עליית אליהו לשמיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם
ציור של אנטוניו צ'יפרונדי (Antonio Cifrondi)
עליית אליהו השמיימה, מתוך ספר עברונות שנכתב ברורובו בשנת 1718. מאוספי הספרייה הלאומית
עליית אליהו השמיימה, מתוך ספר עברונות שנכתב ברורובו[דרושה הבהרה] בשנת 1718. מאוספי הספרייה הלאומית

עליית אליהו לשמיים, הוא סיפור מקראי המופיע בספר מלכים ב', פרק ב'. התנ"ך מתאר בו את עליית הדמות מקראית אליהו הנביא במרכבת אש לשמים. תלמידו אלישע הוא היחיד שראה אותו עולה, ובזמן עליית אליהו הוא צעק ובכה על עזיבתו של אליהו.

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בספר מלכים ב', פרק ב', אליהו הלך יחד עם אלישע תלמידו מבית אל ליריחו, ומשם הם ירדו אל נהר הירדן, אותו אליהו בקע לשנים על ידי אדרתו. בכל תחנה בה הם עברו, אלישע פגש קבוצה של בני נביאים, שהודיעו לו שביום זה יילקח ממנו אדונו אליהו, אך הוא השתיק אותם.

לאחר שאליהו ואלישע חצו את הירדן אליהו שאל את תלמידו מה הוא מבקש שייתן לו לפני שהוא נלקח ממנו. אלישע ביקש ”וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי” (מלכים ב', ב', ט'), בקשה עליה אליהו עצמו אמר ”הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל” (פסוק י'), וקבע שהבקשה תתמלא רק אם אלישע יראה אותו נלקח מאיתו.

תוך כדי הליכתם, צצו רכב אש וסוסי אש, שהעלו את אליהו ב"סערה" לשמיים:

וַיְהִי, הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם. יב וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה, וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו, וְלֹא רָאָהוּ, עוֹד; וַיַּחֲזֵק, בִּבְגָדָיו, וַיִּקְרָעֵם, לִשְׁנַיִם קְרָעִים

לאחר שאלישע זעק אל אליהו ”אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו”, הוא קרע את בגדיו, לקח את אדרתו של אליהו וחזר לירדן. הוא הכה את הירדן באדרתו של אליהו, כמו שעשה אליהו לפני שעלה השמימה, אך הירדן לא נבקע. תקלה זו גרמה לו לקרוא ”איה ה' אלהי אליהו”, ולאחר מכן הוא הכה את הירדן, והפעם מימיו נבקעו. לאחר מכן חזר אלישע לשבת ביריחו, ומכאן והלאה הוא תיפקד כנביא עצמאי ולא רק כנערו של אליהו.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות הבקשה "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשנים נחלקו במשמעות בקשתו של אלישע, ”וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי” (מלכים ב', ב', ט'). יש שפירשו את הבקשה כפשוטה, כך למשל פירש המצודת דוד: "שתשרה עלי רוח הנבואה, במעלה כפולה על מה ששרתה עליך"[1]. רבים דחו פירוש זה, בטענה שאליהו לא היה יכול להאציל על אלישע רוח נבואה יותר ממה שיש בידו[2], והוסיפו שזו עזות פנים מצד אלישע לבקש מאליהו דבר כזה[3]. המלבי"ם הסביר כוונת פירוש זה, שעל אף שנביא לא יכול להאציל על נביא אחר יותר מרוח הנבואה ששרתה עליו, אלישע חשב שלאחר עליית אליהו לשמיים, תגדל מדרגתו ויוכל להאציל על אלישע פי שניים ממעלתו בחייו.

המלבי"ם עצמו פירש שאלישע לא התכוון לבקש מאליהו להאציל עליו יותר ממה שיש לו, אלא כוונתו הייתה שלאחר שאליהו יאציל עליו מרוחו, תהיה לו רוח נבואה כפולה, הכוללת גם רוח הנבואה שלו, וגם רוח הנבואה של אליהו, או שכוונתו הייתה לבקש מאליהו שיאציל עליו את רוחו, שהיא רוח נבואה הגדולה פי שניים מרוח הנבואה של שאר הנביאים[4].

לעומת זאת, יש שפירשו, שכוונתו של אלישע הייתה לבקש שהוא יהיה יורשו הבכיר של אליהו, ואליהו יאציל עליו חלק גדול מרוחו, פי שנים משאר הנביאים, בדומה לבכור המקבל פי שניים במשפט הבכורה המקראי[5][6]. בדומה לכך, יש הטוענים שבתנ"ך משמעות הביטוי "פי שנים" אינה כפליים, אלא שני חלקים מתוך שלוש. הם מביאים לכך ראיה מהפסוק בספר זכריה, ”פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ”, ממנו מוכח שמשמעות הביטוי "פי שניים" היא שני חלקים מתוך שלשה[7].

האברבנאל פירש שהביטוי "פי שנים" הוא צירוף סמיכות שמשמעותו "פה של שנים", כלומר הדיבור בין אליהו לאלישע. לשיטתו, כיון שאלישע התקשה להיפרד מאליהו, הוא ביקש מאליהו שהדיבור ביניהם לא יפסק, ורוחו של אליהו תמשיך לבוא ולדבר איתו גם ללאחר שהוא יעלה לשמיים[3].

רש"י[8] פירש בשם ברייתא דל"ב מידות, שהביטוי לקיום בקשתו של אלישע הוא העובדה שאלישע חולל 16 ניסים, פי שניים ממספר הניסים שחולל אליהו (8). בדומה לכך כתב הרד"ק, על פי הגמרא[9], שאלישע החיה 4 מתים, פי שניים ממספר המתים שהחיה אליהו[10].

חז"ל למדו מבקשתו של אלישע, ש"בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו", כלומר שלא היה בעיה לאלישע לבקש מאליהו פי שנים מרוחו, כיון שהוא תלמידו של אליהו, ומדרגתו הגבוהה לא תגרום לא קנאה[11].

מקבילות פנים מקראיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זעקתו של אלישע, ”אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו” נאמרה גם על ידי יואש מלך ישראל על אלישע לפני מותו[12]. מרכבות וסוסי אש נגלו לאלישע גם בסיפור המצור הארמי על דותן[13], וייתכן שמטרתו של דימוי זה להביע את הרעיון, שבפעולותיהם של אליהו ואלישע היה טמון כוח הדומה לרכב ולפרשים ממש[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]