עירוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימון גבול עירוב. העירוב מתבסס על גדר פנימית של גדר ההפרדה (את המכשול העיקרי, שבקטע זה הוא חומה, ניתן לראות מאחוריה וגם ברקע)

עירוב הוא הכינוי המקובל בהלכה להיקף מחיצות סביב שטח מיושב, הנעשה במטרה להתיר בתוכו פעולות האסורות בשבת בשל מלאכת הוצאה מרשות לרשות (כגון: טלטול חפצים בין רשות היחיד ורשות הרבים והולכת חפצים למרחק ארבע אמות [כשני מטרים] ברשות הרבים).

העירוב הופך את כל שטח היישוב לרשות היחיד אחת, ובכך מתיר להוציא חפצים מן הבתים אל הרחובות בהיות כולם 'רשות היחיד' אחת מכוחו של העירוב.

השם 'עירוב' במקורו ניתן אודות לתפקידו של ה'עירוב' לאחד ולערב את הרשויות ולהופכם לרשות אחת. מקור השם מוזכר בגמרא (עירובין מט.) גם בהקשר של 'עירוב חצרות', שם ניתן דגש הלכתי שתהיה השותפות בעירוב נוחה ועריבה ומסוכמת על כולם[1].

סביב בניית העירוב התעוררו פולמוסים ומחלוקות רבות במקומות שונים. בישראל, ישנה מחלקה במשרד לשירותי דת, האחראית על הקמת ותחזוקת עירובים ביישובים השונים בישראל, בשיתוף עם הרבנויות המקומיות והמועצות הדתיות השונות, וכמעט ואין מקומות יישוב גדולים שאין בהם עירוב. אולם בחוץ לארץ ישנם מקומות בהם אין עירוב, אם מסיבות טכניות ואם מסיבות הלכתיות.

הצורך בעירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום השבת קיים איסור להוציא חפצים מרשות היחיד (כגון בית מגורים) אל רשות הרבים וכן להפך. איסור זה הוא אחד מל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת מן התורה, ונקרא בקיצור: הוצאה מרשות לרשות.

על מנת לפתור את בעיית ההוצאה בשבת, ישנו פתרון הלכתי ליצור 'עירוב' סביב רשות הרבים (רחובות העיר או היישוב). משמעות ה'עירוב' היא הקפת השטח הציבורי הפתוח לרבים על ידי מחיצה. באמצעות עירוב זה, רחובות העיר או היישוב הנחשבים מתחילה 'רשות הרבים' (או 'כרמלית'), הופכים לרשות היחיד אחת גדולה, ובכך מתיר העירוב להוציא או להכניס חפצים מכל רשויות היחיד (כגון בתי מגורים) אל הרחובות והשווקים המשמשים את הרבים.

לעירוב חשיבות מעשית רבה, כיוון שעל פי ההלכה היהודית אין להוציא ("לטלטל") חפצים מן הבית לרשות הרבים ביום השבת ללא תיקון עירוב, וכן אסור להוליך חפצים בתוך רשות הרבים למרחק של יותר מארבע אמות. התקנת העירוב בשטח מיושב מאפשרת התנהלות סדירה בשבת בכל הנוגע להוצאת חפצים מן הבית כמו סידור תפילה או עגלת ילדים, לדוגמה.

עירוב מורכב ממחיצה של גדר או חומה המקיפה את הרחובות והשווקים בהם חפצים לטלטל. אופן נוסף ליצירת העירוב הוא, על ידי התקנת עמודים ייעודיים עליהם עובר חוט דק מתוח, צורה הנקראת בהלכה: 'צורת הפתח'. אופן זה של 'צורת הפתח' נחשב מבחינה הלכתית למחיצה כשרה שעל ידה נהפך השטח המוקף לרשות היחיד. כיום נהוג להשתמש בשיטה זו לצורך יצירת והתקנת העירוב. עירוב יכול להתבסס גם על גדרות או מחיצות קיימות אחרות, או על מדרונות תלולים ('תל המתלקט'). במקומות רבים מתבסס העירוב על קווי חשמל או טלפון. במקרים כאלו יש צורך שהחוט יעבור באופן מדויק מעל העמוד, היות שזהו אחד מהתנאים הנדרשים כדי ליצור מחיצה של 'צורת הפתח'. אפשרות נוספת ליצירת העירוב בשיטת צורת הפתח, היא העמדתם של חבית או קרש חזק שגובהם לפחות י' טפחים (כ-80 ס"מ) מתחת לקו החשמל, ומן הבחינה ההלכתית רואים אותם כאילו הם עולים עד לחוטים התלויים למעלה, מדין 'גוד אסיק מחיצתא', ויוצרים על ידי כך את 'צורת הפתח'.

