עלאא חליחל

עלאא חליחל
علاء حليحل
	אין תמונה חופשית
לידה	31 ביולי 1974 (בן 49); ג׳ש (גוש חלב), ישראל
מדינה	ארץ ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת חיפה
שפות היצירה	עברית, ערבית

עלאא חליחל (בערבית: علاء حليحل; נולד ב-31 ביולי 1974) הוא סופר, מחזאי, תסריטאי, עיתונאי ומתרגם ערבי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חליחל נולד ב-1974 בכפר ג'יש. הוא למד בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ובמקביל עבד בעיתון "אל-איתיחאד" בו ייסד וערך את מוסף התרבות והחברה. בין השנים 2001 ל-2005 עבד כשדרן ועורך בשתי תחנות רדיו בערבית והגיש תוכנית ביקורת עיתונות ערבית ברדיו א-שמס. בשנת 2002 ייסד את מגזין התרבות והפנאי בעברית, "תרפזיון" ושימש כעורכו. בשנת 2005 ייסד את המקומון "אל-מדינה" ושימש כעורכו. בשנת 2003 למד תסריטאות בבית הספר לתסריטאות בתל אביב ומאז מעורב בכתיבה קולנועית וטלוויזיונית. בשנת 2004 כתב וביים סרט קצר ששמו "לפאתי חומוס קדימה" שהוצג בפסטיבל הקולנוע בחיפה. מרצה לתיאטרון במכללת ספיר ובחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה.

שימש מנהל תוכניות בערוץ הטלוויזיה הפלסטיני "מיקס", וכתב מאמרים לאתר "ynet" ולמוסף הספרים בעיתון "הארץ". פרסם כמה ספרים שהוצאו לאור על ידי מו"לים בעולם הערבי, וחלקם אף תורגמו לשפות זרות. ספרו הרביעי, "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני", תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת זמורה ביתן. רומן נוסף שלו, "להתראות עכו", תורגם ויצא לאור בהוצאת עם עובד ב-2018. חליחל היה עורך השבועון "פצל אל-מקאל" (فصل المقال) המזוהה עם בל"ד^[1].

באפריל 2010 היה חליחל לצד עדניה שבלי היו אמורים להשתתף בכנס "ביירות 39" בביירות הנערך ביוזמת אונסק"ו, בו הוענק הפרס הספרותי "ביירות 39". לאחר שבג"ץ קיבל את עתירתו נגד החלטת שר הפנים וראש הממשלה, והורה לאפשר לו לנסוע ללבנון למרות הגדרתה כמדינת אויב^[2], לא הגיע ללבנון מפני שלא היה לו היתר כניסה כישראלי ללבנון ובגלל סגירת המרחב האווירי באירופה כתוצאה מהתפרצות הר הגעש באיסלנד^[3].

בשנת 2010 השיק את מגזין התרבות והפוליטיקה המקוון "קדיתא.נט".

בדצמבר 2013 הועלתה בתיאטרון חיפה ההצגה "רוח ים" המבוססת על קובץ סיפוריו "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי ואב לילדה. מתגורר בעכו.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חליחל כותב ב-"ynet" כנגד החלטות אישי ציבור בהם הוא רואה פגיעה בערביי ישראל. הוא יצא נגד החלטת מני מזוז לסגור את תיקי החקירה בעניין הריגתם של 13 ערבים באירועי אוקטובר 2000 ויצא למאבק נגד מה שהוא מכנה "רדיפת אנשי בל"ד וכל אלה הנאבקים לשנות את אופי המדינה במסגרת הכלים הדמוקרטיים"^[4]. הוא יצא בביקורת נגד ראש עיריית עכו על שאסר את הקרנת הסרט "גן עדן עכשיו" במבנים של העירייה וכתב לראש העיר: "מצדכם... מתקני העירייה הם ליהודים, ושהערבים יצטופפו להם בגטו". לטענתו: "חשיפת הקהל הערבי והיהודי בעכו לסרט "גן-עדן עכשיו" יכולה הייתה לשמש הזדמנות נדירה להעלאת דיון רציני ופורה על מהות הסכסוך והיחסים בין ערבים ליהודים במדינה"^[5].

הוא ביקר את ההבנה והסלחנות לתופעה של רצח על חילול כבוד המשפחה וכתב: "בפעמים המעטות והנדירות שהשלטון הישראלי נדרש להפעיל את סמכותו על עבריינים בחברה הערבית, הוא לא עושה זאת - מתוך התנשאות תרבותית. כל גבר שיודע כי ייצא מרצח כזה "בזול", במבצע רחמנות יהודי מתנשא ו"מתחשב", לא יהסס לוותר על שנים ספורות מחייו, כדי שבשכונה יגידו שהוא "גבר בן גבר", מקור גאווה לכל החמולה"^[6].

בסיפור "שערורייה" הוא מבקר את הגיבוי בילדותו לעבריין מין במשפחה^[7].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי הסודיים עם קרלה ברוני, תרגום: ברוריה הורביץ, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2012.
להתראות עכו, תרגום: יוני מנדל, עם עובד, 2018.
שערורייה (סיפור), בפרוייקט הסיפור הקצר