עירית (סוג)

עירית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד פסיגיים
סדרה:	אספרגאים
משפחה:	עיריתיים
סוג:	עירית
שם מדעי
Asphodelus ‏לינאוס, 1753

עירית (שם מדעי: Asphodelus) היא סוג קטן של צמחים עשבוניים ממשפחת העיריתיים (Asphodelaceae), הכולל כ-18 מינים, שרובם גאופיטים רב-שנתיים ולצדם גם מינים חד-שנתיים. בעבר נכלל הסוג במשפחת השושניים (Liliaceae) במובנה הרחב. בישראל גדלים חמישה מינים - שניים ים-תיכוניים ושלושה מדבריים.

תחום התפוצה העולמי

תחום תפוצתו הטבעי של הסוג Asphodelus משתרע על פני מרחב גאוגרפי רחב במיוחד - מן איי מקרונזיה שבאוקיינוס האטלנטי, דרך אגן הים התיכון וצפון אפריקה, ועד דרום-מערב אסיה, תת-היבשת ההודית וקרן אפריקה; אוכלוסיות טבעיות מצויות אף באי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי.

משם נמשך תחום התפוצה מזרחה דרך הבלקן, אנטוליה והלבנט אל אזורי המזרח התיכון, חצי האי ערב והקווקז, ומגיע עד מערב ההימלאיה והודו. בדרום חודר הסוג אל אזורי הסהרה והסאהל, מזרח אפריקה הטרופית וקרן אפריקה, ובכלל זה סומליה. טווח תפוצה רחב זה כולל אזורי אקלים ים-תיכוניים, סובטרופיים ומדבריים, ומעיד על כושר הסתגלות אקולוגי ניכר של הסוג.

מרכזי מגוון

עיקר ריכוז המינים מצוי באגן הים התיכון, ובמיוחד בחלקו המערבי הכולל את חצי האי האיברי וצפון-מערב אפריקה. חצי האי האיברי נמנה עם אזורי המגוון העיקריים של הסוג, ובתחומו מתועדים 12 מתוך 18 המינים המוכרים. כאשר מרחיבים את המבט אל מערב אגן הים התיכון - ובכלל זה מרוקו ואלג'יריה - עולה מספר המינים ל-16.

ריכוז גבוה זה מצביע על חשיבותו של אזור זה כמרכז מגוון והתמיינות של הסוג, אך אין בו כשלעצמו כדי להעיד על אזור מוצאו האבולוציוני.

מינים המרחיבים את גבולות התפוצה

שני המינים הנותרים נמצאים מחוץ לגרעין התפוצה של הסוג ומרחיבים את תחומו אל אזורים מרוחקים יותר: עירית בקרי (Asphodelus bakeri), הגדלה במערב ההימלאיה ומהווה חריג ביו-גאוגרפי המרוחק מן התחום הים-תיכוני; ועירית מריולוסאי (Asphodelus mariolousae), מין אנדמי לאי פוגו שבכף ורדה, המייצג התפשטות אוקיינית של הסוג, אף שהשפעתו על אזור הליבה מצומצמת יותר.

תחום תפוצתו הרחב של הסוג נקבע במידה רבה בידי מספר מינים בעלי טווח גאוגרפי חריג; בלעדיהם היה הסוג מתאפיין בעיקר בתפוצה ים-תיכונית. הבולט שבהם הוא עירית צרת-עלים (Asphodelus tenuifolius), שמותחת את גבול התפוצה מזרחה עד אפגניסטן, פקיסטן, הודו ובנגלדש, ובמקביל חודרת דרומה אל אזורי היובש של צפון-מזרח אפריקה. תפוצה זו - מן האיים האטלנטיים דרך המזרח התיכון ועד דרום אסיה - חריגה עבור סוג שמרכזו ים-תיכוני, ומעידה על כושר הפצה גבוה במיוחד, האופייני למינים חד-שנתיים. בהיעדר מין זה היה גבול התפוצה המזרחי של הסוג נסוג במידה ניכרת מערבה.

מבין מיני הסוג הצליחו רק מעטים - ובעיקר עירית צרת-עלים ועירית נבובה - להתאזרח מחוץ לתחום תפוצתם הטבעי. הצלחה זו משקפת כושר הפצה גבוה וסבילות אקולוגית רחבה, והיא בולטת במיוחד משום ששני מינים אלה נמנים גם עם המינים התורמים ביותר להרחבת גבולות התפוצה של הסוג.

טקסונומיה

הסוג עירית (Asphodelus) נכלל בעבר במשפחת השושניים (Liliaceae) במובנה הרחב, אך בעקבות מחקרים פילוגנטיים מודרניים הועבר בשנת 2009 למשפחת העיריתיים Asphodelaceae וכך הוא מסווג במערכות המיון המודרניות. במגדירים ובפלורות ישנים מופיעים הסוגים עירית, עריר ועיריוני תחת משפחת השושניים, ועל כן עשוי להימצא הבדל בין הספרות הקלאסית לבין הסיווג העדכני.

