עלות היסטורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בחשבונאות, עלות היסטורית הוא מושג מרכזי המתאר את מחירו המקורי של נכס בזמן הרכישה או התשלום. זאת בהשוואה למחירי שווי שוק (מחיר מכירה). כלכלנים משתמשים בעלות האלטרנטיבית כדי להבדיל בין עלות הוויתור לבין העלות ההיסטורית הרשומה בדוחות הכספיים.

עקרון העלות ההיסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי עקרון העלות ההיסטורית, על רוב הנכסים והתחייבויות להירשם במחיר המקורי. עיקרון זה הוא אחד מארבעת העקרונות הראשיים של העקרונות החשבונאיים המקובלים בארצות הברית (GAAP). לדוגמה, ייתכן שחלקת אדמה אשר נרכשה לפני 50 שנה בתמורה ל-10,000 ש"ח נאמדת כיום במיליון ש"ח; אולם, בספרים ובמאזן נרשמת וצריכה להופיע העלות ההיסטורית: 10,000 ש"ח. את עקרון העלות ההיסטורית קבעו בעקבות המהימנות וחוסר האפשרות ליצור מניפולציות בערך ההיסטורי. ברם, העלות ההיסטורית אינה תמיד מציגה מידע שימושי ורלוונטי. תחת העקרונות החשבונאיים המקובלים בבריטניה ניתן לרשום נכסים בהתבסס על אומדן שווי שוק אף על פי שרישום מסוג זה יכול להביא לידי הכרה ברווחים לא ממשיים כהכנסה לכל דבר.

חישוב עלות היסטורית עבור נכסים קבועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלות ההיסטורית היא עלות הרכישה ועוד הוצאות הקשורות להפעלתו של הנכס והבאתו למצב בו הוא מוכן לשימוש ראשוני.

  • קרקע: עלות רכישה + הוצאות משפטיות + הוצאות יישור, שיטוח, ניקוז, סילוק + משכנתה, שעבוד, עיקול + שיפורים תמידיים נוספים (כגון שיפוץ המדרכות וביוב, ושיפור תוואי הנוף) - הכנסות מהכנת הנכס לשימושו הייעודי (כגון מכירה של עצים שנכרתו כדי לפנות מקום לבניין בניין).

הערה: שיפורים בעלי אורך חיים מצומצם (כגון גדרות, כבישים פרטיים) אינם כלולים בעלות ההיסטורית מכיוון שמחשיבים אותם להשבחה של הנכס. שיפורים אלו מקוטלגים בצורה שונה מכיוון שניתן להמעיט בערכם, בעוד בערכו של קעקע לא ניתן להמעיט.

  • מבנים: עלות רכישה + הוצאות משפטיות + הוצאות הקשורות בשיפורים ותיקונים משמעותיים ומהותיים.

אולם, כאשר החברה בונה מבנה, העלות ההיסטורית היא כדלהלן: עלויות ישירות (חומרים, כוח עבודה, הוצאות) + הוצאות בעלי מקצוע (אדריכלים, מהנדסים) + הוצאות משפטיות + הוצאות אחרות (כגון מיסים, ביטוח, תחזוקה, עלויות אשראי וריבית נמנעת). למעשה מדובר בכל ההוצאות משלב החפירה ועד ההשלמה של הפרויקט.

  • מכונות: עלות רכישה + דמי הובלה ומשלוח + הוצאות העמסה ופריקה + הוצאות התקנה + הוצאות הסמכה (הוצאות בגין הפעלות ניסיוניות וייצור ניסיוני).
  • ריהוט ונכסים ניידים: עלות רכישה + דמי משלוח והובלה + הוצאות התקנה.
  • כלי רכב: עלות רכישה + הוצאות רישום + עלות ציוד הקפי.

מקרים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנחות יופחתו מעלות הרכישה.
  • אם נכס התקבל בתמורה להנפקת מניות או איגרות חוב, העלות ההיסטורית היא מחיר שווי השוק ההוגן. לדוגמה, אם נרכשו מכונות תמורת 10,000 מניות הנסחרות בבורסה במחיר של 12 ש"ח, אזי העלות ההיסטורית תהא 120,000 ש"ח.
  • במקרה של רכישת מספר נכסים תמורת סכום כולל, יש לחשב את העלות ההיסטורית בהתבסס על שווי השוק של כל נכס בנפרד.
  • במקרה של החלפת נכס בנכס אחר, העלות ההיסטורית מחושבת כדלהלן: עלות הנכס המוחלף + רווח הון + מזומנים שהתקבלו - פחת נצבר - הפסד הון - מזומנים ששולמו.

הוצאות לאחר הרכישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, יש להוסיף לעלות ההיסטורית הוצאות שמטרתן לשפר את הנכס. לעומת זאת, הוצאות שמטרתן לשמר את הנכס אלו הוצאות לכל דבר. שיפור הנכס משמעו אחד מהתנאים הבאים מתקיים:

  • אורך החיים של הנכס גדול יותר
  • איכות היחידות המופקות על ידי הנכס גבוה יותר
  • כמות היחידות שהנכס מפיק גדול יותר