עלווית צהובת-גבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןעלווית צהובת-גבות
עלווית צהובת-גבות, וולואה-סן-למבר, בריסל, בלגיה
עלווית צהובת-גבות, וולואה-סן-למבר, בריסל, בלגיה


קריאות, טיבינגן, באדן-וירטמברג, גרמניה קובץ צליל

מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: עלוויתיים
סוג: עלווית
מין: עלווית צהובת-גבות
שם מדעי
Phylloscopus inornatus
בליית, 1842
תחום תפוצה
מפת התפוצה של עלווית צהובת-גבות

מפת התפוצה של עלווית צהובת-גבות

  מקייצת
  חולפת
  חורפת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עַלְוִית צְהֻבַּת-גַּבּוֹת (שם מדעי: Phylloscopus inornatus) היא מין של ציפור שיר זעירה בסוג עלווית (לשעבר ממשפחת הסבכיים, כיום במשפחה נפרדת: Phylloscopidae; כאשר הסבכיים משמשים כעל-משפחה) המקייצת ומקננת במזרח האזור הפלארקטקי. עלווית זו נודדת וחורפת בעיקר בדרום אסיה הטרופית ובדרום-מזרח אסיה, אך גם במספרים קטנים במערב אירופה.[2]

בישראל היא חולפת וחורפת נדירה אך קבועה, למרות העלייה הניכרת בכמויות שנצפות במערב אירופה. מדי שנה נספרות כעשר תצפיות, במיוחד בסתיו (אוקטובר - נובמבר).[3]

טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלווית צהובת-הגבות תוארה לראשונה על ידי הזואולוג האנגלי אדוארד בליית' ב-1842 וקיבלה את בתחילה השם המדעי Regulus inornatus.[4] [5] שם הסוג הנוכחי Phylloscopus מגיע מיוונית עתיקה מהמילים phullon, "עלה", ו-skopos, "מחפש" (מ-skopeo, "לצפות"). שם המין הספציפי inornatus הוא מלטינית ומשמעותו "פשוטה, לא מקושטת" (שלילה של המילה "Ornate").[6]

בעבר המין הוגדר כמכיל שלושה תת-מינים, אך שניים מהם, P. i. humei ו-P. i. mandellii, פוצלו כעת למין עצמאי, עלווית לבנת-גבות, והשאירו את העלווית צהובת-הגבות כמין מונוטיפי. שני המינים הקרובים דומים, אך באופן עקבי נבדלים במורפולוגיה, ביואקוסטיקה ובמאפיינים המולקולריים שלהם.[7][8] אזורי הקינון של שני המינים חופפים במערב הרי סייאן, אבל כנראה שהם אינם מעמידים בני-כלאיים. הענפים שלהם התפצלו לפני 2.5 מיליון שנים בערך.[9]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי אחת העלוויות הקטנות ביותר, באורך 9.5–11 ס"מ ובמשקל 4–9 גרם היא קטנה באופן מובהק מעלווית חורף, אך מעט גדולה יותר מעלווית מלכילונית. כמו עלוויות רבות אחרות, יש לה חלקים עליונים ירקרקים וחלקים תחתונים לבנים. סימני הזיהוי הבולטים שלה הם פסי-הכנף הכפולים הנוצרים מקצוות צהבהבים-לבנים של סוככות הכנפיים (פס ארוך על הסוככות הגדולות ופס קצר על הסוככות הבינוניות), קצוות הנוצות השלישוניות הצהובות ופס-הגבה הצהוב והארוך. לחלק מהפרטים יש גם פס כיפה מרכזי ירוק בהיר יותר, אם כי פרטים רבים חסרים אותו.[2][8][10]