ההיסטוריה הטקסונומית של הסוג עירית – מבט כרונולוגי

הסוג עירית מתאפיין במאפיינים מורפולוגיים ברורים יחסית, ועל כן לא נודע כמורכב במיוחד מבחינה טקסונומית. עובדה זו משתקפת בהיסטוריה המחקרית של הסוג, שבמהלכה הוגדר גרעינו כבר בשלב מוקדם ורק בהמשך הושלמה תמונת המינים.

במחצית השנייה של המאה ה-18 (1753–1768), עם ראשית הטקסונומיה המודרנית של הסוג עירית, תוארו שני מינים מרכזיים - עירית נבובה ועירית גדולה - שניהם רחבי תפוצה באגן הים התיכון ובולטים מבחינה מורפולוגית. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1768, נוסף המין עירית לבנה (Asphodelus albus), שתפוצתו משתרעת ממערב צרפת דרך מערב-מרכז ספרד ועד האלפים המערביים.

במהלך המאה ה-19 חלה תנופה בתיאור מינים חדשים, ובין השנים 1798–1857 תוארו שבעה מינים נוספים מאזורים שכבר נחקרו באופן שיטתי - צפון אפריקה והסהרה, חצי האי האיברי, מערב ומרכז אגן הים התיכון וכן אזורים מדבריים במזרח. בתקופה זו תוארו, בין היתר, עירית צרת-עלים, עירית דביקה ועירית נטויה. עד סוף שלב זה כבר היו מוכרים עשרה מינים של הסוג.

בשלהי המאה ה-19, בשנת 1898, נוספה עירית לוסיטניה (Asphodelus lusitanicus) ממערב חצי האי האיברי. תוספת זו אינה מצביעה על גל חדש של גילויים; להפך - לאחר כ-150 שנות מחקר, בין 1753 ל-1898, כבר תוארו 11 מתוך 18 המינים המוכרים כיום, כלומר כ-60% מן הסוג.

במאה ה-20, בין השנים 1914–1956, נוספו שישה מינים בלבד - נתון המרמז כי לא נפתחו אזורי תפוצה חדשים, אלא התרחשה בעיקר העמקה טקסונומית, שהתבטאה בהבחנה בין מינים קרובים בתוך אזורים שכבר נחקרו היטב, כגון מרוקו, אלג'יריה, ספרד ופורטוגל. חריג בולט הוא עירית בייקר (Asphodelus bakeri), שתואר מן ההימלאיה המערביים ומהווה יוצא דופן ביוגאוגרפי המרוחק מליבת התפוצה הים-תיכונית.

במאה ה-21, בשנת 2017, תואר לראשונה למדע המין עירית מריולוסאי (Asphodelus mariolousae), מין אנדמי לאי הגעשי פוגו שבכף ורדה.

בשנת 1996 פורסמה רביזיה טקסונומית מקיפה של הסוג, שבמסגרתה חולקו אחדים מן המינים לתת-מינים ולעיתים גם זנים. מהלך זה שיקף בחינה מחודשת של השונות המורפולוגית בתוך מינים מוכרים, אך לא שינה באופן מהותי את התמונה הכוללת של הסוג. אף שהרביזיה כללה פיצול של כמה מינים ליחידות טקסונומיות שמתחת לדרגת המין, היקף הפיצול נותר מצומצם ולא ערער את גבולותיהם של מרבית המינים.

מכלול נתונים זה מצביע על סוג בעל גבולות טקסונומיים יציבים יחסית, אשר התבררו בהדרגה במהלך יותר ממאתיים שנות מחקר בוטני. רוב המינים תוארו כבר בשלב מוקדם, ולא ניכרת עלייה חדה במספר המינים בעת החדשה - דפוס המעיד כי הסוג מובחן היטב מבחינה מורפולוגית ואינו מתאפיין בפיצול טקסונומי מופרז.

מרבית מיני העירית תוארו כבר במאות ה-18 וה-19, והוספת מינים במאות ה-20 וה-21 הייתה מצומצמת ונבעה בעיקר מהבחנה טקסונומית עדינה בתוך אזורים מוכרים או מגילויים נקודתיים באזורים מבודדים. ריכוזם של כשני שלישים ממיני הסוג בחצי האי האיברי, ושל רוב המינים במערב אגן הים התיכון, מדגיש את מעמדו של אזור זה כאחד ממוקדי המגוון הבולטים של הסוג - אף שאין בכך כדי להעיד בהכרח על אזור מוצאו האבולוציוני.

