עירית נבובה
 עירית נבובה | |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | אספרגאים |
| משפחה: | עיריתיים |
| סוג: | עירית (סוג) |
| מין: | עירית נבובה |
| שם מדעי | |
 Asphodelus fistulosusלינאוס, 1753 | |
עירית נבובה (שם מדעי: Asphodelus fistulosus) היא גאופיט רב-שנתי קצר-ימים, בעל ציצת שורשים מעובים, ים-תיכוני בעיקרו, ממשפחת העיריתיים[2]. היא אחד מ-18 מיני הסוג, שרובם מרוכזים באגן הים-התיכון - בעיקר בחלקו המערבי - אך נמנית עם המינים בעלי תחום התפוצה הרחב ביותר, ואף התאזרחה באזורים נרחבים מחוץ לתחום תפוצתה הטבעי, ובהם אמריקה, אוסטרליה, דרום אפריקה וניו זילנד[3]. בישראל היא מצויה ברוב אזורי הארץ, למעט המדבר הקיצוני; תפוצתה פזורה ואינה יוצרת רצף מרחבי[4].
זהו צמח זקוף בעל עלים גליליים, צרים וחלולים היוצאים מציצת שורשים מעובים, שממנה מתנשא עמוד תפרחת חסר עלים; פרחיו דומים לאלה של עירית גדולה אך קטנים יותר. המין פורח בחורף ובאביב, אך פרטים הגדלים בבתי-גידול מופרים - כגון צדי דרכים וערוצי נחלים - עשויים לפרוח גם בעונה המאוחרת. הוא אחד מחמשת מיני הסוג הגדלים בישראל; יחד עם עירית גדולה הוא נמנה עם המינים הרב-שנתיים של החבל הים-תיכוני, ואילו שלושת המינים האחרים בארץ הם חד-שנתיים האופייניים לאזורי מדבר[5].
תפוצה עולמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעירית נבובה תחום תפוצה רחב במיוחד, המשתרע מן האיים האטלנטיים - האזוריים, מדיירה, האיים הקנריים וכף ורדה - דרך מרבית ארצות אגן הים התיכון, הבלקן והקווקז, ועד המזרח התיכון, סיני וחצי האי ערב, לרבות עומאן וערב הסעודית, ואף באי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי[2].
עירית נבובה התאזרחה בהצלחה מחוץ לתחום תפוצתה הטבעי, בעיקר באזורים בעלי אקלים ים-תיכוני, סובטרופי או חם-יבשתי. כיום היא מופיעה כמין מתאזרח ולעיתים אף פולש במגוון רחב של אזורים מחוץ לאגן הים התיכון, ובהם צפון אמריקה, דרום אמריקה, אירופה המרכזית והצפונית, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד[2].
בעיקר מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי מתוארת עירית נבובה כעשב רע. היא אינה נאכלת בדרך כלל על ידי מרבית בעלי החיים במרעה, ועל כן עלולה להפחית את כושר הנשיאה של שטחי מרעה; מסיבה זו הוכרזה כמין מזיק באוסטרליה. מנגד, בהערכת השימור העולמית היא נחשבת למין שאינו נתון בסיכון, אוכלוסיותיו יציבות ואין ידועים איומים משמעותיים על קיומו.
בית גידול ותפוצה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עירית נבובה גדלה בבתי גידול טבעיים וגם בסמוך לאדם ברוב החבלים הים-תיכוניים של ישראל, למעט המדבר הקיצוני. תפוצתה משתרעת מן הגולן בצפון ועד הר הנגב בדרום, וממישור החוף במערב ועד אזורי ההר; עם זאת, הופעתה לרוב דלילה ופזורה ואינה יוצרת רצף מרחבי.
עירית נבובה גדלה בעיקר בבתות, בצומח עשבוני ים-תיכוני ובשדות בור, והיא פעילה בחורף ובאביב. בתי גידול טבעיים: מקומות יבשים, קרקעות חוליות, אזורים סלעיים, סוגי בתי גידול (classification), חורש פתוח (Forest – בעיקר יער דליל), שיחיות (Shrubland), אזורים סלעיים.
לצד בתי-גידול טבעיים אלה, המין מופיע גם בבתי-גידול מופרים ובסביבות אדם - כגון צדי דרכים, איי תנועה, קרקעות חשופות ובסמוך למבנים - עדות לכושר ההתבססות הגבוה שלו. בתי גידול מופרים / אנתרופוגניים, מרעה, מטעים, אזורים עירוניים, צדי דרכים, שטחים נטושים, קרקעות לא מעובדות.
