עליית פרינסס קאתלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עליית פרינסס קאתלין (Princess Kathleen) הוא שמה של קבוצה גדולה של עולים, שהגיעה לארץ ישראל מאיטליה בימי מלחמת העולם השנייה ולאחריה. "פרינסס קאתלין", אונייה קנדית, ששימשה להובלת גייסות הצבא הבריטי,

לא הייתה אונית מעפילים אלא אונית עולים ליגאלית. האוניה ערכה שתי הפלגות מאיטליה לארץ ישראל ב-1945.

במסעה הראשון יצאה מנמל טאראנטו בדרום איטליה וכעבור שלושה ימים, בערב חג הפסח - 25 במרץ 1945 - הגיעה לנמל חיפה. נוסעי האוניה היו ניצולי שואה מאירופה, 900 במספר, שזכו ברישיון עלייה הודות לפעילות של נציג מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית ברומא שלמה אומברטו נכון והמלווה של הפליטים מטעם החיילים היהודים באיטליה, אריה אבישר. היא הגיעה לחיפה ב-26.03.1945.

במסעה השני היא הגיעה לחיפה ב-8.11.1945 ומספר העולים היה 783.

האונייה הושקה בשנת 1924 ועסקה בשייט חופים. בשנת 1939 גויסה למאמץ המלחמתי ושימשה להסעת חיילות צבא. ספניה היו ממוצא סיני ומפקדיה בריטיים. האונייה טבעה באלסקה בשנת 1952.

ארגון הנסיעה- הפלגה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרינסס קאתלין על שרטון -1952
מסמך זיהוי - למטה:אישור כניסה לארץ

על ארגון הנסיעה הראשונה באיטליה היה ממונה מטעם הרשויות הסמל אריה אבישר. הוא התגייס לצבא הבריטי במסגרת התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה והוצב בפלוגת מובילי המים 148 (PAL) WATER TANKS)). בספטמבר 1944 הגיעה יחידתו, שהייתה שייכת למחנה השמיני הבריטי, לפירנצה. אבישר נשלח יחד עם פלוגתו לספק מי-שתייה לתושבי העיר פיזה, שבארות המים שלה הזדהמו כאשר נהר הארנו עלה על גדותיו. הם הגיעו לעיר עם מכליות להובלת מים ועליהן סמל מגן דוד. כך נוצר המפגש עם פליטים יהודים שהסתתרו בעיר בזמן המלחמה.

פלוגת מובילי המים עסקו בריכוז וטיפוח ערכי הציונות בעיקר בפירנצה. אבישר נטל חופשה משירותו הפעיל והחל לרכז את הפליטים, בעיקר את הצעירים שבהם, במקומות מיוחדים - הכשרות - לקראת עלייתם ארצה. במקביל, חיילים יהודים, ממקומות אחרים באיטליה, החלו לרכז את הפליטים בריכוזים מיוחדים. במקביל, הם ניסו למצוא ילדים יהודים וגם מצאו, בכל טוסקנה.

לאחר פניות אל מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בירושלים הודיעו לו כי קרוב לאלף רישיונות כניסה לארץ ישראל, שהיו נדירים בכל שנות המלחמה, עומדים לרשותו. בפני המארגנים היו בעיות אחדות:

  • אספקת אמצעי זיהוי לפליטים, שרובם איבדו את המסמכים, רובם בכוונה תחילה, כדי שלא ניתן יהיה לזהות אותם. שלטונות הכיבוש הבריטי הקימו את הוועד הבין-ממשלתי לפליטים. בין השאר, הוא צייד את כל אלה מהפליטים במסמכים הדרושים. אומברטו נכון שהיה השליח מיוחד של מחלקת העלייה של הסוכנות צורף כחבר לוועדה הבין ממשלתית לפליטים שמרכזה היה בנאפולי.
  • תחבורה ביבשה - היה צורך להסיע את הפליטים לנמל בדרום איטליה. רשת הרכבות האיטלקית נהרסה בזמן המלחמה, וכך הוסעו הפליטים בקרונות להובלת בעלי חיים על פני מסילות ששוקמו זה עתה. מפירנצה נסעה הרכבת דרך רומא, שם המתינה שבועות אחדים, והפליטים שוכנו בינתיים באולפני צ'ינצ'יטה ברומא. הרכבת עצרה ונסעה ללא תוכנית מראש, מנאפולי עד נמל טאראנטו, בקצה "המגף האיטלקי".
  • תחבורה בים - עדיין שרר מצב מלחמה והצי היה מגויס למאמץ המלחמתי. האונייה הקנדית "פרינסס קאתלין" עמדה להפליג לארץ ישראל עם חיילים יהודיים, שנקבע כי ייסעו ארצה לחופשה. רוב החיילים ויתרו על מקומותיהם, ורק 30 מתוכם נשארו ברשימת הנוסעים.

