עליית שלמה למלוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המלכת שלמה. ציור מעשה ידי אנדראס ברוגר משנת 1777

עליית שלמה למלוכה הגיעה לשיאה עם סיום משפט שלמה. לצעד זה, קדמו מהלכים שנמשכו שנים אחדות, במהלך שלטונם של דוד ושלמה.

סמוך ללידתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד נשבע לבת שבע, כדי לפייס אותה, שהבן הראשון שיוולד ממנה, וישאר בחיים, יהיה הבן שיירש אותו. ואכן, לאחר הלידה, נתן הנביא ניבא ששלמה הוא שיירש את המלוכה, אף על פי שאינו הבן הבכור של דוד[1].

דעיכת שלטון דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש שנים לפני מות דוד[2], מרד אבשלום בשלטונו, וכיוון שהיה הבן הגדול ביותר של דוד שנותר בחיים, המליך את עצמו למלך. לאחר שהמרד שכך ואבשלום מת, מרד שבע בן בכרי בדוד. לאחר שגם מרד זה סוכל, קיבץ לו אדוניה בן חגית תומכים כדי להמליך את עצמו לאחר מות דוד, שהרי היה הבן הגדול ביותר של דוד שנותר בחיים. כששמע נתן הנביא על כך, החליט שצריך לעשות מעשה ולהפסיק את הוויכוחים על המלוכה. הוא ביקש מבת שבע, אם שלמה, שתסייע לו לשכנע את דוד בחשיבות העניין. ואכן, דוד השתכנע, וציווה למשוח את שלמה. לאחר שנמשח שלמה, שמע על כך אדוניה, והחליט לברוח ולהחזיק בקרנות המזבח (שיש להן כעין דין עיר מקלט). לאחר ששלמה נשבע לו שלא יהרוג אותו אם יהיה נאמן למלכותו, הורד אדוניה מהמזבח.

ביסוס שלטון שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד בתחילת מלכותו, ציווה שלמה על שמעי בן גרא שישב בירושלים ולא יצא ממנה, כדי שיוכל להשגיח עליו, שהרי סייע בידי אבשלום במרדו. שמעי נשבע שלא יצא מירושלים, אך לאחר שלוש שנים הפר את השבועה ושלמה הרגו. כמה ימים אחרי מות דוד, שכנע אדוניה את בת שבע שתבקש בשבילו את אבישג השונמית לאשה. שלמה ראה בבקשה זו ניסיון למרד, שכן באותם ימים היה מנהג שמלך חדש לוקח לו את נשות המלך הישן, ונתינת אבישג לאדוניה הייתה עשויה לרמז כי הוא יורש דוד. לכן, הוא שלח את בניהו בן יהוידע שיהרוג את אדוניה. לאחר ניסיון המרד הזה, החליט שלמה לגרש את אביתר הכהן לענתות, שהרי סייע ביד אדוניה. לאחר ששמע יואב על כך, ברח והחזיק בקרנות המזבח, שהרי גם הוא תמך באדוניה. שלמה שלח את בניהו שיהרוג את יואב, ובניהו הרג את יואב על המזבח, לאחר שמיאן לרדת. לאחר שגמר לבסס את המלוכה בקרב עמו, ביסס שלמה את מלכותו בקרב עמים אחרים בכך שהתחתן עם בת פרעה. לאחר כל הדברים האלה, הלך שלמה למשכן גבעון כדי להודות לה' ולהקריב לו קרבנות. בלילה, התגלה אליו ה' בחלום והעניק לו חכמה גדולה. סמוך לשובו מגבעון לירושלים, באו אליו שתי נשים למשפט, ובמשפט נראתה לעיני כל חכמתו של שלמה, וכל המתנגדים שקמו לשלמה בשל גילו הצעיר נהפכו לתומכיו. לאחר משפט זה, למעשה, פסקה ההתנגדות למלוכת שלמה[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]