כן מצויה העירית בערוצי נחלים רחבים בתחום הערבות; אף שמדובר בבתי-גידול טבעיים, תנאיהם דומים במידת-מה לבתי-גידול מופרים מבחינת מיעוט התחרות. ערוצים אלה מרכזים נגר עילי ולחות קרקעית גבוהה יחסית, הקרקע בהם עמוקה יותר, ולכן הם מספקים תנאים נוחים לצמחים בעלי איברי אגירה תת-קרקעיים. בתנאים אלה עשויים פרטים להמשיך לצמוח ואף לפרוח גם במהלך העונה השחונה.
תחום תפוצתה בישראל נמשך מן הגולן והגליל התחתון בצפון, דרך השרון ומישור החוף, השפלה והרי יהודה, אל בקעת כנרות ובקעת בית-שאן, ומשם דרומה אל צפון הנגב ומערבו ועד הר הנגב. המין מצוי גם במדבר שומרון ובמדבר יהודה וכן בערבות הירדן. מחוץ לגבולות ישראל הוא מופיע גם בגלעד, במואב ובאדום.
פנולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלווה מתפתחת לרוב בתחילת נובמבר וקמלה עד אמצע יוני. הפריחה נמשכת מסוף דצמבר ועד תחילת יוני. חנטת הפירות מתחילה בראשית מרץ ונמשכת עד אמצע יוני, והפצת הזרעים מסתיימת בדרך כלל בתחילת אוגוסט[4].
מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עירית נבובה היא צמח עשבוני רב-שנתי קצר-ימים, בגובה 30 עד 100 ס"מ. היא מצוידת באיברי אגירה תת-קרקעיים מן הטיפוס של ציצת שורשים מעובים, ושורשיה סיביים ובשרניים במקצת, המשמשים להתחדשות ולאגירת מים וחומרי תשמורת[6].
העלים רבים, מרוכזים בבסיס הצמח וערוכים בשושנת; הטרף סרגלי, גלילי או לעיתים רחוקות שטוח, בסיסו נדני וקרומי והשוליים תמימים. בעירית נבובה העלים דמויי סרגל צר מאוד, רוחבם עד 3 ולעיתים רחוקות 4 מ"מ; הם חצי-גליליים וחלולים, מסתיימים בקצה דמוי מרצע מחודד ובעלי קרין; העלים קירחים, אינם דביקים, ושפת העלה לרוב מחוספסת מעט. העלים זקופים וקצרים מעמוד התפרחת.
עמוד התפרחת חלול, חסר עלים, פשוט או מסועף, סעיפי המשנה עולים באלכסון. התפרחות סופיות, מרובות פרחים; התפרחת מכבדית ובה אשכולות דלילים; חפי התפרחת משתיירים, צרים, דמויי אזמל, מחודדים, לבנים וקרומיים באורך 4 עד 7 מ"מ.
הפרחים דו-מיניים, בעלי סימטריה רדיאלית ופרוטוגיניים - כלומר הצלקת קולטת אבקה בטרם הבשלת האבקנים.
עוקצי הפרחים ישרים, קצרים בהרבה מן הפרחים, וברובם בעלי מפרק באמצעם[6].
שישה עלי עטיף (כלומר עלי פרח שאינם ממוינים לגביע ולכותרת), זקופים עד פרושים, מפורדים או מאוחים קלות בבסיסם, שווים זה לזה ובכל אחד עורק מרכזי בולט, לעיתים כהה מן הרקע. בעירית נבובה עלי העטיף פרושים לרווחה בעת הפריחה וקוטר הפרח אינו עולה על שני ס"מ; אורך כל עלה עטיף 10 עד 12 מ"מ, צורתם אליפטית וקודקודם קהה.
שישה אבקנים מפורדים, שווים זה לזה באורכם, קצרים מן העטיף ואינם עוברים את גובה עמוד השחלה או הצלקת; הזירים מורחבים בבסיסם, קעורים ועוטפים את השחלה, והם הולכים וּצרים בהדרגה כלפי מעלה ונעשים דמויי חוט או כישור; המאבקים שווים, מחוברים אל הזיר בגבם ופונים פנימה[6]. בעירית נבובה עלי העטיף לבנים עד ורודים חיוורים, מאורכים, קהים בקודקודם, באורך 5–12 מ"מ וברוחב 2–3 מ"מ, עורקם ורוד כהה או חום.
