עירא היאירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עִירָא היָאִירִי היה בנו של עקש התקועי שהיה מגיבורי דוד. היה מקורב לדוד המלך ולבניו ושירת ככהן בכיר לפני בניית בית המקדש הראשון. חי ככל הנראה בתחילת האלף הראשון לפנה"ס.

יש מי שפירש, שעירא ובני דוד עבדו יחדיו בכהונה. הפסוקים:"וּבְנֵי דָוִד, כֹּהֲנִים הָיוּ" .[1] וכן "וְגַם, עִירָא הַיָּאִרִי, הָיָה כֹהֵן, לְדָוִד".[2] פסוקים אלו "שוחזרו" על ידי הפרשן קלוסטרמן לפסוק: "ועירא ובני דוד היו כהנים לדוד"[3]. מספר אמוראים הגדירו את תפקידו של עירא כ"רבו של דוד שהיה מלמדו תורה." ככל הנראה הוא השתייך למשפחת היאירי שגרה בעבר הירדן המזרחי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל ב', פרק ח', פסוק יח'
  2. ^ שמואל ב', פרק כ', פסוק כו'
  3. ^ A. Klostermann, Die Bücher Samuelis (SZ), r München 1887 בפירושו לפסוקים הנזכרים.