רבים מן הפוסקים נוקטים להלכה שאין כמעט מקום שנחשב לרשות הרבים מהתורה, לפיכך רוב ככל המקומות הציבוריים נחשבים לרשות הכרמלית. להבחנה זו ישנה חשיבות הלכתית, היות שאת רשות הכרמלית ניתן להקיף בעירוב פשוט הנקרא 'צורת הפתח' (כנ"ל), ואין צורך להקיפה בחומה גמורה עם שערים הראויים להינעל בלילה, זאת בשונה מרשות הרבים אותה יש צורך להקיף בחומה ושערים הראויים להינעל בלילה דווקא.

לאחר בניית העירוב יש צורך בתיקון נוסף, הנקרא עירוב חצרות, כדי להתיר את הטלטול בין רשויות היחיד נפרדות, כגון מבית לבית אחר, דבר שאסור מדרבנן ללא תיקון עירוב החצרות. אולם ישנם מקומות בהם אין צורך בעירוב החצרות, כגון בסיס צבאי או קיבוץ, שבו אוכלים כולם בחדר אוכל משותף. במקרה שבמקום היישוב גרים גויים, יש לשכור את רשותם על מנת שעירוב החצרות יוכל לחול[2].

פרצות בעירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמודי עירוב בירושלים

כיוון שעירוב נחשב למחיצה, הוא נפסל אם נפרץ בו פתח רחב מי' אמות (כ-5 מ'), שיעור הפירצה הפוסל מחיצה. בשל מבנה העירוב הנפוץ כיום, בכל מקרה בו החוט העובר בין עמודי העירוב, שנחשב לחלק העליון של צורת הפתח, נקרע - העירוב נפסל, היות ששוב אין היישוב מוקף כהלכה במחיצות, ואינו נחשב כרשות היחיד. בשל בעיה זו, נערכים במקומות רבים סיורים לבדיקת שלמות העירוב קודם לשבת, על מנת לתקנו במידת הצורך. אם העירוב נקרע באמצע השבת - העירוב נפסל, ואין אומרים בו את הכלל 'שבת הואיל והותרה - הותרה'.

בגלל החשש מפרצות בעירוב, או נפילת העירוב בימי סערה, ישנם מקומות בהם ישנו גיבוי לעירוב באמצעות קו עירוב נוסף, המיועד להתיר טלטול חופשי גם אם קו העירוב העיקרי יפסל. יצוין כדוגמה, שבסערת השלג העזה בירושלים בשנת תשע"ד (12 דצמבר 2013) נפל העירוב בעיר[3], ותושבי ירושלים לא יכלו לטלטל בשבת. לאחר מספר ימים כשוך הסערה תוקן העירוב בחזרה[4].

עירוב שכונתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מקומות בהם בסמוך לעירוב הכללי שבאחריות גופים ממוסדים, נבנה עירוב נוסף על ידי גורמים פרטיים או מקומיים. לרוב, העירובים הפרטיים בנויים באופן שיהיו כשרים גם לפי שיטות הלכתיות נוספות, שהעירוב העיקרי הממוסד אינו כשר לפיהם.

כמו כן, ישנם מקומות רבים בעיקר באזורי ריכוז חרדיים, בהם קיים עירוב שכונתי נוסף לזה העירוני של המועצה הדתית, המקיף שכונה מצומצמת בלבד. עירוב זה נעשה לחומרא כדי לא להיסמך על העירוב העירוני בו יש לעיתים בעיות הלכתיות לפי חלק מהשיטות. עם זאת יש מי שפיקפק על עירוב זה[5].

שיטות הלכתיות שעליהן מתבסס העירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שיטות הלכתיות שונות, שעל פיהן לא ניתן כיום לערב מקומות רבים באמצעות העירוב המקובל הנעשה באמצעות בצורת הפתח[6]. ואמנם המתירים מתבססים על השיטות החולקות עליהם ומתירות לערב בצורה המקובלת בימינו.