השחלה עילית, מאוחה משלושה עלי שחלה ויוצרת שלוש מגורות, ובכל מגורה ביצית אחת או שתיים; עמוד שחלה אחד דק כחוט; הצלקת כדורית עד בעלת שלוש אונות רדודות.
קיימים צופני חיץ, כלומר צופנים המצויים בתוך השחלה לאורך המחיצות שנוצרו מאיחוי עלי השחלה[7].
ההלקט בקוטר 4 עד 5 מ"מ, כדורי; קשוותיו מחורצות לרוחב ב-2 עד 3 חריצים; עוקצי הפרי ארוכים פי 2 עד 3 מן ההלקט. בעירית נבובה קוטר ההלקט 4–5 מ"מ; קשוותיו מחורצות לרוחב ב־2–3 חריצים, ועוקצי הפרי ארוכים פי 2–3 מן ההלקט.
הזרעים שלושה או שישה בהלקט, שחורים, בעלי שלושה מקצועות חדים ומחורצים לרוחב בגבם, ולעיתים רחוקות מכונפים, ובעלי אנדוספרם. בעירית נבובה הזרעים מחוספסים, מחורצים לרוחב בגבם ב-2 עד 3 חריצים ובעלי 2 עד 3 גומות בצדדיהם.
בעירית נבובה ידועים פרטים דיפלואידיים (2n = 28) לצד פרטים טטרפלואידיים (2n = 56), עובדה המעידה על קיומה של פוליפלואידיה במין.
זיהוי עירית נבובה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזיהוי נעשה בדרך של שלילת המינים הדומים על פי רוחב העלים, מבנה עוקצי הפרחים, גודל הפרח ומבנה השורשים.
1.העלים צרים וגליליים, רוחבם 1 עד 4 מ"מ. תכונה זו שוללת את עירית גדולה, שעליה שטוחים ורחבים בהרבה, כ-6 עד 20 מ"מ.
2.עוקצי הפרחים בעלי מפרק סמוך לבסיס, והעלים אינם דביקים. בכך נשללים המינים החד-שנתיים המדבריים עירית דביקה ועירית נטויה, שבהם עוקצי הפרחים בעלי מפרק באמצעם או במקצת מתחת לאמצעם והעלים דביקים לפחות בחלקם התחתון.
3. הפרחים בקוטר שעולה על 2 ס"מ ועמוד הפריחה מגיע לגובה של עד כ-50 ס"מ ואף יותר. מכלול זה שולל את עירית צרת-עלים, שהיא נמוכה יותר בדרך כלל ופרחיה קטנים, פחות מ-1.5 ס"מ.
4. מבנה השורשים (מאפיין תומך, כאשר הצמח חסר פרחים או פירות) - שורשי עירית נבובה נפרדים כמעט מבסיסם, ואילו בעירית צרת-עלים ציצת השורשים מאוחדת בבסיסה ויוצרת מראה דמוי שורש שיפודי מתחת לעלים הראשונים. מאפיין זה מסייע בעיקר בזיהוי פרטים צעירים או בלתי פורחים.
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עירית נבובה היא מין שמוצאו באזור הים-תיכוני, אך מבחינה אקולוגית אינה מתנהגת כמין ים-תיכוני טיפוסי. לצד הופעתה בבתי גידול טבעיים, היא מיטיבה להתבסס גם בסביבות מופרות, ולכן ניתן לראות בה מין רודרלי בעל אסטרטגיה אופורטוניסטית. כאשר בית הגידול מתייצב ומתפתח כיסוי צומח צפוף יותר, יכולתה של עירית נבובה להתחרות פוחתת, ולעיתים היא נדחקת לשטחים פתוחים או מופרעים שבהם התחרות נמוכה יותר. עם זאת, אין מדובר ברודרל קלאסי: היותה גאופיט בעל ציצת שורשים מעובים מקנה לה יכולת אגירה והתחדשות, המאפיינת דווקא צמחים של בתי גידול יציבים יותר. שילוב זה מעיד על גמישות אקולוגית גבוהה במיוחד.
