עירית אמינוף
לידה |
21 ביולי 1945 (בת 79) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
עיסוק | סופרת, חוקרת מחשבת חז"ל וספרות התלמוד והמדרש |
מקום לימודים | |
מוסדות | |
בן או בת זוג | אהרן אמינוף |
עירית אמינוף (נולדה ב-21 ביולי 1945) היא סופרת וחוקרת מחשבת חז"ל וספרות התלמוד והמדרש.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עירית אמינוף נולדה בירושלים בשנת 1945 להורים שעלו לארץ ישראל מפולין בשנת 1933, ואשר כל בני משפחתם שנשארו שם נספו בשואה. בוגרת בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית בירושלים במגמה יהדותית-ספרותית, סיימה לימודה בשנת 1963 והתגייסה לצה"ל, בו שירתה עד לשנת 1965. בשנה זו נישאה לאהרן אמינוף, אף הוא יליד ירושלים.
למדה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים לתולדות המחשבה היהודית ולספרות עברית. סיימה את לימודיה בתואר בוגר (בהצטיינות) ולאחר מכן בתואר מוסמך (בהצטיינות). לאחר סיום לימודיה יצאה בשנת 1975 עם משפחתה לשליחות ציונית מטעם הסוכנות היהודית לאוסטרליה, שם הוזמנה להרצות באוניברסיטת מלבורן, במחלקה ללימודי המזרח התיכון בנושא ספרות עברית בת זמננו. באוניברסיטה זו החלה את עבודת הדוקטורט בנושא "דמותם של עשו ומלכות אדום, בספרות המדרש והתלמוד בארץ ישראל בתקופת התנאים והאמוראים".
בשנת 1977 חזרה ארצה עם בנה השלישי שנולד באוסטרליה והמשיכה בעבודת הדוקטורט עבור אוניברסיטת מלבורן. באותה עת לימדה במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין ועסקה בכתיבת תוכניות לימודים עבור משרד החינוך בנושאים של תורה שבעל פה. בשנת 1980 עברה להתגורר בעפולה, כאשר בעלה אהרן אמינוף נתמנה לשופט בבית משפט השלום בעיר. מאז היא ובעלה מתגוררים בעפולה. הבעל אהרן אמינוף התקדם במרוצת השנים במעלות השיפוט, נתמנה לשופט בבית המשפט המחוזי בנצרת, ובהמשך נתמנה לסגן נשיא בית המשפט. בשנת 1981 הוענק לה תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת מלבורן.
הרצתה במוסדות רבים להשכלה גבוהה בעמק יזרעאל וברחבי הארץ. בהם המכללה האקדמית עמק יזרעאל, המכללה האקדמית אורנים, המכללה לקציני משטרה בכירים, בקורס פיקוד ומטה, ובקורס מטה מתקדם ובבית הספר לעובדי הוראה בכירים בירושלים.
השתתפה כמרצה בכינוסי החברה לחקר המקרא בישראל והרצתה שנים בהתנדבות במכון להשתלמות שופטים שליד בית המשפט העליון בירושלים. היא הרצתה במספר רב של השתלמויות לעובדי הוראה, מורים, מנהלים ומפקחים וכן בחוג הגדול ליהדות של עמק יזרעאל. כמו כן נתנה בהתנדבות הרצאות רבות לגופים ציבוריים ופרטיים ברחבי עמק יזרעאל והצפון.
בשנת 1993 העניק לה מכון יהודית ליברמן לנשים, המוסד הישראלי הראשון לתלמוד תורה לנשים ישראליות, את הפרס על שמו של שאול ליברמן, מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה. הפרס הוענק לה על מסירותה בהפצת מורשת היהדות.
בשנת 1995 יזמה והקימה בעפולה, יחד עם שלושה מחבריה, שני רבנים ומרצה למקרא, חוג שבועי בשם "יחדיו –יחד חילונים ודתיים יושבים ולומדים", בו הרצתה בקביעות בהתנדבות, מדי שבוע, בפני תושבי העיר ואנשי חינוך בנושאי מקרא, מדרש, ותלמוד.
פעילותה הספרותית-מחקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1980 יצא לאור ספרה הראשון "דמותם של עשו ומלכות אדום בספרות המדרשית-תלמודית של ארץ ישראל : בתקופת התנאים והאמוראים". בעקבותיו, לאורך השנים, פרסמה שבעה ספרים נוספים, ספרי עיון ומחקר התלמוד והמדרש, ספרי לימוד של האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך בנושא התורה שבעל פה, ספר שירה בשם "זה פשוט" וספר להנצחת בני משפחתה הענפה שנספו בשואה בשם "המשפחה שלא הייתה לי". ספרה האחרון "עשו אחי, אבי אדום ורומי" ראה אור בשנת 2015. כמו כן כתבה פרקים בספרי הגות עיון ומחקר של מכון ון ליר בירושלים ומאמרים רבים בכתבי עת.
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האמיר והאלמנה היהודיה - 12 סיפורי עם מבוכרה, בהוצאת המוסיאון לאתנולוגיה ופולקלור - אסע"י, 1974
- דמותם של עשו ומלכות אדום בספרות המדרשית-תלמודית ישראלית: בתקופת התנאים והאמוראים, הוצאה עצמית, 1981.
- רבי עקיבא: שיעורים בתורה שבעל-פה לבית הספר היסודי הממלכתי, הוצאת משרד החינוך והתרבות, האגף לתוכניות לימודים, 1983.
- שמחת בית השואבה והושענא רבה: שעורים בתורה שבעל-פה על חג הסוכות לחטיבת הביניים: בבית הספר היסודי הממלכתי, הוצאת משרד החינוך והתרבות, האגף לתוכניות לימודים, 1985.
- שמחת בית השואבה והושענה רבה - תוכניות לימודים בתורה שבעל פה לחטיבת הביניים. הוצאת ת"ל - משרד החינוך, התשמ"ח.
- אחד מקרא ושניים מדרש, הוצאה אח, 1991.
- המשפחה שלא הייתה לי: תיעוד משפחתי מצד אבי ומצד אמי, הוצאה עצמית, 2005.
- שמשון הלך אחר עיניו: שמשון בראי התלמוד והמדרש, הוצאת ראובן מס, 2010.
- אבנים טובות ומיני סדקית: עיונים בתלמוד ובמדרש, הוצאת ראובן מס, 2011.[1]
- זה פשוט, הוצאת גוונים, 2011.
- עשו אחי, אבי אדום ורומי: עיון במקורות התלמוד והמדרש של ארץ ישראל בתקופת התנאים והאמוראים, הוצאת ראובן מס, 2015.[2]
- קל"ז פתגמי חכמה מבוכרה היפה - נרשמו תורגמו והוסברו על ידי עירית מלברגר אמינוף, הוצאת מרכז אב"א, ירושלים.
- ילדה אחת מתל ארזה - ילדות ירושלמית - ספר אוטוביוגרפי, 2021.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נדב מן, זכרונות משפחתיים: מי שנספו בשואה ומי שעלו, באתר ynet, 29 באפריל 2011
- על עירית אמינוף באתר אמזון.
- הספרים של עירית אמינוף, באתר "סימניה"
- רשימת הפרסומים של עירית אמינוף, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ד"ר עירית אמינוף, אשר כל ארבע המשפחות של הוריה מצד האם ומצד האב, נכחדו בשואה: "הסיפורים האישיים הם התרופה לשכחת השואה", באתר "מקומונט אשדוד", 29 במרץ 2021
- עירית אמינוף (1945-), דף שער בספרייה הלאומית