עם זאת, ישנם הנמנעים לטלטל חפצים בשבת גם במקום שבו יש עירוב, בשל הדעות החלוקות בנושא, בעיקר מן הטעמים הבאים:

  • רשות הרבים בימינו - ישנה מחלוקת הלכתית האם אחד מתנאי רשות הרבים לעניין רשויות השבת הוא שיעברו בה 600,000 אנשים ביום (שישים ריבוא)[7]. למחלוקת זו השפעה ישירה על הרחובות בימינו בהם אין שישים ריבוא. לשיטה הדורשת תנאי זה, כל הרחובות בימינו (בערים שאין בהם שישים ריבוא) נידונים כ'כרמלית', ואילו לפי השיטה שאינה דורשת תנאי זה כמעט כל רחוב נחשב לרשות הרבים (אם הוא רחב כ-8 מטרים ואינו מקורה). למחלוקת זו משמעות רבה בקשר לעירוב המקובל כיום על ידי 'צורת הפתח', שכן אם נדון את הרחובות בימינו ככרמלית רשאים לערבו על ידי 'צורת הפתח', אבל אם נידונים הרחובות בימינו כ'רשות הרבים' הרי שאין אפשרות להקיפם ב'צורת הפתח' בלבד, ויש צורך להקיפם בחומה עם שערים הראויים להינעל[8].
  • הקפת רובו של השטח על ידי צורת הפתח - לפי שיטת הרמב"ם לא ניתן להשתמש במחיצה של צורת הפתח אלא אם כן רוב השטח מוקף במחיצה גמורה של חומה ואילו 'צורת הפתח' מקיפה את מיעוטו של השטח. לשיטה זו אין היתר להקיף בעירוב של 'צורת הפתח' בדרך המקובלת הרחובות של הערים בימינו. המשנה ברורה (שסב,נט) כותב שנכון לחוש לדעת הרמב"ם[9].
  • הקפת שטח גדול שאינו משמש למגורים - כדי להקיף מקום כרשות היחיד, יש צורך שכולו ישמש למגורים, שכן שטח פתוח שאינו משמש למגורים בגודל של בית סאתיים ויותר (כ-1,150 מ"ר), אינו נחשב לרשות היחיד המותרת בטלטול אלא לכרמלית בה אסור לטלטל. (ראו טלטול בתוך רשות היחיד גדולה שאינה משמשת למגורים) אולם ישנה מחלוקת האם דין זה נאמר גם ברשות היחיד גדולה, הכוללת בתים ושטחים לא מיושבים (כגון שדות וגינות), ושיעור השדות קטן משיעור הבתים. כלומר, האם השדות פוסלות את העירוב כאשר שטחם הכולל קטן מהשטח הכולל המיושב. מציאות זו שכיחה במקומות בהם מסתמכים על קווי חשמל העוברים במרחק מסוים מהיישוב, ועוברים בתוך שדות, וכן כיוון שלעיתים נח יותר להקיף שטח גדול בקווים ישרים, מאשר להקיף שטח מצומצם בצורה מעוקלת לפי שטח היישוב[10].
  • החוט המשמש לחלק העליון של צורת הפתח - ישנה שיטת הלכתית הדורשת שהחוט העליון העובר בין העמודים יהיה מתוח לגמרי ולא ינוע כלל ברוח, ואולם מעיקר הדין יש להכשיר כל 'צורת הפתח' גם אם החוט העליון נע קלות ברוח (משנה ברורה שסב,סו)[11].
  • מעבר צורת הפתח מעל מבנים - ישנה גם שיטה הלכתית הפוסלת צורת הפתח העוברת מעל מבנה מלהחשב מחיצה, ולעומת שיטה המכשירה את צורת הפתח כמחיצה גם באופן כזה.

ישנה דעה שרשותו של נוכרי ומחלל שבת פוסלות את העירוב מכיוון שאין הם שותפים בעירוב. בעבר פתרו את הבעיה על ידי עריכת העירוב בשיתוף עם שר העיר שיש לו סמכות להפקיע את רשותם או להיכנס על דעת עצמו לרשותם במידת הצורך. הבעיה התעוררה מחדש בעידן המודרני במדינות דמוקרטיות ובכללן במדינת ישראל, שכעת לראשי הרשויות אין כלל סמכות להוציא תושבים מנכסיהם או להיכנס אליהם ללא צו בית משפט. בעיה זו נפתרה על ידי ביצוע העירוב בשיתוף עם משרד הביטחון שעל פי חוקי החירום של המדינה, יש לו סמכות להוציא אזרחים מביתם או להיכנס לרשותם במקרי חירום[12].