עירית נבובה היא גאופיט בעל ציצת שורשים מעובים המשמשת להתחדשות ולאגירת מים וחומרי תשמורת, ומאפשרת לצמח לשרוד את הקיץ החם והיבש לאחר קמילת חלקיו העל-קרקעיים. המין חודר גם לשוליים צחיחים - בתחומי האזור האירנו-טורני והמדברי - ונמצא במגוון גבהים, מן החופים ועד כ-2,500 מטר מעל פני הים. אף שטווח תפוצתו רחב, הופעתו לרוב אינה רציפה אלא בדגם כתמי.
המין גדל במגוון בתי גידול יבשים יחסית - מקרקעות חוליות ובינוניות (לס, חול, טין וחרסית) ועד אזורים סלעיים - ובלבד שהקרקע מנוקזת היטב. הוא מסוגל להתפתח גם בקרקעות דלות בחומרי הזנה, ועמיד לטווח רחב של חומציות הקרקע, מחומצית ועד בסיסית.
הצמח מותאם לתנאי אור מגוונים: הוא גדל היטב בשמש מלאה אך מסוגל להתקיים גם בצל חלקי, למשל בחורש פתוח. שילוב זה של סבילות לקרקע, לאור וליובש מאפשר לו לנצל בתי גידול טבעיים ומופרים כאחד.
בתי גידולו הטבעיים כוללים בתות, שיחיות ואזורים סלעיים, אך הוא שכיח גם בסביבות האדם, כגון שטחים עירוניים, צדי דרכים, שטחים נטושים וקרקעות לא מעובדות. נראה כי עיבוד קרקע סדיר פוגע ביכולתו להתבסס, ולכן שכיחותו נמוכה יותר בשטחים חקלאיים פעילים. לעומת זאת, במקומות שבהם מתקיימת רעיית יתר הוא עשוי להתרבות. עם זאת, היעדרו היחסי משטחים טבעיים יציבים - גם כאשר הם נתונים לרעייה - מחזק את ההבנה כי הצלחתו תלויה בעיקר בהפרעות קרקע ולא רק בהפחתת תחרות.
בנוסף לבתי הגידול שתוארו לעיל, ערוצי נחלים - ובייחוד באזורים צחיחים - עשויים לשמש עבורו בית גידול נוח. בתי גידול אלה מרכזים נגר עילי ולחות קרקעית יחסית לסביבתם, ולעיתים גם מציעים קרקע עמוקה יותר ופחות תחרות על מים - תנאים המתאימים לצמחים בעלי שורשי אגירה. יכולתו של המין להמשיך בפעילות ואף לפרוח בעונה המאוחרת בבתי גידול כאלה מעידה על ניצול יעיל של משאבי מים זמניים.
הפרחים דו-מיניים וריחניים ומואבקים בעיקר על ידי חרקים, תכונה המבטיחה הצלחת רבייה גם באוכלוסיות דלילות. נוסף על כך, המין מייצר כמויות גדולות של זרעים, דבר המאפשר התבססות מהירה של אוכלוסיות חדשות ולעיתים אף יצירת ריכוזים מקומיים גדולים.
מכלול תכונותיה של עירית נבובה מצביע על מין בעל גמישות אקולוגית גבוהה ועל היותה צמח שמייצג אפוא אסטרטגיית ביניים בין צמחים המותאמים לבתי גידול יציבים לבין כאלה המתמחים בניצול סביבה מופרת. אף שמוצאה באזור הים-התיכוני והיא מצוידת בציצת שורשים מעובים - תכונה האופיינית לגאופיטים רבים של בתי גידול יציבים - התנהגותה בשטח דומה לזו של מינים רודרליים המנצלים קרקעות מופרות, מגיעים ראשונים ומתבססים בהן במהירות. שילוב זה מסייע לה להרחיב את תחום תפוצתה אל מעבר לאזור מוצאה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עירית נבובה, באתר ITIS (באנגלית)
עירית נבובה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)- עירית נבובה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
עירית נבובה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- עירית נבובה, באתר צמח השדה
- עירית נבובה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- עירית נבובה, באתר Tropicos (באנגלית)
עירית נבובה, באתר GBIF (באנגלית)- עירית נבובה, באתר The Plant List (באנגלית)
עירית נבובה, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ עירית נבובה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- 1 2 3 Asphodelus fistulosus, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ Asphodelus fistulosu, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 4-6-2024
- 1 2 עירית נבובה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ עירית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- 1 2 3 Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Four, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1986, עמ' 21-23
- ↑ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 531