מינים של הסוג עירית בישראל

בישראל גדלים חמישה מינים של הסוג עירית. כולם צמחים עשבוניים שאינם בשרניים ואינם קוצניים, ובעונה הקשה אין נותרת מעל הקרקע צמיחה פעילה. שניים מהם הם מינים ים-תיכוניים - עירית גדולה (Asphodelus ramosus) ועירית נבובה (Asphodelus fistulosus) - והם רב-שנתיים בעלי ציצת שורשים מעובים האוגרים מים ומזון. שלושת המינים האחרים - עירית דביקה (Asphodelus viscidulus), עירית צרת-עלים (Asphodelus tenuifolius) ועירית נטויה (Asphodelus refractus) - הם חד-שנתיים המשתייכים בעיקר ליסוד הסהרו-ערבי, ולעיתים גם ליסוד הסודני, וגדלים בעיקר בקרקעות חוליות ובבתי גידול מדבריים.

מבין המינים, שניים נפוצים יחסית: עירית גדולה רווחת בחבלים הים-תיכוניים, ואילו עירית צרת-עלים מצויה במדבריות דרום ישראל, בחולות מישור החוף ולאורך בקעת הירדן.

עירית גדולה

עירית גדולה (Asphodelus ramosus) עירית גדולה היא עשב רב-שנתי בעל ציצת שורשים מעובים, צמח גדול ומרשים הנפוץ בעיקר באגן הים התיכון אך מגיע גם למזרח התיכון עד עיראק, ומהווה אחד המינים המרכזיים והבולטים של הסוג. תפוצתה הטבעית משתרעת מן האיים הקנריים דרך מרבית ארצות הים התיכון - ובהן ספרד, צרפת, איטליה, יוון, קפריסין וצפון אפריקה - מזרחה אל הלבנט, סיני ועיראק. תחום תפוצה רחב זה משקף הסתגלות טובה לאקלים ים-תיכוני ולבתי גידול פתוחים.

עירית דביקה

עירית דביקה (Asphodelus viscidulus) היא צמח חד-שנתי מדברי נדיר מאוד, המותאם לתנאים צחיחים. תפוצתה הטבעית מקיפה את צפון אפריקה (אלג'יריה, לוב, תוניסיה ומצרים) ונמשכת מזרחה דרך הלבנט וסיני אל עיראק, כווית ומדינות המפרץ עד ערב הסעודית. דגם תפוצה זה אופייני לצמחי מדבר של החגורה הסהרו-ערבית.

עירית נבובה

עירית נבובה (Asphodelus fistulosus) עירית נבובה היא עשב רב-שנתי בעל ציצת שורשים מעובים האוגרים מים ומזון ועלים גליליים חלולים. המין מתאפיין בכושר הפצה גבוה ובטווח גאוגרפי רחב במיוחד: מן האיים האטלנטיים - האזוריים, מדיירה, האיים הקנריים וכף ורדה - דרך מרבית ארצות אגן הים התיכון, הבלקן והקווקז, ועד הלבנט, סיני וחצי האי ערב, לרבות עומאן וערב הסעודית. תפוצה רחבה זו תרמה גם להתבססותו באזורים רבים מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי.

עירית נטויה

עירית נטויה (Asphodelus refractus) היא צמח חד-שנתי של אזורי מדבר ובתה יבשה. תפוצתה משתרעת מן הסהרה - כולל מאוריטניה, מרוקו והסהרה המערבית - דרך לוב, תוניסיה ומצרים, ונמשכת מזרחה אל סיני, הלבנט וערב הסעודית. חדירה עמוקה זו אל אזורי המדבר של צפון אפריקה והמזרח התיכון הופכת אותה לאחד המינים התורמים להרחבת גבול התפוצה הדרומי של הסוג.

עירית צרת-עלים

עירית צרת-עלים (Asphodelus tenuifolius) היא צמח חד-שנתי בעל תפוצה רחבה במיוחד, המשתרעת מן המקרונזיה וצפון אפריקה דרך אגן הים התיכון והמזרח התיכון אל חצי האי ערב, איראן ואפגניסטן, ומגיעה עד פקיסטן, הודו ובנגלדש; אוכלוסיותיה מצויות אף בסומליה ובסוקוטרה. זהו אחד המינים בעלי הטווח הגאוגרפי הגדול ביותר בסוג, והוא מגדיר למעשה את גבול התפוצה המזרחי של הסוג עירית.

חמשת המינים הללו ממקמים את ישראל כאזור מעבר ביוגאוגרפי בין היסוד הים-תיכוני ליסוד הסהרו-ערבי. הם מייצגים היטב שני דפוסי תפוצה עיקריים של הסוג: מינים ים-תיכוניים רב-שנתיים בעלי תחום תפוצה רחב, לצד מינים חד-שנתיים המותאמים לאזורי מדבר ומשתייכים לחגורה הסהרו-ערבית. אחדים מהם - ובעיקר עירית צרת-עלים - מרחיבים את תחום תפוצת הסוג הרחק אל דרום-מערב אסיה, לעבר חצי האי ערב וצפון אפריקה המדברית.