שיור בעירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעיקר הדין, אין לערב את כל העיר בשלמות, ויש צורך לשייר חלק מסוים מהעיר שלא יהיה בתוך תחום העירוב, על מנת שיהיה היכר שכל ההיתר לטלטל הוא רק מכח העירוב, ובלעדיו אסור לטלטל כלל, בגלל איסור הוצאה מרשות לרשות, כלומר המטרה היא שלא ישכח איסור זה.

שטח השיור יכול להיות מינימלי, אפילו בית אחד וחצר אחת[13][14]. ישנה מחלוקת האם השיור צריך להיות דווקא מבתי ישראל או שאפשר לשייר גם בתי גויים[15].

אולם בפועל נהוג כיום לערב את כל העיר ללא שיור בתים מחוץ לעירוב. הנימוק לכך הוא שסומכים על השיטה שמאפשרת לסמוך על השיור בבתי גויים, או שכיוון שכל העירוב בימינו מבוסס על חוט שעובר כצורת הפתח, (ולא על דבר קשיח כמו חומה) וכאשר החוט נקרע והעירוב נפסל מודיעים בכל העיר שאסור לטלטל חפצים, אין עוד צורך בהיכר של השיור למטרת היכר זה[16].

העירוב בישראל ובעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשר ישן באזור לונדון. בקצה הגשר יש שני עמודים אפורים דקים וגבוהים המשמשים לעירוב

בישראל קיים עירוב כמעט בכל הערים, בהסתמך על השיטה ההלכתית לפיה כשאין שישים ריבוא במקום אחד ממש, המקום אינו נחשב לרשות הרבים. ומכיוון שכך, גם בירושלים, שבה יש למעלה משש מאות אלף תושבים, נוהגים רובו המוחלט הציבור הדתי והחרדי להסתמך על העירוב. עם זאת, ישנם הנוהגים להחמיר ולא לטלטל חפצים למרות קיום העירוב[17], או לחלופין להקים עירוב שכונתי - המקיף מקום שבו אין שישים ריבוא איש.

בארצות הברית חלוקות הדעות בעניין העירוב. הרבנים הליטאים אוסרים לטלטל, על פי פסקיהם של גדולי הפוסקים בניו יורק, בהם הרב משה פיינשטיין, שאסר לטלטל מכיוון שסבר שיש להחשיב את כל המתגוררים בעיר במניין השישים ריבוא, ומכיוון שבניו יורק מתגוררים מיליוני אנשים אין כל היתר לטלטל בעיר. רבי אהרן קוטלר אסר את העירוב מסיבה אחרת; הוא פסק כדעתם של רוב הראשונים, הסוברים שמקום הרחב שש עשרה אמה, נחשב לרשות הרבים גם אם אין בו שישים ריבוא הולכים.

בשנת תש"ס (2000) הוקם בשכונת בורו פארק שבניו יורק עירוב בהכשר של הרב חיים יהודה כ"ץ[18]. הציבור החסידי, בעיקר חצירות בעלז וצאנז קלויזנבורג בעיר, סומכים על רבניהם המתירים לטלטל, ואילו רבני חצירות סאטמר ובאבוב אוסרים לטלטל[19].

בוויליאמסבורג, שכונה בניו יורק שרוב תושביה היהודים משתייכים לחסידות סטמר, נוהגים התושבים המשתייכים לחצר זו לא לטלטל בשבת, מכיוון שלטענתם, (המוכחשת על ידי רבנים אחרים[20]) רבי יואל טייטלבוים האדמו"ר מסאטמאר, סבר שאין להקים עירוב בעיר שאין בה רב רשמי שסמכותו נתונה על כל בני העיר, ולכן אף על פי שבשכונה קריית יואל במונרו, מטלטלים בני החסידות, הרי שבוויליאמסבורג, הם מקפידים שלא לטלטל. רבנים רבים פוסקים כי מכיוון שרוב בני העיר אינם מסכימים לעירוב, לא ניתן לבצע את העירוב בעל כרחם, שכן אף שניתן לזכות לאדם ללא ידיעתו - ולכן ניתן לזכות את פת העירוב לאדם שאינו יודע מכך, אך לא ליהודים שאינם מסכימים לעירוב מסיבות שונות, כך גם פסק הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג.

