitions: Indigenous Historical Memory at the NMAI, The American Indian Quarterly 30, 2006, עמ' 619–631 doi: 10.1353/aiq.2006.0018
  8. ^ Jane Lawrence, The Indian Health Service and the Sterilization of Native American Women, The American Indian Quarterly 24, 2000, עמ' 400–419 doi: 10.1353/aiq.2000.0008
  9. ^ D. Marie Ralstin-Lewis, The Continuing Struggle against Genocide: Indigenous Women's Reproductive Rights, Wicazo Sa Review 20, 2005, עמ' 71–95 doi: 10.1353/wic.2005.0012
  10. ^ D. Marie Ralstin-Lewis, The Continuing Struggle against Genocide: Indigenous Women's Reproductive Rights, Wicazo Sa Review 20, 2005, עמ' 71–95 doi: 10.1353/wic.2005.0012
  11. ^ D. Marie Ralstin-Lewis, The Continuing Struggle against Genocide: Indigenous Women's Reproductive Rights, Wicazo Sa Review 20, 2005, עמ' 71–95 doi: 10.1353/wic.2005.0012
  12. ^ Craig Rushing, Native VOICES: Adapting a Video-based Sexual Health Intervention for American Indian Teens and Young Adults Using the ADAPT-ITT Model, American Indian and Alaska Native Mental Health Research 23, 2016, עמ' 24–46 doi: 10.5820/aian.2301.2016.24
  13. ^ Jane Lawrence, The Indian Health Service and the Sterilization of Native American Women, The American Indian Quarterly 24, 2000, עמ' 400–419 doi: 10.1353/aiq.2000.0008
  14. ^ The Indian Health Service 14th Annual IHS Research Conference, PsycEXTRA Dataset, ‏2002
  15. ^ Trombley, Stephen., The right to reproduce : a history of coercive sterilization, London: Weidenfeld and Nicholson, 1988
  16. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  17. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  18. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  19. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  20. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  21. ^ Prohibition of Abuse of Law : A New General Principle of EU Law?, Hart Publishing
  22. ^ Sheila M. Rothman, Sterilizing the poor, Society 14, 1977-01, עמ' 36–40 doi: 10.1007/bf02695147
  23. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  24. ^ George Zdenkowski, Sterilization: Whose Right to Choose?, Australian Journal of Social Issues 11, 1976-12, עמ' 280–286 doi: 10.1002/j.1839-4655.1976.tb00579.x
  25. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  26. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  27. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  28. ^ Jane Lawrence, The Indian Health Service and the Sterilization of Native American Women, The American Indian Quarterly 24, 2000, עמ' 400–419 doi: 10.1353/aiq.2000.0008
  29. ^ Science and the Garden, Hoboken, NJ, USA: John Wiley & Sons, Inc., 2015-10-23, עמ' 234–247
  30. ^ Jane Lawrence, The Indian Health Service and the Sterilization of Native American Women, The American Indian Quarterly 24, 2000, עמ' 400–419 doi: 10.1353/aiq.2000.0008
  31. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  32. ^ Robert E. McGarrah, Voluntary Female Sterilization: Abuses, Risks and Guidelines, The Hastings Center Report 4, 1974-06, עמ' 5 doi: 10.2307/3560699
  33. ^ Mary R. Haas, Native Languages of the Americas, Boston, MA: Springer US, 1976, עמ' 23–58
  34. ^ Marius Turda, Review of 'Fixing the Poor: Eugenic Sterilization and Child Welfare in the Twentieth Century', Reviews in History, 2018 doi: 10.14296/rih/2014/2283
  35. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  36. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  37. ^ Managed Competition Poses a Major Threat to Mental Health Service Delivery, PsycEXTRA Dataset, ‏1993
  38. ^ Jesse Nodora, Abstract B102: Colorectal cancer screening practice among primary care physicians in rural, Indian Health Service, and community health center facilities, Prevention Research, American Association for Cancer Research, 2010-10 doi: 10.1158/1055-9965.disp-10-b102
  39. ^ Marius Turda, Review of 'Fixing the Poor: Eugenic Sterilization and Child Welfare in the Twentieth Century', Reviews in History, 2018 doi: 10.14296/rih/2014/2283
  40. ^ Marius Turda, Review of 'Fixing the Poor: Eugenic Sterilization and Child Welfare in the Twentieth Century', Reviews in History, 2018 doi: 10.14296/rih/2014/2283
  41. ^ Sheila M. Rothman, Sterilizing the poor, Society 14, 1977-01, עמ' 36–40 doi: 10.1007/bf02695147
  42. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  43. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  44. ^ Jane Lawrence, The Indian Health Service and the Sterilization of Native American Women, The American Indian Quarterly 24, 2000, עמ' 400–419 doi: 10.1353/aiq.2000.0008
  45. ^ Marius Turda, Review of 'Fixing the Poor: Eugenic Sterilization and Child Welfare in the Twentieth Century', Reviews in History, 2018 doi: 10.14296/rih/2014/2283
  46. ^ Mary R. Haas, Native Languages of the Americas, Boston, MA: Springer US, 1976, עמ' 23–58
  47. ^ Jane Lawrence, The Indian Health Service and the Sterilization of Native American Women, The American Indian Quarterly 24, 2000, עמ' 400–419 doi: 10.1353/aiq.2000.0008
  48. ^ Lawrence, Jane A., The indian health service and the sterilization of Native American women, University of Nebraska Press, 2000
  49. ^ Jane Lawrence, The Indian Health Service and the Sterilization of Native American Women, The American Indian Quarterly 24, 2000, עמ' 400–419 doi: 10.1353/aiq.2000.0008
  50. ^ Jane Lawrence, The Indian Health Service and the Sterilization of Native American Women, The American Indian Quarterly 24, 2000, עמ' 400–419 doi: 10.1353/aiq.2000.0008
  51. ^ Sally J. Torpy, Native American Women and Coerced Sterilization: On the Trail of Tears in the 1970s, American Indian Culture and Research Journal 24, 2000-01, עמ' 1–22 doi: 10.17953/aicr.24.2.7646013460646042
  52. ^ Norma Jean Serena, mississippi appendectomy, ‏2007-11-25 (באנגלית)
  53. ^ Norma Jean Serena, mississippi appendectomy, ‏2007-11-25 (באנגלית)
  54. ^ Helen Rodriguez-Trias, Sterilization Abuse, Women & Health 3, 1978-05-05, עמ' 10–15 doi: 10.1300/j013v03n03_02
  55. ^ 'Amá' and the Legacy of Sterilization in Indian Country, Rewire.News (באנגלית)
  56. ^ מנהל המזון והתרופות האמריקאי, עמוד 4, מידע לרופא על התרופה
  57. ^ RussiaToday, Racist birth control? Claims Israel culling Ethiopian Jews
  58. ^ לאן נעלמי הילדים, באתר בביצוע גל גבאי
  59. ^ טלילה נשר, עולות מאתיופיה: איימו עלינו שלא נעלה לארץ אם לא נסכים לקבל זריקה נגד הריון, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2012
  60. ^ איתי פלדמן, סוגיית מתן דפו-פרוברה לנשים יוצאות אתיופיה, באתר מרכז המידע והמחקר של הכנסת, ‏מאי 2013
  61. ^ טלילה נשר, המדינה מודה: נשים אתיופיות טופלו למניעת הריון באופן פסול, באתר הארץ, 27 בינואר 2013
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עיקור_של_נשים_אינדיאניות&oldid=37585638"