מורפולוגיה

צמחים עשבוניים, חד־שנתיים או רב־שנתיים ולעיתים רחוקות דו־שנתיים, בעלי עמוד תפרחת זקוף וחסר עלים, המסתיים באשכול או במכבד. רוב המינים הרב־שנתיים מצוידים באיברי אגירה תת־קרקעיים, כגון קנה־שורש קצר או ציצת שורשים מעובים; השורשים סיביים או בשרניים ולעיתים כישוריים או דמויי לפת. מידת עיבוים עשויה להשתנות בין המינים, והם משמשים להתחדשות ולאגירת מים וחומרי תשמורת.

העלים רבים ומרוכזים בבסיס הצמח וערוכים בשושנת; הטרף סרגלי, גלילי או לעיתים רחוקות שטוח, בסיסו נדני וקרומי והשוליים תמימים.

עמוד התפרחת חלול, ולעיתים רחוקות אינו חלול.

התפרחות סופיות, אשכול או מכבד, מרובות פרחים; החפים משתיירים, צרים, דמויי אזמל וקרומיים.

הפרחים דו־מיניים, בעלי סימטריה רדיאלית ופרוטוגיניים - כלומר הצלקת קולטת אבקה בטרם הבשלת האבקנים. הפרחים נפתחים ביום ונסגרים לעת ערב ובמזג אוויר מעונן;

שישה עלי עטיף (כלומר עלי פרח שאינם ממוינים לגביע ולכותרת), זקופים עד פרושים, מפורדים או מאוחים קלות בבסיסם, שווים זה לזה ובכל אחד עורק מרכזי בולט לעיתים כהה יותר מן הרקע. בעירית נבובה עלי העטיף לבנים עד ורודים חיוורים, מאורכים, קהים בקודקודם, באורך 5–12 מ"מ וברוחב 2–3 מ"מ, עורקם ורוד כהה או חום

שישה אבקנים מפורדים, שווים או כמעט שווים וקצרים מן העטיף; הזירים מורחבים בבסיסם, קעורים ועוטפים את השחלה, והם הולכים וּצרים בהדרגה כלפי מעלה ונעשים דמויי חוט או כישור; המאבקים שווים, מחוברים אל הזיר בגבם ופונים פנימה.

השחלה עילית, בת שלושה עלי שחלה ושלוש מגורות, ובכל מגורה ביצית אחת או שתיים; עמוד שחלה אחד דק כחוט; הצלקת כדורית עד בעלת שלוש אונות רדודות.

קיימים צופני חיץ, כלומר צופנים המצויים בתוך השחלה לאורך המחיצות שנוצרו מאיחוי עלי השחלה.

עוקצי הפרחים בעלי מפרק סמוך לבסיסם או לקראת אמצעם.

הפרי הלקט כדורי וקשה, הנפתח בפתיחה חוצת מגורה (loculicidal); בדרך כלל הסדק מתחיל בקודקוד ונמשך לאורך תפר הגב של כל עלה שחלה. בעירית נבובה קוטר ההלקט 4–5 מ"מ; קשוותיו מחורצות לרוחב ב־2–3 חריצים, ועוקצי הפרי ארוכים פי 2–3 מן ההלקט.

הזרעים שלושה או שישה בהלקט, שחורים, בעלי שלושה מקצועות חדים ומחורצים לרוחב בגבם, ולעיתים רחוקות מכונפים, ובעלי אנדוספרם.

המספר הבסיסי של הכרומוזומים הוא 13 או 14.

אטימולוגיה

השם 'עירית' מוזכר בתוספתא:

העירית שלקטה למאכל בהמה - צריך לבער.

נתנה תחת הכר - הרי היא כמבוערת. (תוספתא, מסכת שביעית, פרק ה)

חוקר התנ"ך, הבוטנאי והרב ד"ר עמנואל לעף, הכניס את השם עירית לשימוש מודרני. שם הסוג "עירית" נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים", בעריכת מ. אזרחי ופ. אוירבך (קרישבסקי), שיצא לאור על ידי ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). לפני כן, הוצע השם "עירון" כשם הסוג ברשימת "מֻנחי-הצמחים" שעובדה על ידי ישראל איתן ואשר התפרסמה בזכרונות ועד הלשון (תרע"ג, 1913), אך שם זה לא התקבל. אפרים רובינוביץ' (הראובני), בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" (תרע"ז, 1917) הציע לקרוא לצמח "נץ חלב".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עירית בוויקישיתוף

• עירית, באתר ITIS (באנגלית)
• עירית, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• עירית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• עירית, באתר Tropicos (באנגלית)
• עירית, באתר GBIF (באנגלית)
• עירית, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.