זהו לא מין ביישן, אך קשה לצפות בה בשל חיבתה לצמרות סבוכות של עצים ותזזיותה. היא כמעט כל הזמן בתנועה. שירתה מורכבת ממחרוזת של שריקות גבוהות; הקריאה נוקבת, לעיתים קרובות חסרת הברה, "טסיווויט", רועש להפליא יחסית לגודלה הקטן של העלווית. בקרב העלוויות היא בעלת מראה ייחודי יחסית, והאפשרות הממשית היחידה לבלבול היא עם עלווית לבנת-גבות, שלהם אזור חפיפה מצומצם. ללבנת-גבות יש צבעים עמומים יותר, פס-הכנף השני דהוי והרגליים והחלק התחתון במקור כהים. השירה והקריאות שונות מאוד ומהוות סימן זיהוי יעיל, כאשר ללבנת-גבות יש קריאות "צ'ווי" צייצניות יותר. ניתן להבחין בקלות בינה לבין העלווית המלכילונית מכיוון שאין לה את פס-הכיפה המרכזי והעל-שת הצהובים הבולטים ההקיימים אצל האחרונה.[2][8]

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לרוב הסבכיים, היא אוכלת חרקים. הקן בנוי בצמחייה צפופה לעיתים קרובות בבסיס עץ או בגדם ישן; התטולה מכילה שתיים עד ארבע (לפעמים יותר) ביצים, הדגירה עליהן נמשכת 11–14 ימים, והגוזלים פורחים בגיל 12–13 יום.[2]

זוהי ציפור חובבת יערות בשפלות ואזורים הרריים; היא עשויה להימצא גם ביערות פתוחים יותר, במיוחד בחורף. תפוצת הקיץ והקינון שלה נפרשת ממערב להרי אורל מזרחה למזרח סיביר, מונגוליה וצפון-מזרח סין. בית הגידול החורפי שלה הוא יערות נשירים או מחטניים בשפלות, ממערב בנגל ואסאם בצפון-מזרח הודו מזרחה דרך דרום סין ועד טאיוואן, ודרך בנגלדש דרומה עד חצי האי המלאי. בקיץ היא מופיעה בגבהים של עד 2,440 מטר ובחורף עד 1,525 מטר.[2]

סטטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

למין זה טווח תפוצה נרחב למדי, ומגמות האוכלוסייה מוערכות כיציבות, ולכן המין אינו מוגדר כמתקרב לסף פגיעות, ומסווג ברמת סיכון "ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).[11]

האוכלוסייה המקננת האירופית ממערב לאורל גדלה מערבה בעשורים האחרונים; בשנת 1950 היא תוארה כ"דלה למדי", אך בשנת 1990 היא תוארה כבר כ"שכיחה באופן מקומי" עם 45,000–46,000 זוגות.[10]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עלווית צהובת-גבות בוויקישיתוף
  • תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של עלווית צהובת-גבות, באתר eBird
  • הקלטות אודיו של עלווית צהובת-גבות, באתר xeno-canto
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ עלווית צהובת-גבות באתר הרשימה האדומה של IUCN
    2. ^ 1 2 3 4 5 Hoyo, J. del; et al., eds. (2006). Handbook of the Birds of the World, vol. 11. Barcelona: Lynx Edicions. p. 660. ISBN 84-96553-06-X.
    3. ^ ד"ר יואב פרלמן, עלווית צהובת-גבות, Phylloscopus inornatus, באתר מרכז הצפרות הישראלי
    4. ^ Mayr, Ernst; Cottrell, G. William, eds. (1986). Check-list of Birds of the World. Volume 11. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 240.
    5. ^ Blyth, Edward (1842). "Notes on various Indian and Malaysian birds". Journal of the Asiatic Society of Bengal. 11 (1): 191.
    6. ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 205, 305. ISBN 978-1-4081-2501-4.
    7. ^ Alström & Olsson (1988), Shirihai & Madge (1993), Irwin et al. (2001), Sangster et al. (2002)
    8. ^ 1 2 3 Svensson, L., Mullarney, K., & Zetterström, D. (2010).
    9. ^ Ernst (1996), Irwin et al. (2001)
    10. ^ 1 2 Snow, D. W.; Perrins, C. M. (1998). The Birds of the Western Palearctic (Concise ed.). Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-854099-X.
    11. ^ BLI (2008)

    מקורות ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]