לעומת זאת, חסידויות פאפא, בעלז, חסידות צאנז ושאר החסידויות בעיר נוהגים לטלטל על סמך פסקו של הרב שלום קרויז, גאב"ד אדווארי, והרב אפרים פישל הרשקוביץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עירוב בוויקישיתוף

שו"ת יביע אומר חלק ט אורח חיים סימן לג

שו"ת אבן ישראל חלק ח סימן לז, https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=673&st=&pgnum=45

פורום אוצר החכמה על העירוב השכונתי https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=197&t=17397

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גמרא עירובין מט. "מה שמו? עירוב שמו". פרש"י: שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו, שלא ימחה זה בחברו, אלא שותפות נוחה ועריבה. מכאן למדו חז"ל להלכה שאם אחד מבני החצר אינו שותף מרצונו בעירוב החצרות ומקפיד עליו, עירוב בטל.
  2. ^ ישי כהן, ‏הגר"ד לאו מחדש את השכירות ברחבי הארץ, באתר כיכר השבת, 18 באפריל 2016
  3. ^ שלג כבד בבירה: הכניסות והיציאות מהעיר - חסומות, כיכר השבתחדשות - האתר החרדי המוביל בעולם, כיכר השבת
  4. ^ חדשות - האתר החרדי המוביל בעולם, כיכר השבת
  5. ^ הרב יעקב אבן ישראל פישר זצ"ל, שו"ת אבן ישראל חלק ח סימן לז
  6. ^ ראו למשל: היתר רשות הרבים בימינו - הרב שמואל טל (מתוך הספר טל חיים)
  7. ^ שיטת רש"י וראשונים נוספים הסוברים שתנאי לעירוב הוא שיעברו שישים ריבוא בכל יום, כדגלי מדבר. שיטה זו מובאת בשולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף ז בשם "ויש אומרים". עם זאת יש סוברים שדי שיהיו מצויים בעיר שישים ריבוא (600,000 תושב) על מנת שיחשבו רחובותיה רשות הרבים, וכן דעת המשנה ברורה (סימן שמה ס"ק כד).
  8. ^ שולחן ערוך סימן שסד סעיף ב. עיין שו"ת יביע אומר חלק ט סימן לג
  9. ^ דעת הרמב"ם הוזכרה בשולחן ערוך סימן שסב סעיף י. עם זאת דעת הרב יוסף קאפח (המומחה בספרי הרמב"ם) כי אין שום מחלוקת בדבר, ואף לדעת הרמב"ם אפשר לסמוך לכתחילה על העירוב הנעשה היום שברובו נעשה על ידי צורת הפתח.
  10. ^ יעוין שו"ת חבל נחלתו חלק י סימן יא
  11. ^ אמנם על העמודים המחזיקים את חוט ה'צורת הפתח' להיות חזקים באופן שלא ינודו ברוח מצויה, שכן 'מחיצה שהרוח מנידה לא מקרי מחיצה'. אבל על החוט העליון אין קפידא שינוע ברוח ובלבד שלא ינטל (משנה ברורה סימן שסו ס"ק ס"ו).
  12. ^ אתר ישיבה
  13. ^ ערוך השולחן אורח חיים שצב סעיף א
  14. ^ ערוך השולחן אורח חיים שצב סעיף ד
  15. ^ ערוך השולחן אורח חיים שצב סעיף ח
  16. ^ ערוך השולחן אורח חיים שצב סעיף ב
  17. ^ החזון איש, אף על פי שהוא עצמו היה מבין המייסדים והמשגיחים על הקמת העירוב בבני ברק, סבר כי יש להחמיר ולא לטלטל בעיר, וכך הורה לשואליו (פאר הדור חלק ג). כך גם הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, הרב מבריסק, לא היה מטלטל בעיר ירושלים בה התגורר.
  18. ^ [ האם יש עירוב בניו-יורק?] הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר.
  19. ^ אודות טענות שני הצדדים ראו עוד במסמך זה.
  20. ^ גאב"ד אודווארי, מזקני חסידי סטמר. ראו באריכות בספר חי אנוכי לעולם, על דעתו האמיתית של אדמו"ר מסטאמר.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.