בנמל חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבה מעיתון הארץ מתארת את קבלת פני האוניה בנמל חיפה:

כשעה לפני שעגנה ברציף, נמצאו במקום נציגי השלטונות של הנמל, הצי והצבא, ראשי מחלקת העלייה של הסוכנות מירושלים, מנהל בית העולים, נציגת הסתדרות העובדים ושליחי העתונות היומית. פקידים ושוטרי משטרת החוף שמרו על הסדר ובדקו בקפדנות את רישיונות הנמצאים על הרציף באותה שעה. במקום נמצאו 3 מכוניות של מגן דוד אדום, מספר אחיות ורופאים.

כאשר האוניה התקרבה לרציף המרכזי, נראו על סיפונה מתנוססים דגלי תכלת לבן וממנה נשמעו שירים עבריים מושרים מפי מאות נוסעים, המצטופפים לכל אורך האונייה. עם עגינת האונייה על יד הרציף, פרצו הנוסעים בשירת "התקוה". הגיעה למקום קבוצת סבלים גדולה מסבלי סולל בונה שהחלו בהטענת המטענים וחפציהם של העולים במכוניות-משא שהובאו למקום. הנוסעים, ברדתם מהאוניה, הופנו מיד לרכבת-המשא מיוחדת שהסיעה אותם למחנה עתלית.

העולים- הפלגה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחנה בעתלית

בין הבאים היו 720 פליטים והשאר יהודים מאיטליה. הייתה זו הקבוצה הגדולה ביותר מיהודי ארץ זו שעלתה ארצה בזמן מן הזמנים. בין העולים היו בניו של הרב נתן קאסוטו, רבה של יהדות פירנצה שנרצח בשואה.

לפי ארץ מוצאם התחלקו 899 העולים כדלקמן: פולין - 300, יוגוסלביה - 120, איטליה - 172, והשאר צ'כוסלובקיה, גרמניה, אוסטריה ועוד. לפי גילם ומינם התחלקו הנוסעים כדלקמן: גברים - 381, נשים - 322, תינוקות עד שנה - 19, ילדים משנה עד שמונה - 43, מגיל 8 עד 16 - 134.

כ-250 מבין העולים היו חלוצים שקבלו הכשרה חקלאית ומקצועית בארבעה משקי הכשרה שאורגנו על ידי החיילים היהודיים בחוות חקלאיות עזובות בדרום איטליה. 50 מהבאים הם מעליית הנוער, 60 ילדים - יתומים. בין החלוצים 30 שהוריהם נשארו באיטליה והמתינו לתורם לעלות לארץ. חלק מהחלוצים אורגנו בקיבוצי ההכשרה הבאים: "דרור" - 38, "הבונים" - 25, "הראשונים" - 15, "הנגב" 24. ליותר מ-300 מהם היו קרובים בארץ.

בין הבאים הייתה הכשרת "בית החלוץ" של פירנצה. ממנה עלו קבוצה של 35 חלוצים אשר הוכנו לקראת התיישבות בארץ באמצעות אימוץ העקרון של עבודה עצמית, שוויון והכנה לחיי ההתיישבות השיתופית[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • '. פרבר, הגיעה שיירת-העולים הגדולה ביותר מאיטליה, בימי המלחמה, הארץ - 26 במרץ 1945

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חלקם הגיעו לקיבוצים רגבים וגבים